אודסה, עיר נמל אוקראינית, הייתה בעבר מרכז חיי מסחר, תרבות, רוח והשראה פורייה ומפרה. בנוסף, היא היוותה מקור נביעה לחיים יהודיים לאורך המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. היה זה גם בית לזרמים השונים ביהדות, ובה נולדה למעשה התרבות העברית החדשה, שבה כיכבו אנשים בולטים בהיסטוריה הציונית, בהם: ח"נ ביאליק, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי ומאיר דיזנגוף - דמויות שהפכו ממרחק הזמן לאייקונים תרבותיים, פוליטיים וספרותיים ששיחקו תפקיד מרכזי במדינה שבדרך ובמדינה שבערך. הם חיו ויצרו בה במעין מעבדה, שיותר מאוחר הולידה את העיר תל אביב.
היום, ביוזמת קבוצת "הבריגדה התרבותית", יארח מוזיאון ארץ ישראל אירוע מגוון של יצירה ישראלית מקורית, ברוח אודסה ההיסטורית - כזה שיעניק פרשנות ישראלית מודרנית לעברה של הקהילה היהודית שפרחה בעיר, ושמו פסטיבל אודסה־תל אביב. בין שלל מוקדי התרחשויות: מופעי מחול, מוזיקה ותיאטרון, הרצאות קצרות, תהלוכות ותערוכות חדשות.
בין האירועים יתקיים גם מופע מחווה מוזיקלי לשירי אודסה תחת הטייטל "אודסה תחתית": עיבודים עכשוויים מקוריים לשירי המשוררים ההם, וישתתפו בו שלמה גרוניך, ערן צור, קוסטה קפלן, הילה רוח, אלה דניאל ועוד, שיבצעו משיריהם ומשירי האודיסאים הגדולים. כל אחד בחר יוצר אחר, שירה או לחנים עממיים (אודסה, אגב, הייתה ידועה בשירי פשע והומור שחור), ולקח את זה לעולם שלו.
"כשפנו אלי מהפסטיבל, הסתקרנתי מהעניין המיוחד שבו ובעיקר משכה אותי רשימת המשוררים והשירים המוזכרים בו", אומר שלמה גרוניך על המניעים שדחפו אותו להתארח בפסטיבל.
מה בעיקר תפס את תשומת לבך?
"מגיל צעיר אני מתרגש משירתו של ביאליק, שמפעמת בה מוזיקה פנימית, עוד בטרם הבנתי אותה. חוץ מזה, סבי עלה לארץ מכפר ליד אודסה, אז איך לא אתחבר לזה?"
איזה שירים אתה מכין לערב?
"אשיר שלושה שירים, את השניים הראשונים הלחנתי, והלחן השלישי הוא עממי: 'העולם בזכותו של מי קיים' של שאול טשרניחובסקי, 'שלום רב שובך' של ח"נ ביאליק, ו'בין נהר פרת ונהר חידקל' של ביאליק. כשהתבקשתי לבחור שירים לערב הזה, נזכרתי בשירים האלה, שאהובים עלי מאוד".
מה גילית במהלך תהליך העבודה על השירים הללו? איזה שיר הכי מדבר אליך?
"בזמן העבודה חשתי בבירור שנושבת מהשירה הזו תחושה של נכר, של מקום אחר, שנכתבה במרחקים ומתוך געגוע. אני קשור לשלושתם, אך דווקא 'בין נהר פרת ונהר חידקל' אהוב עלי במיוחד. במילותיו יש קסם ששבה את לבי מאז שאני ילד: 'בין עפאיו של הדקל שוכנת לה דוכיפת זהב'. הדוכיפת הזו תמיד ריתקה אותי. בלחן העממי הזה ניכר האופי המיוחד של המזרחי והלדינו - חציו הראשון הוא במז'ור, וחציו השני במודוס החיג'אז, וזה משהו שמעורר בי עניין והתרגשות. בעיבוד שלי יש בסיס קלאסי מערבי. ככה הכתיבו לי האצבעות, והן הגיבו לדמיוני שהדריך אותן".
את אלבום האולפן האחרון שלך הוצאת ב־2013. בשנתיים האחרונות הוצאת שני אלבומים בהופעה חיה. מה אתה מתכנן לנו בקרוב?
"בימים אלה אני מלחין את פס הקול החדש למיצג האור־קולי שיתרחש על הר מצדה. זהו פרויקט מכובד ומרגש מאין כמותו. נוסף על כך, אני מקליט שיר חדש שיצא בקרוב, וכמובן ממשיך להופיע בכל הארץ במגוון ההופעות שאני מעלה. ההופעות הקרובות ייערכו ב־27 בספטמבר במסגרת פסטיבל הפיוט בבית אבי חי בירושלים, עם נאור כרמי וחיליק פרנק, וב־18 באוקטובר באולם צוקר בהיכל התרבות בתל אביב".
פסטיבל אודסה־תל אביב, 14 בספטמבר, חמישי, 19:00־24:00, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב