"אשתי רצתה לעזוב אותי, אז כתבתי שיר כדי לגרום לה להישאר". זה הסיפור שעומד מאחורי השיר "אל תעזבי את תל אביב", הלהיט הגדול של להקת טנגו שפעלה בשנות ה־80. "למעשה, זה השיר הראשון שכתבתי בעברית", ממשיך מיקי שביב, היוצר, הבסיסט והסולן של טנגו. "וזה הלהיט הראשון והבלתי צפוי שלנו כלהקה, שקמה למען השיר הזה והפכה ללהקת השנה".



טנגו, שבה היו שותפים שביב והמתופף ז'אן פול זימבריס, פעלה בשנים 1982–1987. במשך חמש שנים היא הוציאה שני אלבומים: "הסדר קבוע" (1984) ו"אמונה שלמה" (1986), שניפקו להיטי ענק כ"עיניים ירוקות", "ריקוד לאור ירח", "או שאתה שר" ו"שפוי מלחמה". אלו הפכו את הלהקה לסנסציה בטווח הקצר ולבעלת השפעה מוזיקלית בטווח הארוך.



"אני חושב ש–30 שנה זה הכוח, כי השירים, ואני אומר זאת כעובדה יבשה ובצניעות, עדיין נשמעים לי כביום היוולדם. אני לא בטוח ש–30 שנה אחרי יש סיבה נכונה לעשות משהו כזה שוב, כי זה קרה בזמן הנכון ובמקום הנכון", מסביר שביב את השפעתם של השירים. "המוזיקה הייתה רלוונטית בעיקר בזמן שבו היא נוצרה. זה מה שהפך אותה לקונצנזוס".





הפגישה של השניים הייתה מקרית. בסוף שנות ה–70 שביב היה בסיסט עסוק שעלה לארץ בשנית מקנדה וניגן עם מיטב האומנים דאז כאריק איינשטיין, שם טוב לוי ויהודית רביץ. באותו זמן זימבריס, יליד תוניסיה שעלה ארצה בסוף שנות ה–60, חזר לישראל לאחר שהות בגרמניה והחל לנגן בהפקות מקומיות.


"אני זוכר את הפעם הראשונה שבה פגשתי את ז'אן פול כאילו זה היה אתמול", משחזר שביב. "זה היה ב'בודגטרון', חדרון ליד לונדון מיניסטור בתל אביב שבו עשו מיטב הנגנים ג'אם סשנים של ג'ז ופיוז'ן רוק. אני ניגנתי שם עם פטר ורטהיימר, אלונה טוראל, חיים קריו ומאיר ישראל.



"יום אחד מאיר ישראל לא יכול היה להגיע, אז ז'אן פול החליף אותו. היה לי ברור מן ההתחלה שאני רוצה לשתף איתו פעולה ולשמור לו אמונים. זו הייתה התאהבות מהקשב הראשון. הייתי מוקסם לחלוטין מהנגינה האבסולוטית שלו. לא רציתי לנגן עם אף אחד אחר, וזה סיבך אותי, לימים, עם מתופפים אחרים".



שיתוף הפעולה המקצועי הראשון של השניים הגיע באלבומה של שרי "פסיעה אחת קדימה" (1980), והוא פתח שובל של עבודה משותפת. "ב־1981–1989 ניגנו עם כל האומנים האפשריים ומהר מאוד נעשינו יחידת קצב נחשקת ופופולרית", הוא אומר. "ניגנו במאות תקליטים שעד היום מושמעים ברדיו. עבדנו ב'בית מלאכה' שנקרא אולפן הקלטות. היינו נפגשים מבוקר עד לילה כל יום".


