ב-1986, כשעדי מדנס, בנו של איל הביטוח שוקי מדנס, היה בן 12, הוא כבר ידע שמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו, כשתקלט וניגן בלהקות נוער. בהמשך שימש גם כעורך מוזיקלי, וב־2001 הוציא את אלבום הבכורה שלו ("עניינים שבינו לבינה"), זאת לצד עבודתו כעורך דין, "תואר מטופש שעשיתי", כהגדרתו.
לאורך השנים הספיק להוציא עוד שני אלבומים שיצר והפיק בכוחות עצמו ("החיים הכפולים של עדי מדנס", "לחלום, לפרום, לרקום"), שהתאפיינו בסגנון אישי, חריף, בוטה ואוונגרדי, וצפנו בחובם שירים עם גימיק כלשהו. הבולט והמצליח בהם היה "זמר מזרחי", שבו לעג למטרוסקסואליות של הזמרים המסלסלים.
השיר הפך להיט רדיו ומיתג את מדנס לא רק כיוצר, אלא גם כפרובוקטור, מה שלדבריו בא לו באופן טבעי: "אני לפעמים מקנא באלו ששולטים ביצירה שלהם. אני כותב מה שיוצא. אני לא יודע אחרת. כשאני שומע את כל שירי ה'כמה טוב לי', 'כמה מדהים פה', 'החיים תותים' וכו', אני תוהה אם הכותב מסטול, או שהוא מנסה לעבוד עלי".
על אף שהוא כבר בן 42 והקליט במהלך הזמן לא מעט שירים, נותר מדנס אנונימי לקהל הרחב, מה שלא גורם לו להגיד נואש, או להפסיק להקליט שירים חדשים: "נכון, כל האלבומים שלי נכשלו מסחרית, אבל כל עוד אני ממשיך לכתוב ולעבוד קשה בעבודות אחרות - כמו לנהל מלון קטן לפרנסתי - כדי לממן את זה, אמשיך להקליט. הדרייב להמשיך, למרות הכל, בא כנראה ממצוקה פנימית וכעס שיוצאים בשירים".
לפני שלושה חודשים יצא לרדיו "בואו האנגלים, שובו בחזרה" מאלבומו הרביעי המתהווה, "פחות נחמד", שיר רוק מתקתק וקליט, שקורא להחזיר את המנדט הבריטי לישראל. "השכנים שלי טסו לטורקיה והשאירו שני כלבים בגינה", הוא מסביר. "הכלבה הקטנה ברחה, עברה זקנה עם מכונית ודרסה אותה. קראתי לווטרינר, והוא הציל אותה. היו לה זעזוע מוח ולסת שבורה. השכנים חזרו, קנו לי ליקר יקר ואפו לי לחם. רק מה, שבוע אחרי, הכלבה טיילה שוב בחוץ ושוב יכלה להידרס. ניסיתי להסביר להם שזה מסוכן וביקשו ממני לא להתערב. זה מאוד מתסכל שאתה מציל כלבה, לא הולך לעבודה בגלל זה ואחרי שבוע כאילו כלום. עם המצב הפוליטי והשחיתות הנוראה במדינה, וכל האיכס שקורה פה, נוצר השיר".
אתה באמת רוצה שהמנדט הבריטי יחזור לשלוט כאן?
"לא באמת. זה שיר מחאה אבסורדי. שלטון המנדט גירש חלק מהמשפחה שלי למחנות בקפריסין, בימי ההעפלה הבלתי לגאלית. אבל תאר לעצמך שהיה פה שלטון בריטי ולילי אלן, אלטון ג'ון והביטלס היו באים להופיע כלהקות צבאיות".
איך עבודה יומיומית בניהול מלון משתלבת עם הרוקר הפרוע שבך?
"לא נשארו רוקרים פרועים בלילות. העיר ריקה ופתטית בלילה. אני ער ועובד בלילות מכיתה י'. בחודשים האחרונים הצלחתי ליישר את זה ברמת הלקום בבוקר, אפילו אם הלכתי לישון בחמש לפנות בוקר. בגדול, הכתיבה עובדת אצלי יותר טוב בשילוב בין העולמות, בלחוות משהו מעבר לחיי האמן הקלישאתיים והריקים".
אתה מנהל אורח חיים של סקס, סמים ורוקנרול?
"מצאתי הגדרה מצחיקה שמסבירה אותי יותר טוב: בלאד סטאר - זה כמו רוק סטאר, רק בלי סמים ועם כרס קטנה. אלטון ג'ון כזה, לא בתקופת הסמים שלו".
מה דעתך על המוזיקה הישראלית המתנגנת ברדיו היום?
"יש פה מוזיקה מצוינת, מהעבר המפואר של נעמי שמר, סשה ארגוב, משה וילנסקי, נחצ'ה היימן ונורית הירש, ועד ההווה הפנטסטי של קותימן. העובדה שאני יכול ללכת לראות בלייב אמנים גדולים כמו אלון אולארצ'יק, יוני רכטר, הדג נחש ועידן רייכל, נפלאה בעיניי. העולם לא זקוק לעוד אלבומי קלישאות מסוג אייל גולן ומירי מסיקה, למרות שהם זמרים מצוינים. חבל שקולות כמו שלהם מתבזבזים על היעדר תוכן".
מתי האלבום החדש צפוי לצאת?
"מקווה שבחודשים הקרובים. שיטת העבודה שלי אחרת: אני בוחר מפיק מוזיקלי בהתאם לשיר ולא בהתאם לאלבום. רוב האלבומים שנעשו על ידי אותו מפיק מוזיקלי ואותם נגנים, משעממים אותי. אני מעדיף למקסם פוטנציאל של כל שיר, מאשר להתכוונן ל'קונספט של אלבום'".
עדי מדנס – 4 בנובמבר, מוצאי שבת, 20:00, מועדון "פאפאיתו בר", תל אביב