בשבע שנות הקריירה הפעילה שלו, מאז שהתגלה לראשונה בכוכב נולד, עומר אדם עבר, לנגד עינינו ואוזנינו, תהליך נפלא של התבגרות, התגבשות ובשלות מוזיקלית. אחרי ארבעה אלבומים סופר־מצליחים ("נמס ממך", "ילד טוב ילד רע", "מוזיקה ושקט", "מודה אני"), פלוס שורה ארוכה ומדהימה של להיטים, הוציא עומר אדם את "אחרי כל השנים" - אלבומו החמישי - וביסס את מעמדו כאחד מזמרי הפופ הים־תיכוני המצליחים ביותר.
אני חייב להודות שבשנתיים האחרונות הוא אפילו הגדיל ראש וקרץ לסגנונות נוספים כמו בלוז, רוק ואפילו קורטוב ג'ז, שהולמים היטב את קולו המסתלסל. כל זאת לצד בגרות הטקסטים שלו.
אם בראשית הדרך התאפיינו מרבית שיריו בסגנון הדיכאוני־טורקי, או שירי גימיק קצביים דלי־קלוריות, הרי שבשלושת אלבומיו האחרונים הוכיח אדם כי ניחן גם בכישרון להתמודד בטבעיות עם שירים יותר מורכבים ואינטלקטואליים, מה שמגיע לשיאו באלבומו האחרון והמצוין, "אחרי כל השנים".
אלא שהפעם לא מדובר בעוד אלבום אולפן, אלא ב־DVD מהודר, בצירוף דיסק אודיו המתעד הופעה חיה בהיכל מנורה בתל אביב מסיבוב ההופעות האחרון, ומקבץ לתוכו 17 שירים ממיטב להיטיו לאורך השנים, עם נוכחות מכובדת גם לתקופה האחרונה והטובה שעוברת עליו.
"בוקרשט", "מהפכה של שמחה", "מודה אני", "תל אביב", "אז הלכתי" ו"שדות של תירוצים" - כולם פה בעיבודים רבגוניים, לצד שירים חדשים שבהופעה החיה יוצרים ויברציה אחרת, לא פחות מפולפלת, כמו "פוליטיקה וסקס", "מביט מהצד", "בסוף הכל חולף" ו"אחרי כל השנים", שהוא, לעניות דעתי, אחד השירים המעולים שיצאו בשנתיים האחרונות. אשכרה המנון.
הדיסק החדש של אדם, בשני הפורמטים, הוא חגיגה אמיתית לחובבי מוזיקה ישראלית "מעונבת" עם סלסולים בכלל, ומעריצי עומר אדם בפרט, ומציג היטב את אחד הנסיכים הבולטים (ובצדק) של הזמר המזרחי העכשווי.