יום הכיפורים, הסמים והטעויות: בחזרה לאלבום הראשון של מאיר אריאל

"הצנחן המזמר", "הטרובדור הנודד", "המזמר המדבר" - לא משנה איך כינו את מאיר אריאל, הוא היה בראש ובראשונה אשף של מילים. 11 שנה לפני צאת אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל" כתב אריאל שירים לשלל אומנים, בין היתר לשלום חנוך ולאריק איינשטיין. "מאיר היה קודם כל בעל יכולת מילולית מוזיקלית חזקה", מספר דורי בן זאב, חבר נפש של אריאל. "הכתיבה שלו אמיצה ומשוחררת, ומה שהפך אותו לאחד הכותבים הגדולים זה שיש בו גם חופש ודמיון ואומץ יצירתי והעמקה ורגישות גבוהה עד כדי גאונות. ועם זאת, הוא לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. וזה סוד הגדולה שלו".

הפעם הראשונה שבה נחשפנו לדמות הסינגר–סונגרייטר של אריאל הייתה במיני־אלבום הראשון שלו, "ירושלים של ברזל", שיצא לאחר מלחמת ששת הימים, ב–1967 בהפקתו של בני אמדורסקי. באותם הימים של האופוריה שלאחר הניצחון ההרואי, אריאל ביסס את מעמדו כאחד האומנים המחאתיים, האנטי־ממסדיים הראשונים בישראל. את הריאליזם הכואב והעצוב הגיש בצורת שירים מיליטנטיים דוגמת "עסק ביש" ו"בבל"ת", והוציא אותם מהקרביים של מי שלחם באותה מלחמה בחטיבת צנחנים במילואים.

למרות טייטל זמר המחאה הבועט והפרובוקטיבי שסיגל לעצמו לאחר המלחמה, בשנים שקדמו לה היה בפרונט היוצר הרגיש והסנטימנטלי. היה זה בלהקת המשמרון, חבורת הזמר של קיבוץ משמרות, שבו גדל. יחד עם חברו לקיבוץ שלום חנוך הוא עבד על מספר שירים שאיתם הופיעו במסגרת הלהקה, בהם "אגדת דשא", "לילה" ו"ניסע לים". על אף שנתפסו כבוסריים עם צאתם לראשונה, הם הפכו במרוצת השנים לנכסי צאן ברזל ועוררו התפעלות. אותם שירים לא יצאו באלבום רשמי, אלא הוקלטו בהופעה חיה שנערכה באולם ויקס ברחובות בשנת 1965 ונשמרו על גבי סלילים.

בהמשך יצא חנוך ללהקת הנח"ל והחל מגבש לעצמו ישות מוזיקלית עצמאית. בזמן הזה אריאל התמקד בעיקר בניסיון להשתלב ביצירת קולנוע. תחום שהיה בראש מעייניו באותה עת, אך בסופו של דבר לא יצא לפועל. במקביל כתב פזמונים, תחום שבו נחל הצלחה גדולה. כך למשל מסוף שנות ה–60 ועד אמצע שנות ה–70 יצר כמה מהלהיטים הגדולים, בהם "ניסע לים" (בביצוע שלישיית התאומים), "לישון, לישון" (אושיק לוי), "נגה" (שובבי ציון), "פתאום בלעדיו" ו"מכופף הבננות" (אריק איינשטיין) ו"הולך בטל" ו"סוף עונת התפוזים" (בביצוע להקת תמוז).

התפנית המשמעותית בחייו המקצועיים אירעה בסוף הסיקסטיז, כשנסע לשליחות מטעם הקיבוץ לארצות הברית. באותן שנים, ימי מלחמת וייטנאם והמהפכה התרבותית האמריקאית, מצא אריאל השראה בבוב דילן. באותן שנים נטש דילן את הפולק המיושן והחל ליצור פולק–חשמלי שמושפע מקאנטרי ומרוק מודרניים, בסגנון כתיבה יותר אינדיבידואלי, יותר מחאתי ויותר בועט. הוא הפך למודל לסינגר–סונגרייטרס העצמאיים, מה שסייע לאריאל לסגל את ה"אני מאמין" המוזיקלי הנכון עבורו.

