בשנים האחרונות ודי מתחת לרדאר התקשורתי (לפחות ביחס לקולגות שלו) עבר עומר אדם תהליך התבגרות ובשלות משמעותי, איכותי ומעורר התפעלות והשראה. מזמר חפלות ששר שירים כמו "תל אביב, יא חביבי, תל אביב", "הופה", "בניתי עלייך" ו"וואי לי", נדמה כי אדם לעשות סוויץ', והחליט בתעוזה רבה, בזהירות ובבטחה לבצע את הצעד שמעטים מחבריו לז'אנר מעזים: להתבגר.
כמי שהחל דרכו כזמר נישה של שירי פופ ים תיכוני רדודים למדי, החליט אדם להראות שיש בו הרבה מעבר לזמר צעצוע ששר מה שמכתיבים לו, ומה ש"הולך" ברדיו ובמועדונים, ולצאת מהנוסחתיות השבלונית של להיטי אינסטנט רגעיים בצורה אלגנטית למדי: רצף של שירים בוגרים, איכותיים (גם טקסטואלית וגם מלודית), אינטליגנטיים ובעיקר מלאי נשמה ההולמים היטב את יכולותיו הווקאליות שהשתפרו מהותית מאז החל דרכו.
אני מודה, כשאדם רק החל את הקריירה, הייתי די סקפטי לגבי כמה הוא יוכל להישאר בפסגה עם אותם השירים, בייחוד לאחר התכנית ב"אייל גולן קורא לך" בה שר דואט עם גולן ל"כשאחר" וזייף, מה שעורר הדים בזמנו לגבי יכולותיו הווקאליות. אבל, ואני גאה לומר זאת, אדם הוכיח לי שספקותיי היו לשווא: עם התמדה אינטנסיבית, עבודה על שיפור איכויותיו הקוליות ובחירת שירים פדנטית למדי, הוא הפך לכוכב הים תיכוני המצליח ביותר אך לא רק זאת: גם המשפיע והדעתן ביותר מחבריו לז'אנר.
לעומר אדם היו מספיק אומץ ו"ביצים" לומר להנהלת הפסטיגל, לראשונה בהיסטוריה, שאינו מופיע בשבת ולכן עליהם לא לקיים הופעות בשבת. זמרים רבים במקומו היו "מפחדים" להתמודד מול גוף כה עוצמתי, כלכלי ובעל כוח מתוך החשש שלכל זמר יש מחליף, אך מה שהנהלת הפסטיגל ואולי גם הוא ידעו: היום אין תחליף לעומר אדם.
עם שירים שכל אחד במדינה מכיר בעל פה (ולו מהשמעות תכופות בגלגל"צ) והופעות סנסציוניות, אתמול קבע אדם שיא כשתוך שעות ספורות מפתיחת המכירות למופע הנוסף שקבע (אחרי 3 סולדאאוטים מרשימים) בהיכל "מנורה מבטחים" – כל הכרטיסים אזלו ואלפי מעריצים נותרו מאוכזבים. האם עומר אדם הפך רשמית הכוכב הים תיכוני המוביל בישראל כיום, אפילו יותר מאייל גולן?
מעריצי אייל גולן הקוראים זאת בוודאי לא יסכימו עם האמרה, ואין כל כך מקום להשוואה שכן גולן מנהל קריירה משגשגת זה יותר משני עשורים, שזה פי 2 מאורך הקריירה של אדם שפעיל בשטח רק 8 שנים וכבר הגיע למעמד של סופרסטאר.
נכון, עידן היוטיוב והרשתות החברתיות שונה מעידן הקסטות והדיסקים שהיו בתקופת גולן, אך אם להסתכל מבחינה אמנותית ואישית – אדם ללא ספק גובר על גולן, לפחות נכון להיום.
בזמן שחייו הפרטיים של גולן הפכו לעניין כל הציבור, כולל אהבותיו, גירושיו, נישואין, ילדיו, סיבוכיו המשפחתיים ואפילו הרכב שהוא קונה, אדם שמר לאורך הקריירה על פרטיות כמעט טוטאלית (על גבול המסתורין), על פאסון אישי ובעיקר על התדמית החיובית שלו, מבלי לככב דרך קבע במדורי הרכילות והצהובונים השונים.
מבחינה מוזיקלית, בזמן שגולן הלך בשני האלבומים האחרונים לאיבוד ונפל לגימיקים מיותרים שלא הלמו היטב את גוון קולו החד פעמי ואת היותו אמן פורץ דרך, אדם החליט לעשות 'סטופ' מלרכב על טרנדים חולפים (מלבד האפיזודה המיותרת עם אייל גולן בשיר "מזל" שדי הראה את הקו שגולן דוגל בו כיום). שירים כמו "אחרי כל השנים", "מודה אני", "בסוף הכל חולף", "פעם בחיים", "פוליטיקה וסקס", "סיפור ישן" ועוד ומוכיחו כי גם איכות שאינה ממוסחרת יכולה להפוך לסיפור הצלחה.
מה שהפך את אדם, לדעתי, לכוכב המצליח ביותר כיום, אפילו יותר מגולן, זו ההליכה עם האמת שלו, כנגד הנורמות ה"מקובלות", ההפרדה בין דמות ציבור לדמות פרטית ובייחוד ההתעסקות במוסיקה כעיקר ולא כתפל.