"אתה צריך לשיר אופרה", אמרה לא אחת גרטה וייס, המורה המיתולוגית לפיתוח קול של הזמרים החיפאים, לנער גבה הקומה שהיה מגיע אליה מביתו שעל הכרמל כדי לקבל ממנה שיעורים. אותו נער אולי אכזב את מורתו, ולא רק שלא הגיע לאופרה, אלא בכלל לא נהיה זמר. כעת, אחרי 40 וכמה שנים, לו הייתה וייס בחיים, היא הייתה רווה נחת מתלמידה דאז, יובל כספין, מעצב האופנה והתלבושות, אם הייתה שומעת את "ממני אֵלֶיךָ", המיני־אלבום שהוציא לאחרונה.
אז מדוע לא נהיית זמר?
"אולי לא רואים עלי, אבל אני נורא מתרגש וגרוע באודישנים".
בסוף בכל זאת נהיית.
"ב־1999, כשעיצבתי את התלבושות למחזמר 'יוסף וכתונת הפסים המשגעת', קרתה תקלה בהפקה. עמית גור, שהיה אמור להופיע בתפקיד פרעה, התקבל במקביל למחזמר 'עלובי החיים'. ישבתי מול הבמאי משה קפטן, וראיתי איך הוא נהיה לבן כמו סיד כשהבשורה נחתה עליו כמה ימים לפני הבכורה. כששאלתי אותו מה קרה, והוא אמר שאין פרעה, הרגעתי אותו ואמרתי: 'אני אהיה פרעה!' כך נהייתי, אומנם קצת מאוחר, גם זמר".
בדרך למיני־אלבום החדש, עבר כספין שלוש תחנות מוזיקליות משמעותיות. בתחילה הפציע עם "נוסע בעקבות האהבה", מופע של שירי זמרות (רבקה זוהר, ריקי גל, מרגול, שרית חדד, עפרה חזה ז"ל, יהודית רביץ ולאה שבת), שעם כולן עבד בשלב כזה או אחר. לדבריו, הקהל לא נהר בהמוניו כדי לשמוע אותו שם. "עד היום קשה למכור הופעות שלי", הוא מודה בכנות. "אנשים שואלים אם זה יובל כספין, מעצב האופנה. אז כן, גם וגם. משום מה יש כאן איזו נטייה להסתייג ממולטי־טאלנטים".
אחרי התחנה הבאה בדמות המופע "יובל כספין שר שירי משוררות", שבו יצא בפסטיבל הפסנתר כעבור שנה, הפתיע כספין הקיץ, כשחבר לחדוה עמרני הוותיקה במופע שלה "שנינו יחדיו". "המפגש עם חדוה היה מדהים. נהיינו חברים מחוץ לשעות העבודה והיה כיף", הוא מסכם. "אבל אני טענתי מהיום הראשון שאין בינינו התאמה קולית. אני מבין שלקחו אותי כתחליף לדוד טל המנוח, מי שהיה בן זוגה לצמד, והיה לו קול נפלא והוא שר יותר גבוה ממני. הייתי אמור להיכנס למשבצת שלו ולהצטרף לחדוה רק בדואטים. זה לא הסתדר, כי כנראה עם הגובה שלי והקול החזק שלי, אני לא מתאים לנגן כינור שני".
מדוע המופע שלכם לא רץ הרבה פעמים?
"כי כנראה אין בארץ מי שיקנה מופעים גדולים כאלה, עם מסכים ועם שבעה נגנים. יש משהו מעבר למקובל במופעים כאלה".
לדבריו, הוגת הרעיון למיני־אלבום ומי שדחפה אותו לכך הייתה מירה עווד, ידידת נפש שלו, מי שאגב החלה כמוהו את הקריירה כמלבישה (בתיאטרון חיפה). "אנחנו חברים טובים מאז שהתבקשתי לעצב לה בגד לקראת הופעתה בקדם־אירוויזיון של 2005, ובהמשך הגשנו תוכנית טלוויזיה משותפת", הוא מספר.
במיני־אלבום, שאותו הוציא כספין בהפקה עצמית ובהפקה מוזיקלית של עווד ושל איל ישי, יש רק שישה שירים, שההאזנה להם מותירה טעם של עוד. נקודת המוצא שלהם היא השיר "אף אחת", מאת צרויה להב ושמוליק נויפלד, להיטה של מירי מסיקה.
"השיר הזה פתח פתח לקונספט של שירי אהבה שנשים שרו לגברים, והומרו לשירים מגבר לגבר, ובהם 'עוד מחכה לאחד' מאת אהוד מנור וסשה ארגוב - הזכור בביצוע של עפרה חזה ו'אל תשכח' מאת עלי מוהר וקובי אשרת, שאני מבצע בדואט עם תומש (תומר שרון)", מעיד כספין.
קורה ששואלים אותך, מתוך התפעלות משירתך, אם לא התבזבזת בטיפוח קריירה בתחום התלבושות?
"לא משנה מה שואלים. לא חשבתי על זה אפילו לא לרגע. מה שלא יהיה, התלבושות ימשיכו להיות אצלי במקום הראשון, ואם אפשר גם לגוון ולשיר, מה טוב".
לא מאוחר להוציא מיני־אלבום ראשון בגיל 60 וחצי?
"לעולם לא מאוחר".