מעט עזרה מידידים
שם, באולפן ההקלטות שהפך לכור מחצבתם השני, רקמו השניים לאט־לאט את מה שיהפוך ללהקת טנגו. "כשניגנו עם אחרים בזמן שהקונספטואליזציה רצה בחדר, התחלתי לנגן חומרים משל עצמי, וז'אן פול ליווה אותי", נזכר שביב. "יום אחד הסתכלנו אחד על השני והחלטנו שאנחנו צריכים עצמאות. זה היה לאחר המופע 'חתונה קטנה' של שלום חנוך, שכלל גם את משה לוי, ז'אן פול ואותי. כשהיינו עושים באלאנס לפני ההופעה היינו מנגנים קטע מ'אל תעזבי את תל אביב'. לאחר עידוד מהקהל ומחברים החלטנו להקליט את השיר כתקליט שדרים ושחררנו אותו לרדיו לראשונה תחת השם 'טנגו', שם שנתתי להרכב כי היינו צמד בלתי ניתן להפרדה והרי צריך שניים לטנגו".

להקת טנגו. יח"צ
להקת טנגו. יח"צ


כסיפור סינדרלה הפך השיר שיצא בשלהי 1982 ללהיט רדיו ענק. השניים, שהיו די אלמוניים לקהל הרחב, הפכו לכוכבים בן לילה, מה שיצר את הלחץ להקליט אלבום בכורה, לחץ שהיה בעייתי לחברי הלהקה לנוכח העובדה שלא נמצאה חברת תקליטים שתממן את הפקת התקליט והם נאלצו לעשות זאת עם "מעט עזרה מידידים". "הקלטנו באולפני רולי של האחים אליעזרוב, שהפכו אחרי זה לאולפני עננה. גלעד קרן, הבעלים של Waves, שבנה אז את אולפני רולי, שמע אותנו ואמר שהוא נותן לנו את האולפן בחינם כל לילה. עבדנו על האלבום במשך תשעה חודשים, מחצות ועד תשע בבוקר, ובזכותו האלבום הראשון יצא לפועל".

באלבום הראשון השתתפו נגנים כמשה לוי על הקלידים, נאור דיין על הגיטרה ("כיום הוא חזר בתשובה ונקרא 'ניתאי דיין', שם שעדיין קשה לי להתרגל אליו", מספר שביב) וירוסלב יעקובוביץ' על הסקסופון.

"ירוסלב בא לנגן בסקסופון ב'עיניים ירוקות' ואת הקטעים שלו הוא ניגן בתשוקה ובהתלהבות", מעיד שביב. "בחרתי משפט אחד בלבד שבו הסקסופון יחזור על עצמו כל ארבע תיבות. אני זוכר שכדי לעשות את האתגר הבלתי אפשרי הזה באותה תקופה, הקלטנו את משפט הסקסופון על סרט רגיל, שמנו אותו בצד אחד של מכונת המאסטר ועשינו לופ ידני. לקחנו עמוד של מיקרופון ללא החלק העליון וחיברנו את הלופ מהמיקרופון למכונה מהחדר הקטן לחדר הגדול, כשמתחנו זאת על חבל חזק. כניסת הסקסופון יצאה מדויקת, וזה מה שאתה שומע בהקלטה. היום אפשר לעשות זאת בדקה במחשב. נפלאות הטכנולוגיה".
אפרופו הטכנולוגיה הפשוטה, היית משנה משהו באלבום?

"ממש לא. עשיתי את כל השינויים שנייה לפני שסגרנו את המיקס. עבדנו עם מכונה של 16 ערוצים, והייתי מוחק דברים לפני המיקס. זכור לי שזה היה מאוד מסוכן לטעות, כי לא היית יכול לתקן".

הכישלון שבהצלחה
בשנת 1984, למרבה תדהמתם של שביב וזימבריס, נבחרה טנגו ללהקת השנה במצעד השנתי של רשת ג'. על אף ההישג החשוב הם לא הצליחו לפרוץ אל לב הקונצנזוס. "הופתענו כשזכינו בתואר להקת השנה. האמנו שאנחנו עושים מעשה מוזיקלי ראוי, אבל לא שיערנו שנושמע כל כך ברשת ג'. אני חושב שברכתנו הייתה גם קללתנו. העובדה שהאלבום הושמע המון והוצמדו לו המילים 'סאונד' ו'חו"ל' הייתה בעוכרינו. לא הצלחנו לפרוץ לתוך הקונצנזוס, לקהל הגדול והנרחב. היה פער גדול בין התקשורת והמדיה שחיבקה אותנו כל כך והמבקרים שהיללו לבין הקהל בשטח. אולי זה כי אנחנו חיים במזרח התיכון, אז המוזיקה שלנו נשמעה 'זרה' מדי. לא היה בה נופך מן המזרח".



