"גורלו של זמר הוא גורל עיוור. לפעמים שמח, לפעמים קודר, אך תמיד הוא ישיר ויחמם את הלב". מי שמכיר את סיפורו הטרגי של זוהר ארגוב יכול, ללא ספק, למצוא בשירו של אבי סינוואני את הקשר למי שכונה ועדיין מכונה בפי רבים מלך הזמר הים־תיכוני. רבות סופר על זוהר עורקבי משיכון המזרח בראשון לציון; ילד רחוב שגדל בעוני, וכמו בסיפור סינדרלה הגיע אל הפסגה, ומשם ישירות לתחתית, עד התאבדותו הטרגית בכלא בשנת 1987.
ארגוב, שהפך למיתוס וכונה "המלך" עוד בחייו (כמו אלביס פרסלי), היה הגיבור העממי הראשון של המוזיקה המזרחית. נכון, הוא לא המציא את הז'אנר - היו רבים וטובים גם לפניו, החל מפלפל אל־מסרי וג'ו עמר ועד אהובה עוזרי, צלילי הכרם וצלילי העוד, ג'קי מקייטן ואבנר גדסי - אבל ארגוב היה הראשון שהפך לגיבור עממי.
ארגוב מעולם לא התיימר לשמור על תדמית חיובית. הוא היה זוהר, עם המגרעות והמעלות שבו. בפן המוזיקלי הוא אומנם היה מודל לחיקוי ומושא הערצה, אך בפן האישי קשה לראות בו גיבור לאומי. אף שחבריו ומכריו מספרים על בחור נעים הליכות, חברותי ואחד שאוהב לעזור, קשה להתעלם מהתמכרותו לסמים, מביקוריו בתאי מעצר ומסופו קורע הלב. ולמרות זאת, דמותו נצרבה בתודעה כחלוץ ופורץ דרך, כמי שהעניק ל"מזרחים" את הניצחון על ה"אשכנזים".
ארגוב סימל עבור רבים את עצמם - אחד שצמח מהשכונה והגיע לגדולות. על אף עברו (הורשע באונס וישב שנה בכלא), הצליח לסחוף אחריו את העם ובעיקר לשבור את המחסום התקשורתי. בכך גרם לפעמוני המהפכה המזרחית להדהד ולהשלים את מה שעמר, עוזרי וצלילי הכרם והעוד עשו לפניו. הוא לקח את כל הקופה, אך היה גם זה ששילם את המחיר האישי על מעמדו הרם.
הפריצה הגדולה של ארגוב אל לב התודעה הציבורית אירעה אחרי חבלי לידה קשים שהביאו לעולם את אלבום הבכורה שלו, "אלינור", בשנת 1980. האלבום עיצב מחדש את פניה של המוזיקה המזרחית, אם בסולואי הגיטרה ששילבו מאפיינים מזרחיים עם מוזיקה בינלאומית, ואם בשפת הרחוב שארגוב הכניס לאלבום, שכולו גרסאות כיסוי. האלבום זכה להצלחה חסרת תקדים ומחק את המבצעים המקוריים מעל פני השטח. גם היום, 37 שנה אחרי, אנשים משוכנעים כי ארגוב הוא מבצעם הראשון והמקורי של השירים, לא מעט בזכות קולו החם וההגשה המקורית שלו.
חור בכיס וחלום במזוודה
החיים לא תמיד האירו פנים לארגוב הילד. בגיל 13 הוא נאלץ לנטוש את ספסל הלימודים כדי לצאת לעבוד בבניין ולסייע בפרנסת המשפחה קשת היום. כשהיה בן 17 נישא לאהבת חייו, ברכה, שילדה את בנם היחיד גילי. עורקבי, שכבר כילד כונה "נעים הזמירות" של בית הספר וחלם להיות זמר, החליט בתמיכת ברכה להגשים את חלומו ולהוציא תקליטון בסגנון פופ־רוק בהשראת אחד מאלילי נעוריו, צביקה פיק.
התקליטון הראשון שלו יצא בשנת 1977, כשהיה בן 22. אז גם שינה את שם משפחתו לארגוב, בהשראת המלחין הנודע סשה ארגוב. התקליטון כלל שני סינגלים, את "ילדה, חיכיתי שנים" ו"כל יום שעובר", שאותם כתב והלחין עבורו משה נגר. על אף ציפיותיו, התקליטון נחל כישלון חרוץ וארגוב נותר עם חור בכיס וחלום במזוודה.
כישלון התקליטון והשירים גרם לו להזניח את הקריירה המוזיקלית ולהתמקד בפרנסה. גם יחסיו עם ברכה עלו על שרטון, והזוג התגרש. באותה שנה, 1978, הואשם ארגוב באונס. כאמור, הוא הורשע וריצה שנת מאסר בפועל.
