כוכבת "ילדיסקו": “מהחוויה יצאתי עם בגדי ההופעה. חוץ מזה - נאדה"

את מאוכזבת?
“לא. כל דור והכוכבים שלו. להגיד לך אם זה טוב או רע, זה כבר משהו אחר. כמובן, אני משתדלת לקחת את הילדים שלי להצגות איכותיות ולהשמיע להם שירים מפסטיבל שירי הילדים שלנו. הם באים להופעות שלי ונהנים לראות איזה כבוד עושים לאמא שלהם. בבית אני עושה ספונג’ה, כלים וכביסות. בקיצור: סינדרלה שלא משחקת את הכוכבת".

חליפה וסופגנייה
לטובת ילדיה, שאולי אינם יודעים משהו על עברה של אמם ולאלה שזוכרים את ימי הזוהר שלה, אנחנו חוזרים אל הילדה שהייתה. חנוכה 78’. פסטיבל שירי הילדים התשיעי היה מהמופלאים בסדרה. ציפי שביט דורגה שם שנייה עם “ברבאבא" האלמותי, ובין המדורגים אחריה היו אושיק לוי עם “טוליק"; עוזי חיטמן המנוח עם “שירי ילדות"; רוחמה רז עם “יערית"; מייק בורשטיין עם “דונלד דק" ולילך גליקסמן, עוד ילדת פלא, עם “הבובה פסטי".

מרינה פיינגולד, יום לאחר יום הולדתה השמיני, גרפה לצד שרי בסערה את המקום הראשון עם “ילדיסקו", להיטם של אליעוז רבין ורוני וייס. “הגעתי לאודישן לגמרי לא בברכת הוריי הרופאים (רופאת שיניים ורופא פנימי יוצאי רומניה- יב"א)", היא משחזרת בביתה בגני תקווה. “כדי להיבחן, ברחתי מהבית עם חברות, ואף אחת מהן לא התקבלה. במקום שבו נערך האודישן פגשנו מיליוני ילדים עם הוריהם הדוחפים. שרתי שם את ‘אפצ’י’, שיר שציפי שביט שרה בפסטיבל הקודם, וכולם היו פעורי פה".

“בין כל הנבחנים התבלטה מרינה", נזכר וייס, המנהל המוזיקלי של הפסטיבל דאז. “פתאום הגיעה ילדה מדהימה עם טמפרמנט אדיר, שעם ההופעה שלה הביאה ניצחון לשיר ‘ילדיסקו’, וזה מבלי לפגוע במה ששרי תרמה לשיר. אחרי כמעט 40 שנה, שמחתי לפגוש אותה, כשלקראת חג המחזמר בבת ים היא באה להיבחן ל’צבא השמיים’, מחזמר של אורי פסטר ושלי. שוב היא התגלתה כפרפורמרית ממדרגה ראשונה, שנראית נהדר. מרינה התאימה בול למחזמר שלנו, אבל בגלל עניין של לוחות זמנים, לא הסתדרה ההופעה שלה אצלנו".



מהפסטיבל של “ילדיסקו" זכורה פיינגולד כילדה עם תסרוקת קארה ופוני, לבושה בחליפה חומה בהירה בעלת מכנסיים רחבים, שנורתה לבמה כמו לבה מהר געש. כשהיא נשאלת כעת מהיכן שאבה את הביטחון המדהים שהפגינה שם, היא משיבה בפשטות - “אין לי מושג. פשוט התעלמתי מהכל וטרפתי את הבמה".

זה מה שהביא לך את הניצחון. הרי תודי שלא שרת אה־לה חוזליטו.
“אתה צודק ב־100%. הרי לא הייתי שם זמרת אופרה, שהתעלפו מהשירה שלה. הקול שלי לא היה המדהים בעולם, אבל עצם צורת ההופעה הייתה 'אקס פקטור' שלי, עם שילוב של שירה, משחק וריקוד. אני מקווה, שהיום, לאחר המון שיעורי פיתוח קול, אני זמרת הרבה יותר טובה".



פרט לאהבת הקהל, מה קיבלת שם?
“רק את בגדי ההופעה. חוץ מזה - נאדה. לכל היותר סופגנייה".

ואחרי הפסטיבל?
“בבת אחת נהיו לי המוני מעריצים, ולא יכולתי לעבור ברחוב בלי שיעצרו אותי. הוריי נאלצו להחליף את מספר הטלפון בבית. אפילו פתחו לי מועדון מעריצים באילת. זה לא היה פשוט. הוריי גוננו עלי, ושמרו שאשאר עם הרגליים על הקרקע ושלא איעדר מבית הספר. הם לא נתנו לי להיות לבד עם מפיקים ועם צלמים. מפיק חשוב רצה באותן שנים לעשות ממני כוכבת, ואמר לי כעבור שנים - ‘אם אמא שלך הייתה יותר רכה, וואי־וואי, מה שהייתי עושה ממך'".

היו לך אז רגעי משבר?
“למרות האיסורים מהבית, אני זוכרת מאז רק דברים טובים, לא דיכאונות וכאלה. שנה אחרי ‘ילדיסקו’ נסעתי לייצג את ישראל באירוויזיון לילדים בפורטוגל, וזכיתי במקום הראשון עם ‘פפה פופאי’, שיר של לאה לופנפלד ונורית הירש, שנירה רבינוביץ’ הגיעה איתו כאן למקום השלישי, בפסטיזמר".

