בשנה ה־47 לממלכת ישראל השלישית, כתב נביא העברית החדשה, מאיר אריאל, את "רישומי פחם", אלבום קונספט בעל אמירות נוקבות על החברה הישראלית. "תקופת המתכת, עידן הברזל / מזכיר לי חיה מחזון דניאל / חיית המתכת, חיית הברזל / כל כך דומה שאני מתבהל", כתב בשורות הראשונות של "חיית הברזל", השיר הפותח את התקליט, שעליו אמרה אלמנתו תרצה: "להקשיב לאלבום זה כמו לקבל פטיש 5 קילו בראש".
יואב קוטנר שמע בו צליל גיטרות כועסות ואמר ש"התקליט עושה שחור בלב", ואילו אריאל, בראיון טלוויזיוני ליאיר לפיד, אמר: "מי שרוצה לעשות לעצמו טוב על הנשמה, שלא יאזין לתקליט הקשה הזה. אבל התקליט הוא גם ניסיון להתחכם. מי שהצליח לעבור גדר של צבר קוצני, חצה תל קוצים ושדה מוקשים, אז כשהוא כבר מגיע ומוצא אותי - יש מצב שהוא מוכן לקלוט אותי".
גם כיום, במרחק 22 שנים מאז שיצא ב־1995, מאוחדים החוקרים והמבקרים בדעה ש"רישומי פחם" הוא אלבומו החשוב ביותר של אריאל, הכולל בין היתר שירים שחצו מזמן את גבולות הזמן: "חיית הברזל", "הבן אדם אינו אלא", "זנב הלטאה של שיר המקצוע", "שמעתי שאת נמצאת", "בס בבילון", "ס'אוחתו אעפאס", "דמוקראסי" ועוד, וביניהם שזר אריאל גם חמישה קטעים אינסטרומנטליים שהקדים לשמם את המילה: "ניגון".
היום, במלאת 18 שנה למותו הפתאומי, המוקדם מדי של אריאל בגיל 57, יתקיים בבית אבי חי בירושלים אירוע רב־תחומי שכותרתו: "רישומי פחם באב - בעקבות נבואות החורבן של מאיר אריאל", המבקש לפענח את המסרים הקודרים המוצפנים באלבום המופתי, הנבואי, על רקע "ימי בין המצרים" שבהם מצויים כרגע היהודים.
"בהאזנה לתקליט מתגלה היצירה הבשלה והמעניינת ביותר של מאיר אריאל. הוא שמר את חומרי האלבום בבטן, עד שהיה מוכרח לשחרר אותם", קובע מנחה המופע יאיר יעקב. "ב'רישומי פחם' יש ביקורת רדיקלית על העולם המערבי, הטכנולוגי והמנוכר, והוא מציג אותה דרך הפריזמה של המקורות היהודים הקדומים, משתמש בדימויים מהספרות האפוקליפטית של בית שני ואגדות החורבן, וגרם לרבים לראות בו סוג של נביא מודרני".
זו אינה האינטרפרטציה הראשונה ל"רישומי פחם". ב־2010 במסגרת פרויקט "עבודה עברית", יצא אלבום מחווה הנושא את השם "רישומי פחם בצבע" הכולל גרסאות מחודשות של ברי סחרוף, שאנן סטריט, רונה קינן, עמיר לב, שלומי שבן, נעם רותם ועוד, לשירי האלבום המקורי, ובהפקתו של אייל תלמודי.
"האזנתי ל'רישומי פחם' מאות פעמים. מצאתי שהריפוי לאובססיה שלי היה בהפקה של 'רישומי פחם בצבע', שם הגשמתי את הפנטזיה שלי לנגן ולשיר מחדש את שירי האלבום המקורי, שהיה למעשה סקיצה", אומר תלמודי.
תלמודי, שהוא גם המנהל המוזיקלי של המופע, היה נער בן 17 כשפגש לראשונה את אריאל. "ההסתכלות של מאיר על החברה ועל בני האדם מגיעה באלבום לרמת זיקוק עילאית. אני לא מתיימר להיות מומחה לטקסט, אלא מפרה אותו מהצד המוזיקלי ומעניק הזדמנות נוספת לצבוע כל שיר בעוד צבע", הוא אומר.
הצגתו המחודשת של האלבום במופע תיעשה באמצעות וידיאו־ארט ועבודת אנימציה מתוך רישומים ואיורים של אריאל, שהנפישה האמנית יהלי הרבט; קטעי וידיאו עם אריאל, המדבר על האלבום, יוקרנו כרקע לדיון בהשתתפות פרופ' נסים קלדרון, האיש שכתב את "ארול אחד" - הביוגרפיה המאלפת של מאיר אריאל; המשוררת ילי שנר; שיבי פרומן, מורה לחסידות ובנו של הרב מנחם פרומן; אמן הספוקן וורד, ואייל בלומנפלד, עם קטע מקורי שכתב במיוחד. משירי האלבום יבצעו רביד כחלני, מאיה בלזיצמן, מתן אפרת, עדי רנרט ושחר אריאל, בנו של מאיר, שיבצע שיר עם בלזיצמן.
"מאיר אריאל הוא גאון של השפה העברית. אמרו עליו ש'רק דתיים מבינים על מה הוא כתב, ורק חילונים יודעים על מה הוא מדבר'. אני, כמי שמגיע מהעולם הדתי, התחברתי אל מאיר שחי חיים חילוניים, אבל כתב בשפה העברית, רבת הרבדים, גם היהודיים, כפי שזה בא לידי ביטוי באלבום", אומר יעקב.
לאיזה שיר אתה מתחבר במיוחד?
"כהיסטוריון, אני מתעניין ב'פה גדול', שישיר רביד כחלני: 'טיטוס, טיטוס, פה גדול / שחה הגמרא /בחרבו שיסף את פרוכת המסך / גלל קלף של תורה / זממו עליה ביצע (עשה מעשה בפרוצה)'. זה שיר שבו נחשפות הראייה והתודעה ההיסטוריות של מאיר אריאל".
"רישומי פחם באב - בעקבות נבואות החורבן של מאיר אריאל", 20 ביולי (הערב), 20:30, בית אבי חי, ירושלים