פיקסיז היו פה, מילאו שתי קיסריות ברצף, ומבחינה תקשורתית נדמה כאילו כל זה לא קרה. וזה נהדר, כי מדובר בעוד הוכחה להפיכת ישראל למרכז חזק ונורמלי של הופעות בינלאומיות. כבר לא מתרגשים אוטומטית מכל אומן שמגיע לכאן, בייחוד אם כבר היה פה לפני כמה שנים. שני לילות רצופים, 7,000 ישראלים בקהל, ואפילו לא תמונת פפרצי אחת. התבגרנו.
אז איך הייתה ההופעה? הייתי בשנייה, והתענגתי מכל רגע. נכון, הם לא מתקשרים עם הקהל, לא מדברים לאורך הופעה שלמה ופשוט מחליפים שיר בשיר בקצב של מכונת ירייה, אבל הם כל כך טובים! פרנק בלאק נשמע מוטרף מתמיד, ג'ואי סנטיאגו מנגן מדהים, ואפילו הבסיסטית החדשה יחסית נכנסת בקלות לנעלי קים דיל. והשירים, השירים היו ונשארו בית ספר לגיטרה–בס–תופים.
“זכאי", עונה שנייה (הוט). הסדרה הנורווגית המעולה הזו זוכה לעונה שנייה וטובה עוד יותר. סיפורו של בחור מכפר קטן שהורשע ברצח חברתו, זוכה אך נותר מוקע ובודד, וחוזר אחרי שנים כדי לזכות מחדש בחפותו. משחק מצוין, טוויסטים מפתיעים בעלילה, ומעל הכל צילומים שהמילה “מרהיבים" תקפח אותם, הופכים את הסדרה לממתק אמיתי.