פיינגולד של אז, בתלבושת כחול־לבן, בהופעה תיאטרלית מלאת חן, כבשה את הקהל בליסבון כמו את הקהל בתל אביב. “זו הייתה חוויה לפגוש שם ילדים מרחבי אירופה ולבקר באולפני הקלטות ענקיים", היא מעידה. “חוויה בפני עצמה הייתה כש’פפה פופאי’ רץ שם בראש מצעד הפזמונים מול שיר של להקת ‘אבבא’. מהפסטיבל קיבלתי תקליט זהב, שעד היום תלוי אצלי על הקיר".

לדבריה, המרוץ ההוא לא נמשך יותר מדי זמן. “אי אפשר להיות ילדת פלא לנצח", מי כמוה יודעת. “למדתי בגימנסיה הרצליה, והיו בגרויות, בנים. הייתי ילדה מקובלת. עד היום החברות הכי טובות שלי הן מתקופת הלימודים".

היית בלהקה צבאית?
“פספסתי את הבחינות. שירתתי כפקידה במערכת ‘מערכות’, בקריה בתל-אביב. במקום להיות בלהקה, שרתי ועשיתי צחוקים במשרד".

“בעד עבודה קשה"
אולם, חלום הכוכבות לא נגוז עם השנים. הוא התעורר כשמרינה שרה אחרי הצבא בקלאב מד באילת: “התפעלות הקהל שם נתנה לי להבין שעדיין יש לי את זה. עברתי להיות מלצרית מזמרת ב’פאנץ’ ליין’ בתל אביב. אנשים באו לשם במיוחד כדי לשמוע אותי. לעומת זאת, הייתי מלצרית גרועה - מתבלבלת, שופכת, שוברת צלחות. ‘מספיק שתשירי’, אמרו הבעלים. בעצם, עבדתי שם כדי לממן לימודי ספרות צרפתית באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון. זה היה כדי לרצות את אמא שלי, לא בשבילי, ועד היום אני משוגעת על השפה הצרפתית ועל שאנסונים. במקביל, נסעתי להופעות בעולם היהודי ועשיתי בהן ים של כסף".



עד מתי?
“עד שנמאס לי. שיוועתי לתיאטרון ורציתי ללמוד משחק. בגיל 30 הלכתי ללמוד בבית צבי עם חבר’ה צעירים ממני, והייתי הכי מבוגרת והכי משוגעת מכולם. זה בא לי בזמן. לו הייתי מגיעה לשם בגיל 20, אני לא יודעת איך הייתי עוברת את הלימודים האלה. אגב, לבית צבי הגעתי עם ניסיון מהפקות שונות, ובהן המחזמר ‘סיפור הפרברים’, שהוצג בהבימה, שבו בכלל לא הייתי כוכבת".

מה דעתך על התוכניות בעקבות “כוכב נולד"?
“לדעתי, אין כוכבי אינסטנט ולא נהיים בן רגע כוכבים. אני בעד עבודה קשה. לעומת מתמודדים אחרים, הגעתי ל’אקס פקטור’ עם ניסיון של שנים ומתוך רצון לזכות בהכרה ולהגיע לקהל שלא ראה אותי ב’ילדיסקו’. לרגע לא ציפיתי שאיהפך לכוכבת בעקבות התוכנית. חשבתי שלאחר זמן רב במקצוע מגיעות לי כמה דקות של תהילה בפריים טיים, ושהגיע הזמן שיכירו את מרינה של עכשיו. הודעות התמיכה שקיבלתי לאחר שהודחתי נתנו לי הרגשה שלמרות הכל, אני המנצחת הגדולה".

עכשיו פיינגולד הולכת, כאמור, חזק על האלבום שבדרך, ולקראתו היא מתחילה לפרוע את השטרות. כששואלים אותה איך זכתה לפתע ב’פריחת הדובדבן’ מבית היוצר של שם אור את פיק בע"מ, משיבה פיינגולד: “איכשהו יצא שב’אקס פקטור’ שרתי את ‘מסיבת יום שישי’ שלהם, ואז אמרתי - ‘וואו, הלוואי שיהיה לי שיר כזה, אבל שלי’. יצא שמאז צביקה ואני נהיינו סחבקים, והוא הזמין אותי להתארח בהופעות שלו. כשהוא בא אלי הביתה וניגן לי את השיר בפסנתר, היה לי ברור שזה יהיה הסינגל הראשון".

כרגע, כבר מהדהד מעל גלי האתר “לו היית זר", הסינגל השני מאת מרב סמן טוב, פזמונאית מוכשרת שהיא גם זמרת ומשפטנית. המעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום הוא רפי קריספין, שהוא גם מנהלה האישי. לדבריה, האלבום יופיע בעוד כמה חודשים, ו"בינתיים משמיעים אותי ברדיו, איזה כיף".

כשפיינגולד אומרת את זה בהתפעלות, בבת אחת נושרות ממנה השנים והיא נשמעת כבת 20 ומשהו שפורצת בחדווה לתודעת הקהל.

הרגשתה היא שגם אם לקח לה זמן לטפס במעלה הדרך, בסיכומו של דבר נעשה לה צדק מאוחר. “סוף סוף אני מגשימה את עצמי, מאחר שהמוזיקה היא משהו שבוער בי", מרינה מאשרת .