"שמש שוקעת בזרועות שמיה/ אהובי עוד חי תחתיה/ שרפנו הכל בצל הגן/ אתה הולך ונעלם", כך שרה שרית ברקן ב"הולך ונעלם", שיר הנושא של אלבומה הראשון, יצא לאחרונה ואותו כתבה עם נעם רותם. "עם תחושה שהולכת לפרוץ מלחמה, התחלתי לכתוב את המילים של השיר הזה לפני שלוש שנים, אחרי חטיפת שלושת הנערים שקדמה למבצע צוק איתן", היא מספרת. "אם עד אז כתבתי שירים באנגלית, זאת הייתה יריית הפתיחה לשירים בעברית של האלבום הנוכחי".
הזמרת, ששרה ברגש את השיר הזה ושירים אחרים באלבום, היא אותה זמרת שפתחה פה בשיר Shut Your Mouth באי־פי באנגלית מ־2014?
"השתניתי. האי־פי היה מורכב משירים שאספתי במשך זמן רב, כפי שקורה לא פעם באלבומי בכורה. לעומת זאת, האלבום החדש הוא עם שירים מעכשיו. אגב כך, השתניתי מבחינת הפקת הקול בשירה שלי".
בד בבד חל אצלך שינוי בעמדת המפיק המוזיקלי, מאורי וינוקור, מי שהפיק את אסף אבידן, לעומר הרשמן, מי שהפיק את אפרת בן צור.
"זהו שינוי מהותי. אם האי־פי, שעליו עבדתי עם אורי, היה אלבום שבו זרמתי עם הלהקה שליוותה אותי. הפעם, כשהתחלתי לעבוד עם עומר, ידעתי מראש איך האלבום יישמע. זאת, מפני ששמעתי ברדיו את האלבום של אפרת, ונדלקתי על הסאונד שהיה בו. היה לי ברור שזה מה שאני מחפשת. דבר שעליו עבדנו כשנתיים".
מה חלקו של נעם רותם?
"במעבר מכתיבה באנגלית לכתיבה בעברית, הרגשתי חוסר ביטחון כי זה משהו חדש בשבילי. בעקבות פגישה מקרית בינינו, גייסתי את נעם כדי שיהיה לי מעין מנטור בכתיבה. לאחר שהבאתי לו המון שירים, והוא קטל את רובם, עבדנו ביסודיות על היתר".
ברקן (39), מפתח תקווה במקור, היא בת לפסיכולוגית ולעורך דין. זמרת בשלה שהתנסתה במהפך מוזיקלי, אחרי שנותבה מלכתחילה למסלול קלאסי, שראשיתו שירה במקהלת "קנטבילה" שליד הקונסרבטוריון בעירה. "שרתי מוצרט ומנדלסון, בנו עלי שאהיה זמרת אופרה", היא מספרת. בגיל 25 היא שברה את הכלים ופנתה אל הרוק. "זה היה שילוב של דברים, וככל שתמיד ידעתי שאני בעניין של מוזיקה, בתוכי הרגשתי שאופרה זה לא המקום שלי, אבל נסחפתי, אני כזו שאם היא מתחילה ללמוד או לעשות משהו, אז עד הסוף. גם באקדמיה רצו לא פעם להעיף אותי".
מבחינת הפקת הקול, שירת רוק שונה בתכלית משירת אופרה.
"אכן, נקלעתי למשבר ופשוט הפסקתי לשיר. במשך שנה וחצי מלצרתי לי הרחק מהמוזיקה. נסיעה להודו סידרה לי את הראש, תוך מפגשים עם אנשים שמנגנים. זה החזיר אותי למוזיקה".
יש משהו מטעה אצל ברקן. כששומעים אותה שרה בקול הפעמונים שלה, אפשר להתרשם שמדובר בזמרת ענוגה, אולי אפילו נוגה. אבל כשמתוודעים לאבות המזון המוזיקליים שלה, מתקבל רושם אחר. היא גדלה על דיוויד בואי, חולה על ברוס ספרינגסטין, מעריצה את הרולינג סטונס, ולא תאמינו, פוליאנה פרנק (שרון בן־עזר), הייתה ההשראה שלה בתקופת נעוריה. "אפשר לקבל השראה גם ממי שרחוק מבחינה מוזיקלית", היא טוענת.
כרגע ברקן מתגוררת ברמת השרון עם בעלה, גל, המלווה אותה בגיטרה בס בהופעותיה, ועם ילדיהם זהר ויערה. היא מורה למוזיקה בבית ספר וגם מעבירה שיעורים פרטיים בפיתוח קול. על רקע ריבוי העיסוקים, ברקן מודה: "זהו אכן מקצוע פרוץ. אני קוראת למי שמחפש מורה כזה, לבדוק היטב את מי הוא לוקח. לדעתי, לא כל אחד יכול או רשאי. צריך תואר במוזיקה, כפי שיש לי, וקבלות על התמחות בתחום".
את גם מכינה חבר'ה לתוכניות ריאליטי מוזיקליות?
"אני עושה מה שהתלמידים שלי רוצים, כולל הכנה לתוכניות כאלה".
את מקבלת כל אחד?
"כן, בהנחה ששירה יכולה לעשות טוב לכולם, אם כי זה לא אומר שכל אחד צריך להיות זמר. שירה היא צורך אנושי שגורם הנאה לבני אדם".
שרית ברקן – השקת האלבום "הולך ונעלם", אורחים: עומר הרשמן ונעם רותם, הערב (שני), 20:30, בית היוצר, נמל תל אביב