משחקי מילים
"אני זוכר שבסוף שנות ה–60 הייתי מגיע לבקר את מאיר בקיבוץ משמרות", משחזר דורי בן זאב. "בכל ביקור הוא היה מכניס אותי לחדרו, מוציא את הגיטרה ומשמיע לי שיר חדש שכתב, שירים שבדיעבד יהפכו לשירי אלבום הבכורה שלו. בכל פעם שהוא רק היה מתחיל לשיר, כל החדר התמלא באנשים כבמטה קסם. וכשהוא היה מחזיר את הגיטרה לקייס אז החדר התרוקן.

"בוקר אחד בשנת 1973, החלטנו שאנחנו מקליטים את האלבום הזה ומנסים לעניין חברות תקליטים להשקיע בו. עוד לפני שהתחלנו, בשעה 14:00 בערך, אמא שלו נכנסה לחדר והודיעה לנו שפרצה מלחמה. הוא שם את הגיטרה בצד, והשירים חיכו כמה שנים טובות עד שיצאו שוב. כששמעתי את החומרים, לקחתי אותו לרדיו להשמיע שירים כמו 'שיר כאב' ועוד שירים שעוד לא היו מוכרים כל כך".

והאלבום חיכה. אחרי מלחמת יום הכיפורים, שבמהלכה לחם בחזית הדרום בקרב על העיר סואץ (שבעקבותיו כתב את "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", שלא נכלל באלבומו הראשון), התמנה אריאל למזכיר הקיבוץ. במקביל הוא הוסיף ליצור שירים חדשים והחל להופיע בקיבוצים שונים.

רק בשנת 1978, בהיותו בן 36, הוציא את "שירי חג ומועד ונופל". עוד בטרם מאזינים ליצירותיו, רק משם האלבום הלא שגרתי הזה אפשר להעיד על שנינותו וחוכמתו של אריאל: שם האלבום הוא משחק מילים פרודי על המונח "שירי חג ומועד". בניגוד לפרשנות הנורמטיבית של "חג" מלשון יום טוב, בשם האלבום משמעות המילה היא נע בסיבובים, מאבד את יציבותו ובסופו של דבר נופל. זאת ניתן להבין גם מעיצוב האותיות בצדה הקדמי של העטיפה, שבה הן מפוזרות ובסופו של דבר מוטות כלפי מטה.

האלבום הוא למעשה הראשון בטרילוגיה של שלושת אלבומיו הראשונים של אריאל, כשהשניים האחרים: "וגלוי עיניים" (1984) ו"ירוקות" (1988) יוצרים את הצירוף: "שירי חג ומועד ונופל וגלוי עיניים ירוקות". שם זה פורסם בחוברת שצורפה לאלבום האוסף ("מבחר") של אריאל שיצא בשנת 1991.

האלבום הציג לראווה את סגנון הכתיבה הייחודי, המתוחכם והבלתי מתפשר של אריאל, כמי שהעז לומר את כל האמת בפנים ולדון בבוטות וללא צנזורה בנושאים שמעטים העזו לעסוק בהם, כמו הומוסקסואליות ושימוש בסמים ("ארול"), אוננות ("מזכרת למאוננים"), הסכסוך הישראלי–ערבי ("שיר כאב") וטירוף ("טרמינל").

תבנית נוף מולדתו
"ברגע ששמעתי את האלבום, הרגשתי שיש פה ראש שהוא שונה לחלוטין מההגדרה 'תעשייה', כמו דילן ולאונרד כהן שמדברים בשפה אחרת", אומר בן זאב. "למאיר היה עוד דבר: היה לו החן הישראלי. הטרובדוריות שלו הייתה צריכה לפלס דרך ובאמת הוא עשה את זה דרך ההופעות כל הזמן. השירים באלבום הם ייחודיים לשפה, לראש, למעוף, לחיבור אינטלקטואלי בין אלתרמן, דילן, שלונסקי, גולדברג. כל ההשפעות של תבנית נוף מולדתו".