אלבומה השני של הלהקה, "אמונה שלמה" הצליח ונמכר אף יותר מהראשון, אך בישר את תחילתו של הסוף. "זה היה לפני האינתיפאדה הראשונה. היה פיגוע ליד הבית שלנו, ולורן, שהייתה אז אשתי, רצתה לעזוב. היא לקחה את הילדה שלנו בת ה–6 וחזרה לקנדה. יצאתי בעקבותיהן לגלות בחו"ל במשך עשר שנים, וז'אן פול הפך למתופף מבוקש והרקיע שחקים. השתלשלות החיים הביאה להתפרקות שלנו, אולי גם כי לא עשינו מספיק סיבובי הופעות ארוכים".

לאחר הפירוק פנה שביב לקריירת סולו בארץ ובחו"ל והוציא כמה אלבומי סולו בקו המוזיקלי הייחודי לו. זימבריס הצטרף לחברים של נטאשה והוא ממשיך לנגן באולפנים. אף על פי שכבר אינם צמד, השניים שיתפו פעולה לאורך השנים כנגנים ולאחרונה אף התאחדו. "ב–11 בינואר טנגו התאחדה לרגע במופע של אביב גפן במלאת 25 שנה לצאת תקליטו 'אור הירח'. אביב התקשר והציע שנפתח את המופע שלו, מה שהיה די לא צפוי בלשון המעטה. דיברתי עם ז'אן פול, והוא אמר שגם הוא בעניין והייתה הצלחה אדירה ומרגשת".

יש סיכוי לאיחוד קבוע?
"אני עד היום אוהב את ז'אן אהבת נפש ואנחנו חברים קרובים מאוד, ובימים אלה לאחר התגובות המפרגנות מהאיחוד אצל אביב גפן, אנחנו רוקמים סיבוב הופעות משותף של טנגו, שכולי תקווה שבקרוב ייצא לפועל".

אם הייתם יוצאים כיום עם המוזיקה שלכם, הייתם מצליחים?
"קשה מאוד להתנבא אם היינו מצליחים כיום. אם היינו עושים מוזיקה בסגנון המדויק של סטטיק ובן–אל והיינו נראים כמוהם, אז יכול להיות שהיינו מצליחים".

אתה זוכר חוויות מיוחדות מהעבודה על האלבום?
"אני זוכר כמה קשה היה לי לשיר את 'אמא של ניקי'. שרתי את החיים שלי ולא יכולתי שלא להשתנק או לבכות. פשוט שרתי את העצבות ממני. אני זוכר שבהופעות הייתי עסוק מאוד, כי ניגנתי על כמה כלים בו–זמנית לצד ז'אן פול על התופים. זה היה מאתגר אבל כיף".

אתה מאמין שהיום יש עדיין רוק'נרול ישראלי?
"קשה לי למצוא דור צעיר שעושה באמת רוק'נרול, כי הז'אנר הזה ששורשיו ברוקבילי ובבלוז הוא לא רק מוזיקה. זה סגנון ואורח חיים. 'היהודים' הם מהבודדים שעושים כיום רוק'נרול, ובכלל, יש קומץ קטן של רוק אמיתי בישראל".

טנגו היא דוגמה לאותן להקות קונספט שזכו להצלחה פתאומית ומפתיעה אך הקדימו את זמנן עד כדי כך שהקהל התקשה לעכל אותן. הדיסוננס בין התקשורת לדעת הקהל הוא שהיווה בסופו של דבר את אחת הסיבות לפירוקה. רק שהסוף האופטימי בטנגו הוא שגם שביב וגם זימבריס פיתחו קריירות נהדרות לחוד, והאיחוד הצפוי ביניהם מוכיח כי האהבה למוזיקה מנצחת את הכל.