הזמרים אסף אמדורסקי ואמיר קרטס עשו את צעדיהם הראשונים בעולם המוזיקה באותה התקופה, ובמשך השנים דרכיהם נפגשו לא פעם. כעת, עם לכתו של קרטס, חבר להקת "רעש", שנפטר הלילה (שני) ממחלת הסרטן, חולק לו אמדורסקי כבוד אחרון בפוסט כואב בפייסבוק: "גם אני, כמו רבים, הכרתי את אמיר קרטס ב'מדבר' בסוף שנות השמונים. הוא היה כריזמטי וחתיך כמו מיקי רורק ובדיוק עשה את הקפיצה מלהיות עוזר טכנאי - לטכנאי באולפני 'טריטון' המיתולוגיים".
"התחברנו מאוד מהר, הוא התחיל לעבוד עם הלהקה החדשה שלנו, 'תערובת אסקוט' בתור סאונדמן בכל ההופעות וכשנכנסנו לאולפני 'הרולד' בכיכר המדינה להקליט את האלבום הראשון שלנו, קרטס שהקליט ומיקסס היה זה שתמך, ליבה, העצים ובעיקר גרם לנו להישמע מאוד פוטוגניים, על אף חוסר הניסיון האולפני שלנו", כתב אמדורסקי בפוסט שפרסם היום. "אמיר היה הראשון להאמין בי כפרפורמר וכזמר ולא חסך מחמאות וסופרלטיבים, גם כשחשבתי שהוא מגזים קצת ולמרות הפער הגילי בינינו (הייתי בן 17 כשמלאו לו 23) הוא הכניס אותי הביתה אליו ואל דינה ולימד אותי איך להכין קפה אולפני, ואיך להכין 'ירושלמית' והראה לי שכשעובדים לא צריך כלום חוץ מקפה ומוופלות. הוא השמיע לי טרבור הורן ומלקולם מקלארן, ונתן לי להרגיש שייך ושווה ולא זלזל בי, בכישרוני ובכוונותיי למרות שהייתי די חוצפן ומושתן".
"דינה ואמיר היו החברים הנשואים הראשונים שלי וארחו אותי בנדיבות בדירתם מתי שרק קפצתי וסיפור האהבה שלהם היה ועדיין השראה גדולה מאוד בשבילי. כאדם וככותב שירים", ממשיך המוזיקאי. "אמיר תמיד חשב שהוא יצליח להציל ולתקן הכל אם רק יצאו מן העיר, וגם כתב על זה בצורה כה מדוייקת ומעוררת, כפי שלא שמעתי (או קראתי) מאז אף אחד אחר. הם עזבו את תל אביב קצת אחרי שעידו, בנם הראשון נולד והלכו למדבר. לחתיכת חור מרוחק שנקרא עזוז, עמוק בנגב לעשות ציונות ולעשות לביתם. שם קצת התרופף הקשר שלי איתם, או לפחות פיזית כי בלב ובעיניים לא היה לאיש מאיתנו ספק שאנחנו דבוקים כמו אחים, לנצח".
"בגיחות שלו לתל אביב הוא המשיך את הקשר שלנו ויצק לתוך ההוויה שלי אינספור משפטים וצירופי מילים שעושים אותי למי שאני היום, אין אדם שיכול לטעון שהיה נוכח ביותר הופעות של להקת 'רעש' ממני. נראה לי שראיתי את כולן. רק טבעי היה לקבל מהם זימון לשיר איתם את ה'ליד' ב'חנן נסע רחוק' ולהיות איתם קצת באולפן כשארזו את האלבום הראשון שלהם".
"באלבום הסולו הראשון שלו, 'ים צהוב' הוא בחר בי לערוך ולמקסס אותו ולהיות איתו בלידה שלו, בדיוק כפי שבחר בי למתוח איתו את אותו לילה חשוב ומשם ללוות אותו למסדרונות בית היולדות הקריה, כשדינה ילדה את עידו שלהם. אמיר קרטס היה אדם כל כך קשוב שיכול היה לשלוף בכל עת נתונים הכי אישיים אודותיך פשוט כי היה אכפת לו, כי הוא היה יודע להתבונן ולהרגיש כפי שרק מעטים מהכותבים הכי גבוהים יודעים"
"ככה הוא היה בנוי וככה הוא אהב לחוות", סיכם אמדורסקי. "סקרן ומחפש אמת ובלי שיפוטיות ובלי חשבונאות. אני הולך להתגעגע לצליל המופרע של הצחוק הגבוה שלו, הפראי, שאי אפשר לתאר במילים".