עם שחרורו מהכלא, דבק בו שוב החיידק. הוא החל לשמש כנהגם של חברי להקת צלילי העוד והזמר ג'קי מקייטן, וכמו בסיפור סינדרלה, באחת ההופעות בבאר שבע התחנן ארגוב בפני הגיטריסט יהודה קיסר שייתן לו לעלות ולשיר שני שירים במהלך ההפסקה. קיסר התלבט, אך ניאות לבסוף. אחרי אותה הופעה קצרה, שבמהלכה ביצע את "ברצלונה" ו"עת דודים כלה", החליט קיסר לקחת את ארגוב תחת חסותו ולהקליט אותו.
ארגוב זנח את הפופ־רוק שאפיין את תקליטון הבכורה הכושל, שינה כיוון והתמקד במוזיקה המזרחית שעליה גדל בבית. הוא החל לקבץ שירים שאהב, ובהוראת קיסר התכנס במועדון "הברווז" ביפו ועם הנגנים שאסף קיסר הקליט את אלבום הבכורה שלו. קיסר מספר שהאלבום הוקלט בתוך שעתיים, באיכות ירודה בטייפ ארבעה ערוצים, אך עם המון נשמה. הוא כלל שמונה גרסאות כיסוי לשירים שארגוב הכיר ואהב, חלקם כבר היו מוכרים לקהל והשאר פחות, אך עם צאת האלבום, הפך ארגוב למבצעם המוכר.
האלבום נפתח עם שיר הנושא "אלינור" - שיר יווני ("איפרכו", להיטו של סטליוס קזנג'ידיס) שג'קי מקייטן חיבר לו מילים בעברית. למעשה, השיר מספר את סיפור אהבתו האמיתית של מקייטן לבחורה בשם צביה, שהוריה התנגדו לקשר ביניהם. את מצוקתו הוא ביטא בשיר. כיוון שצביה הייתה מאורסת לגבר אחר, היא ביקשה ממקייטן לשנות את שם הבחורה בשיר, וכך הפכה צביה לאלינור. מקייטן הוציא את השיר בקלטת, אך עוד בטרם נקלט ברדיו, התעקש ארגוב להקליט את גרסתו, והשאר היסטוריה. השיר הפך מזוהה עם ארגוב ולא עם מחברו ומבצעו המקורי, ג'קי מקייטן.
אחרי "אלינור" הגיע "סוד המזלות" (מילים ולחן: אביהו מדינה), שביצע במקור הזמר ראובן ארז בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1978. "זה ביצוע שהיום הייתי עושה אותו אחרת", מספר ארז. "הייתי ילד עם תנועות של ג'ון טרבולטה, והיום אני לא מרוצה מהביצוע שלי בפסטיבל".
בניגוד לארז, שלא נוטר טינה לארגוב על ש"גנב" לו את השיר, יחזקאל מטרי דווקא כן. הוא מבצעו המקורי של השיר השלישי באלבום – "מה לך ילדה" (מילים ולחן: משה נגר). "הקלטתי את השיר בשנת 1979", מספר מטרי, "ולמעשה עד היום אף אחד לא יודע שזה שיר שלי, שאני ביצעתי אותו ראשון. הוא היה אמור להיות הלהיט שלי. אין לך מושג איזו תחושת החמצה הרגשתי. עד היום אני מרגיש פספוס בכל פעם שאני שומע את 'מה לך ילדה' ברדיו בביצוע של זוהר".
אחת ההפתעות באלבום שייכת לביצועו של ארגוב ל"שיר הפרטיזן / שם הרחק ביער", שיר עם סובייטי שהושר בתנועות הנוער בשנות ה־50 ונכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה. ארגוב, שאהב את השיר בילדותו, החליט לבצע אותו בגרסה משלו, תוך שימוש במילים כמו "לעזאזל" ו"יחרים אבוק", סלנג רחוב שדרש ממנו תעוזה גדולה באותן שנים שבהן הממסד בז למוזיקה המזרחית.
צד ב' של האלבום נפתח עם ביצועו הסוחף של ארגוב ל"עוד יום יבוא" (מילים: יורם טהרלב, לחן: אברהם דוד הכהן), שיר שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון המזרחי בשנת 1975 ונקרא במקור "זמר בודד הוא הלב". הביצוע של ארגוב הביא עמו את המוואלים הייחודיים לו, נצרב עמוק בתודעה וסלל את הדרך לשירים נוספים באותו סגנון.
עוד סיפור שנמחק מהתודעה הוא של השיר "נזכר אני במבטך": על עטיפת התקליט נרשם "מילים ולחן - עממי", אף שהיו שייכים לכוכבת הזמר הטורקייה נג'ה קרבוצ'ק, שביצעה במקור את השיר "אינתיזר". מחבר המילים ומבצע השיר בגרסתו הראשונה בעברית, שאול ישראלי (כיום נדב ישראלי), מספר: "תשמע, עברו 40 שנה מאז הסיפור הזה. אני כתבתי את השיר הזה והעליתי אותו על תקליט בשם 'תקווה לשלום' בשנת 1977, תחת השם 'שובי אליי'".
