אם תקראו את מילות השירים החדשים של לאה שבת – ובעצם גם אם תנברו בארכיון הגדוש שלה – תגלו מוטיב חוזר בכל שיריה: האהבה. או יותר נכון, החיפוש והכמיהה אחריה. לראיה, הסינגל האחרון שהוציאה, "רחוב האהבה", החמישי במניין מתוך אלבומה השמיני ("בית") – אחרי "סוד הדברים הפשוטים", "בית", "כמו שהרוח מתכופפת לחיטה", ו"אל תוך הלב שלך".
"אני כותבת על החיים", היא מסבירה. "ואהבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים ונושא מרכזי בחיים של כולנו, לא רק שלי. אז מה הפלא? כולנו בעניין הזה. אני כותבת על אהבה כרגש כללי, ולא רק במובן הזוגי. זה לא צריך להפתיע. אחרת על מה נדבר?"
אולי נדבר על המצב במדינה?
"אף פעם לא עשיתי את זה. לא כתבתי על המצב. השירים שאני כותבת הם על דברים אחרים. קשה לי להאמין שאכתוב על המצב במדינה. זה לא בשביל השירים שלי. אני כמובן לא מזלזלת במה שקורה פה, אבל לא מוצאת שם את עצמי. בטח לא לכתוב על זה".
אף שהקריירה המוזיקלית של שבת (60) נמתחת על פני שלושה עשורים, נראה שאנחנו לא לגמרי מכירים אותה. אנחנו יודעים מהו ייחוסה המשפחתי (אחותו של שלומי שבת), עם מי הייתה הזוגיות הקודמת שלה (עם ארקדי דוכין) ואת העובדה שהיא אם חד־הורית לילדה (דנה, בת 14 וחצי) – וזהו.
את מציבה גבול בפני התקשורת ולא חושפת את חייך האישיים?
"חשוב שכולם ימתחו את הגבול, ולא פחות חשוב שהתקשורת תשים את הגבול. לפעמים יש בעיה גדולה מצד התקשורת, עם התייחסות לא עדינה ואפילו תוקפנית כלפי המרואיינים. יש זלזול. דיבור שלא מכבד את האדם ויכול להפוך למשהו זול. זה לא דיבור של חברים. יש פה דיבור אינטרסנטי של כל אחד מהמקום שלו. בעיקר הכתבים שבאים להוציא משהו. לדעתי זאת אחת הבעיות בחיים שלנו, היוצרים".
את, כמו יוצרים רבים אחרים, נחשפת בשירייך האישיים. הראיונות העיתונאיים שנכנסים לפרטים הם לפעמים כמו המשך לתחושות ולרגשות שעולים בשירים.
"נכנסים לפרטים זאת מחמאה. אני דיברתי על גסות. בזמן הכתיבה את מעלה נושאים אישיים שאת רוצה - במסגרת ובתנאים שלך. כשפורטים את זה לכיוון עיתונאי, זה משהו אחר. כשיוצר מתבטא בכתיבה, הוא לא חייב לשקול את הדברים שלו כמו בראיונות".
את כל כך הרבה שנים בתחום. לא התרגלת לזה?
"למה שאתרגל לדברים לא טובים? אני רוצה תקשורת טובה, כנה, חיובית ואמיתית. אנשים מכופפים אחד את השני, כי כל אחד רוצה להשיג את מה שהוא רוצה. אז די להפחדות. אני מצפה שידברו איתי נקי וישר, ואני מבקשת את זה גם מעצמי. זו העבודה שלי עם עצמי. כי כשאתה מקטין אדם, אתה מקטין למעשה את כל המין האנושי".
עבדים היינו, עבדים עדיין
בימים אלו מסיימת שבת את העבודה על אלבומה השמיני "בית", שייצא בחודשים הקרובים, והיא כבר מחפשת את הדבר הבא. "אני מרגישה שאני רוצה מאוד להתנסות בשירים שלא שרתי עדיין. איזה? אני לא יודעת ואני עדיין מחפשת. את השירים של האלבום הזה כתבתי בצורה שונה מהרגיל. הם נכתבו יום לפני שהגעתי לאולפן. זאת הייתה חוויה מדהימה באופן מיוחד. אני מחפשת עכשיו מפגשים אחרים עם שירים. אולי קאבר מדליק ומפתיע".
בינתיים היא עשתה חיבור אחד, מוצלח במיוחד, עם איה כורם, במסגרת פרויקט "2023" של היוצרת הנועזת והמוכשרת. שבת שרה את "מצרים", שיר יפהפה שבו, בין היתר, המילים הבאות: "כשיצאתי ממצרים/ לא ידעתי עוד לאן/ המדבר הזה ייקח אותי/ ייקח אותי מכאן/ ומאז אני לא עוצמת עין/ הלילות כאן חשוכים/ ומאז אני לא עוצמת עין/ מהפחד שמצרים היא עדיין בתוכי/ עבדים היינו/ היינו עבדים/ עבדים עדיין". כשביצעה את השיר לא מזמן בהופעה בצוותא, הקהל לא ידע את נפשו מרוב התלהבות, נעמד על רגליו והריע לה ממושכות.
"איה כתבה את כל השירים בדיסק, וייעדה לכל שיר בן אדם. את השיר הזה היא הכי אוהבת וכיוונה אותו אלי", מספרת שבת. "היא באה אלי הביתה להשמיע את השיר, עם בן הזוג שלה אדם בן אמיתי. הוא ניגן, אני שרתי, ובום. זה היה מדויק".
איך את מסבירה את רמת ההזדהות הגבוהה שלך עם השיר?
"המצרים הזה הוא בית הסוהר שיש אצל כולם. התרגלנו לכלא שלנו, ואנחנו לא יודעים בכלל אם יצאנו או לא יצאנו ממנו. לפי המדרש, בני ישראל במצרים לא היו כלואים והם היו חופשיים ללכת, אבל אף אחד מהם לא עזב מפני שהם היו רגילים לעבדות".
וזה בדיוק מתחבר לעבודה העצמית שעושה שבת בשנים האחרונות: "אני משחררת המון. זה כיף גדול. אני אומרת לעצמי, 'דחיל רבקום, תחיי! לא צריך עכשיו להחליט החלטות או לכתוב רשימת הישגים. את לא צריכה את זה'. אני מרגישה שאני ממש משחררת יותר, ולומדת לעשות את זה. לא הייתי רוצה להישמע כאילו הגעתי לגן עדן עלי אדמות. זה בדרך. זה במסע. זה בצעד ובעוד צעד".
מה השינוי הכי גדול שעברת בהתבגרות שלך?
"הביטחון העצמי. לכל דבר יש את הזמן שלו, ולא תמיד יש לנו את הכלים להכיל את הדברים. אדם בונה לו את הנפש להגיע למקומות ולהשיג דברים, ואני מרגישה שיש בי מוכנות לדבר. יש ימים כאלה שהמחשבה מפוזרת ואני לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלי. אז אני משתדלת להיות נוכחת במצב ולא מנסה ישר לפתור את זה, אלא לחזור לשחרור".