הזמר גילי יאלו הפך בתקופה האחרונה לאחד השמות היותר מדוברים ובולטים בסצינת האינדי המקומית. הרדיו מחבק אותו באהבה, וקהל מעריציו מתעצם מהופעה להופעה. יאלו (37), שבמשך שנים שימש כסולנה של להקת הרגאיי "זבולון דאב סיסטם", שקד בשנתיים האחרונות על פרויקט סולו ראשון שלו, שבו חזר עמוק אל שורשיו האתיופיים, ובצורה פורצת דרך החליט להכניס את שפת האם שלו אל לב המיינסטרים הישראלי. עד עכשיו הולך לו לא רע.
"נולדתי באתיופיה ובגיל 5 עליתי לארץ", הוא משחזר. "כשהייתי עולה חדש, גדלתי על הזמרים האתיופיים של שנות ה־80 מקסטות ששמעו בבית. בהמשך נחשפתי למוזיקה הישראלית של אריק איינשטיין, שלום חנוך ועוד. בנעורים שמעתי היפ־הופ, ואז רוק ורגאיי, ומכל הז'אנרים הללו גיבשתי סגנון מוזיקלי. רק אחרי הצבא גיליתי את ה־Fאנק, הג'אז והרוקנרול. בשנים האחרונות חזרתי שוב אל המוזיקה האתיופית".
בשיריו, יאלו מעדיף להביא את המציאות, כפי שהוא חווה אותה, היישר אל תוך אוזני המאזינים: "בוא נגיד שתמיד הייתה גזענות. היא תמיד תהיה ותמיד תשפיע. אני לא מרגיש את זה על הבמה כמוזיקאי, אבל זה משהו שתמיד קיים. הבתים ב'היילוגה', שהוצאתי לפני שנתיים, למשל, הם מחאתיים. אתה לא יכול להתעלם מהתחושות שלך ומהמציאות ולא להתייחס לכך. אבל אני מנסה בשירים להעביר את התקווה שאסור להישבר ולהיכנע לגזענות, באשר היא".
האופטימיות, האנרגיות החיוביות ושמחת החיים, שאופפות את יאלו בשיריו והופעותיו, הפכו אותו לאחד המוזיקאים הראשונים, שהצליחו להחדיר מוזיקה אמהרית אל לב הקונצנזוס. "אולי הזמן והתקופה חופשית יותר", הוא מנסה להסביר, "כמו גם העובדה שיש לך ערוצי שידור משלך - יוטיוב, פייסבוק, רשתות חברתיות, שמאפשרים לאנשים להחליט ולבחור אם לשמוע אותך או לא. היום אתה יכול לכפות על הרדיו להשמיע אותך, כי דברים קורים ומצליחים, והם לא יכולים להתעלם ממך. עבודה ברשתות החברתיות זאת עבודה".
מחר ישיק יאלו אלבום סולו ראשון (הנושא את שמו), וחודש לפניו הוציא לתחנות הרדיו את Selam, סינגל מתוכו בשפה האמהרית: "כתבתי את השיר לפני פחות משנה. נוצר מצב שבו חבר קרוב אלי היה בבית החולים, ולא ידעתי אם הבן אדם ישרוד את הלילה. אז כתבתי באמהרית: 'שהלילה הזה יעבור בשלום', שזה פזמון השיר, וכך, מסיטואציה לא נעימה, נולד שיר אנרגטי ושמח".
מדוע החלטת לעבוד על אלבום סולו דווקא בגיל 37?
"לא האמנתי בעצמי מספיק. לא חשבתי שאני יכול להצליח לבד, אבל קיבלתי אומץ והבנה שהחיים לא עוצרים ומחכים לך. לא רציתי להגיע למקום שבו בגיל מסוים ארגיש שפספסתי משהו בחיים שלי. אז החלטתי ללכת עם זה עד הסוף. זה לא קל להיות מוזיקאי, אבל אני שלם עם הדרך שאני עושה ונהנה ממנה".
איך התקשורת מקבלת את השירים שלך?
"חלקם מתקבלים יפה יותר וחלקם פחות, אבל באופן כללי הם מתעכלים בסדר. אל תשכח שאני לא שר בעברית, אני שר באנגלית ובאמהרית, וזה מאוד חריג במדינה שלנו. אגב, תחנות רדיו באתיופיה משמיעות אותי כל הזמן. זה מדהים ומרגש עבורי".
שרת פעם בעברית?
"כן, שרתי בפרויקט תפילות לאחרונה. היה מעניין, אבל זה עדיין מוזר לי. אולי אשיר שוב בעברית בעתיד".
מה צפוי באלבום הבכורה?
"המון גרוב, הפקה נהדרת של אורי בראונר־כנרות, אמיר שדות שעבד איתי המון ותזמורת נגנים מטורפת. יש בו Fאנק, בלוז, צלילים אתיופיים וג'אז. אני חייב לומר שזה יהיה האלבום הכי טוב שהוצאתי עד עכשיו".
מה החלום הגדול שלך?
"האינסופיות שבלהופיע מעבר לים ובכל העולם".
השקת האלבום תתקיים ב־20 בדצמבר, רביעי, 20:30, אורחים: אורי בראונר־כנרות, קרן דאן, אבטה בריהון; מועדון "בארבי", תל אביב