"עוד שני אמנים עד שהוא עולה", עודד שגיא ברייטנר את הקהל, "עוד אמן אחד", הוסיף וקיווה לרגע שבו יוכל לפנות את הבמה. אתם מבינים? פסטיבל שלם, למעלה מ-10 אלפים איש, אמנים בלי הפסקה, וכל מה שמעניין את כולם זה מתי הוא מגיע.
והוא הגיע.
שון פול עשה אתמול על הבמה בראשל"צ עוד גיחה לישראל, לפסטיבל שאקה, וכמה שהיא היתה חיונית. החום בוטל, הקונפטי באוויר, ילדים שהגיל שלהם עדיין בחד ספרתי, לצד בני 30 ו-40, וים של צעירים ששמחו להפר את שלוות הספה של החופש הגדול בהופעה, כולם התרכזו וניזונו מהאנרגיה על הבמה, בליווי שתי רקדניות עם כושר וסיבולת שמזניק אותם היישר למשלחת האולימפית של ג'מייקה.
טסנו איתו לטיול ברחבי העולם. התחלנו בג'מייקה, אחר כך שהינו באוסטרליה, וגם בטרינידד/טובגו הספקנו לקפוץ לבקר. הכל במסגרת השירים שכוללים שיתופי הפעולה של ז'אן פול, שמתמחה בהם, ומנסה לתת בדיוק את המנה הגדושה של הביט לו חיכו המעריצים כל הערב. וכן, גם לנוסטלגיה היה כבוד.
עם חריקות מדי פעם במוזיקה, ולקיחת אויר לעיתים מוגזמת (מצד שני, נסו אתם לשיר במזג אויר כזה שעה וחצי, בלי להפסיק לזוז), פול העביר ערב יוצא דופן. הבנאדם לא עצר לרגע, העיף מגבות בקצב של מגבונים, ולא שכח את המעריצים, שזכו גם הם לכמה מגבות שהועפו לקהל.
בכלל, היה נדמה ששון פול מגיע, והאירוע הזה נבנה פשוט סביבו. קטריק ודורון פיטון הרימו יפה, ג'ולייטה הגיעה לשיר אחד, ושגיא ברייטנר, אחד מהשורדים המוכרים ביותר, היה זה שקפץ בין ההופעות, וניסה להרים את הקהל (להגיד שהוא שיתף פעולה, זה כבר משהו אחר...).
היה מדהים לראות בקהל מעגלי ריקוד שלא היו מביישים את המקור. נערים עם ריבועים בבטן, וגם כאלה "שחיפים" שהגיעו ונתנו בראש עם תנועות שעלולות להשאיר אדם קצת יותר בוגר עם אפשרות לנקע. ילדה בת 5 שרקדה ביחד עם אמא שלה וזכתה לצילומים מרוב תנועות מטורפות, וקהל מאוד נאמן שמחפש את הביט הנכון והמוכר, כדי לקפוץ שוב.
Shake that Thing, Baby Girl ו-Cheap Thrills נורו אחד אחרי השני, ולמרות סאונד לא מדהים, ולעיתים בעייתי גם מבחינת התזמון של הלהקה של שון פול, הקהל סלח וזרם גם כשפחות הלך. גם השירים הפחות מוכרים, ובעיקר הרגועים יותר, הסתיימו עם קפיצות ולא מעט השתאות מהמופע הוויזואלי שחווינו. במהלך כל ההופעה, דיבר פול על אהבה, על החשיבות של הנתינה. נראה שאמש כל הצדדים קיבלו את מנת הנתינה והאהבה שלהם.