"לאחר כמה שנים הקליט אותו ארגוב, ואני במקרה שמעתי את זה ברדיו. ראיתי שבתקליט טשטשו את שם השיר והכותבים ורשמו 'נזכר אני במבטך'. עדיין תמוה בעיניי מדוע לא נתנו לי קרדיט על מילות השיר. כתבתי אותו לאהבת חיי, ציונה, כיום אשתי. לפחות היו כותבים את השם שלי. עכשיו, כשסיפרתי את האמת, אבן נגולה מלבי".
גם "עת דודים כלה" (מילים: רבי חיים בן סהל, לחן: בבלי עיראקי), שארגוב ביצע באותה הופעה ראשונה גורלית עם קיסר וחבריו - נכלל באלבום. זו הייתה גרסת כיסוי לשיר ששרה במקור גאולה זוהר בסוף שנות ה־50. זוהר בת ה־88, שמתגוררת כיום בפלורידה, מספרת: "כשהקלטתי את 'עת דודים כלה', אף אחד לא הכיר אותו קודם לכן בארץ, והוא הפך לשיר מאוד פופולרי לריקודי עם. לאחר שעזבתי את הארץ, לא ידעתי שהוא הוקלט שוב. משמח אותי לדעת".
השיר החותם את האלבום, "פתאום מצאתי בך" (מילים: שרה שובל, לחן: נחמיה שרעבי), הוא למעשה גרסת כיסוי של ארגוב לשיר של בועז שרעבי בעל אותו שם, הנכלל ב"אדום", אלבום הבכורה של שרעבי. בגרסתו של ארגוב יש אזכור לגעגועיו לבנו גילי, מה שמוסיף פן אישי ומרגש לביצוע.
עידן חדש
אלבום הבכורה של ארגוב יצא בשנת 1980 בשני פורמטים: בתקליט, שכלל תצלום מסשן הצילומים לתקליטונו הראשון (1977), אז היה לארגוב שיער ארוך; ובקלטת שבה הופיע ארגוב המעודכן, בתצלום של אליצור ראובני, בשיער קצר. התקליט נקרא "חפלה עם זוהר ארגוב", והקלטת נקראה "אלינור". השירים היו אותם שירים.
ראובני נזכר: "על התקליט, שיצא לפני הקלטת, מופיעה תמונה מהתקליטון הראשון של זוהר, כי הוא לא הגיע להצטלם ולא היה לנו זמן לחכות. הוא לא נראה טוב, אז לעטיפת הקלטת כבר צילמנו אותו באולפן מקצועי".
בתחילה גורל האלבום היה לוט בערפל. שירי האלבום, שהוקלטו באיכות ירודה, גרמו לאמרגן ראובני להסס אם להפיק אותו. "בסוף החלטתי ללכת על זה, כי זוהר הביא משהו מיוחד מאוד בשירה ובחומר המוזיקלי. זה היה מרענן. ההקלטות היו באיכות ירודה, אבל האלבום נמכר כמו לחמניות ביותר משני מיליון עותקים, לא כולל העתקות פיראטיות. אני לא חושב שהיה בית בישראל שלא היה בו האלבום הזה".
מה הפך אותו להצלחה כזו?
ראובני: "הוא הביא סגנון חדש עם מוואלים, כריזמה, הגשה מיוחדת וקול אלוהי. בהתחלה הרדיו לא השמיע, אך לאחר שהתחנה המרכזית חרשה על האלבום, גם הרדיו התחיל להשמיע ולפרגן. זו הייתה מהפכה".
"ארגוב הביא את צבע קולו הנדיר, היכולות העצומות שלו ושילוב של כמה סגנונות שירה - תימנית, יוונית, מרוקאית, טורקית וערבית", אומר יהודה קיסר. "בכל שיר באלבום אתה מוצא את כל הסגנונות. את כל האלבום הוא הקליט בטייק אחד, מה שהיום היה לוקח לזמרים שנה. לא עשינו עיבודים באלבום, אלא זרמנו עם המוזיקה. הוא היה צמא לעשות מוזיקה, זה היה אצלו בנשמה. הדו־שיח בינו לבין הגיטרה שלי יצר סגנון חדש לדורות רבים".
ואכן, מיד עם צאתו, זכה "אלינור" להצלחה מסחררת וכיכב בתחנה המרכזית הישנה, מעצמת המוזיקה המזרחית של אותם ימים. האלבום בישר עידן חדש במוזיקה המזרחית, עידן שארגוב היה מנושאי דגלו הבולטים. ברור היה לכל כי זמיר חדש נולד בישראל.
המהפכה של ארגוב תושלם שנתיים לאחר מכן, כשיעמוד על בימת פסטיבל הזמר המזרחי ויבצע את "הפרח בגני", שיעניק לו את הזכייה בפרס הראשון.
גם היום, במלאת 30 שנה למותו של ארגוב, אין ספק כי הוא ניחן באחד הקולות הגדולים במחוזותינו ותרם תרומה מכרעת למוזיקה הישראלית. אומנם בשלב מסוים מצבו הידרדר והוא חדל לספק את הסחורה, אולם המיתוס שיצר היה חזק יותר מחולשותיו האנושיות. זו הסיבה לכך שאנחנו מעדיפים לזכור לו את חסד נעוריו, את ימי הזוהר.