השחזור המצמרר: "אמיר הבין שהילדה בידיים של הגולש ואיבד את ההכרה"

הרבה מילים נאמרו במהלך היממה האחרונה, מאז ההודעה על מותו של אמיר פרישר גוטמן, חברים, מוזיקאים ואנשי תרבות ספדו לזמר וסיפרו על זיכרונותיהם ממנו. אך מי שיכול לספר בצורה הכי מדויקת ומצמררת על הדקות האחרונות בחייו של גוטמן הוא מושיק שלומי, שבמקרה חגג בסמוך אליו בחוף הים הבלתי מוכרז, התגייס לעזרה ושפך אור על המקרה, שהסתיים בטרגדיה נוראית.

"אמיר פיי גוטמן, זכרונך לברכה", כתב מושיק שלומי בחשבון הפייסבוק שלו, והוסיף: "נמנעתי מלכתוב את מה שקרה לי ולחבריי בנווה ים, אבל אנשים לא מבינים כמה גורלי זה היה, ואיך נקטעו שתי חגיגות חיים בשני אוהלים גדולים וצמודים אחד לשני. באוהל של אמיר חגגו שנה להולדתו החדשה ובאוהל שלנו חגגנו 40 שנה להולדת קובי שלנו".

"ביום שישי בצהריים כששני המאהלים היו בשיא החגיגות, המוזיקה אצלם הייתה שונה משלנו ודי הגברנו את הווליום בהלצה כדי "להתגבר" על הפופ שהם ניגנו אצלם בווליום גבוה, וזה אפילו היה מצחיק שהם ניגשו לבקש ממני להנמיך בסוף ("ניצחנו")", כתב שלומי, שהוסיף סימן 'סמיילי' נוגה. "בדיוק לפני כניסת שבת הפסקנו את המוזיקה, והתכוננתי לשבת שלי (אני שומר שבת). שמענו את אמיר נואם במשך 40 דקות, ומודה לכל אחד מאורחיו באופן אישי ומספר על השתלשלות חייו".

"דודו ואושרי אפילו התקרבו כדי לשמוע את הסיפור המדהים שלו מפיו ולהזדהות, ונתבקשו ע"י מכרה שיצאה לקראתם לעזוב ולהתרחק חזרה למאהל שלנו, כי האירוע אינטימי (צחוק הגורל שאותו דודו יום אחרי ירוץ בלי היסוס לתוך ים סוער ויאחוז באמיר והאחיינית שלו)".

"סחף שטני, רע ומטורף"

שלומי המשיך וכתב: "השעה 13:00, יום שבת: צעקה חזקה אחת של חברי הטוב 'מהר, מישהו טובע! תביאו גלשנים!', קטעה לנו מנוחת צהריים. בלי להסס קמנו, חטפנו גלשנים, קשרנו לרגליים, ובריצה למים התחלנו לחתור לכוון הטובעים, צעקו לנו שיש ילדה קטנה בעומק בידיים של מבוגר ועוד אישה וגבר מבוגרים שמנסים לחזור לחוף . במציאות ראינו עוד ארבעה גברים (שכנראה קפצו להציל) תקועים בסחף, קרוב לחוף ומנסים לחזור במצב של חוסר אונים ותשישות".

"דודו גולש ותיק, אב לילדים בעצמו, איש חזק וגדול נתן את החתירה של החיים שלו והגיע לאמיר (תוך דקות) שמחזיק בילדה בת 5 ורק מחכה באפיסת כוחות שייקחו אותה ממנו ,דודו אוחז בשניהם ואיך שאמיר מבין שהילדה בידיים של דודו והגלשן הוא מאבד הכרה, לא לפני שמילמל כמה מילים לדודו", מתאר שלומי את מה שהיו למעשה רגעי חייו האחרונים של גוטמן, "דודו, עם ילדה קטנה מבוהלת, ואמיר מחוסר ההכרה, כבד מאד ומלא במים מתחיל לחתור לכיוון החוף כאשר אני וקובי, מתעכבים בלדחוף ולהציל אנשים שנכנסו לנסות להציל ומוצאים את עצמם טובעים כמה מטרים מהחוף".

"דחפנו אותם עם הגלשנים כמה שיותר מהר וצעקנו בטירוף לאנשים בחוף לא להיכנס, אח של אמיר ובן זוגו, בבכי, ניסו להיכנס בכוח, ורק עם צעקות ממני שהם מסתכנים בטביעה הם הבינו שהם חייבים לחזור לחוף וכל זה במרחק עשרה מטרים בלבד", כותב שלומי, "קובי ואני כבר צמודים לדודו ועוד ארבעה גברים שנכנסו למים והסתבכו, מנסים להיאחז בגלשנים באפיסת כוחות".

"אנחנו מעבירים את הילדה בינינו לכוון החוף וגם את האישה שהייתה איתם, דודו בינתיים חייב להחזיק את הראש של אמיר מעל המים להגיע לחוף כשסחף שטני, רע ומטורף לא נותן לו לזוז אפילו מטר, ודודו כבר צועק אליי בקושי רב "אמבולנס! אמבולנס!" אנחנו מסמנים לחוף בתנועות ידיים לטלפון וצועקים "אמבולנס" .

"תמשוך אותי, אני לא מצליח להתקדם"