"יש ויכוח בין מעריצי מאיר אריאל לגבי האלבום הטוב ביותר שלו", מוסיף יונתן גת, שהפיק וערך את האלבום "מאיר אריאל בהופעה אחרונה במועדון הבארבי", וכיום מגיש את התוכנית "גיבור תרבות" ברדיו "כאן תרבות". "בעיני זה 'שירי חג ומועד ונופל', כי זה אלבום שיש בו ערבול נפלא בין הכרה לתת–הכרה. יש בו אינדיבידואליזם, נרקיסיזם, ניתוק מהחברה, השתבללות של הזמר בתוך עצמו, עיסוק עצמי שמוביל לכנות רבה ופרץ של מחשבות שלא קיבלו ביטוי בעבר ברוק הישראלי. לכל אלה תוסיף את ההפקה המוזיקלית של שלום חנוך ועבודה של גדולי המוזיקאים שנטלו חלק באלבום המופתי הזה".

"אני זוכר שמאיר הגיע אל אולפננו באמצע שנת 1977", נזכר המוזיקאי פרנקי גליקסמן, מבעלי אולפני טריטון (יחד עם טומי פרידמן ז"ל). "היה לו חזון להקליט אלבום מיוחד ושונה ממה שהיה פה, ועם הצניעות שלו היה מאיר את הסביבה". גליקסמן, שניגן על אקורדיון באלבום, מוסיף: "מאיר ביקש ממני לנגן על אקורדיון, למרות ששנים לא ניגנתי עליו מאז שעברתי לפסנתר. זו הייתה חוויה כיפית, בייחוד לאור העובדה שזה אחד האלבומים הראשונים בארץ שכלל הקלטה חיה של כל הנגנים ביחד. ההקלטות עברו בקלילות ובהומור, ואני זוכר שמאיר התלהב מהאלתורים שלי, שחלקם נכנסו לאלבום".

מלבד גליקסמן, השתתפה באלבום נבחרת–על של מוזיקאים מהבולטים במחוזותינו: שלום חנוך, שעיבד והפיק מוזיקלית וניגן בגיטרה אקוסטית; דויד ברוזה; גרי אקשטיין; מיקי שביב; אלון הלל; אוהד אינגר; נחום פרפקוביץ' ועוד. על קולות הרקע היו אמונות נורית גלרון ויהודית רביץ.

עשרה שירים מנה האלבום. הסינגל הראשון והשיר הפותח היה "שיר כאב", אחד משירי הארס–פואטיקה הראשונים בארץ. הוא דן לראשונה בסכסוך היהודי–פלסטיני, בדמות ערבי ויהודי המתחרים על לבה של אותה אישה (דימוי לארץ ישראל) וכולל את השורה האלמותית: "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה, אפילו אם זה מתחיל בסיביר או בהוליווד עם 'הבה נגילה'".

"בשיר הזה, כמו בכמה משירי האלבום, לא כולם הבינו למה התכוון מאיר", אומר גת. "תת־ההכרה שלו פגשה את תת־ההכרה של מאזיניו, וזה אחד ההסברים לכך שהשיר הזה, כמו שאר שירי האלבום הפכו ללהיטים גדולים". "כשמאיר השמיע לי לראשונה את 'שיר כאב', הייתי בשוק", מתאר המתופף אלון הלל. "אמרתי לעצמי שיש פה משהו לא שגרתי. ניגנתי בכל אלבום כמעט באותה תקופה, אבל בעבודה על האלבום של מאיר זו הייתה הפעם הראשונה שניגנתי לפי המילים ולא לפי המוזיקה. פעם ראשונה שהקשבתי למילים העמוקות. אני זוכר שלא היו כל כך פרטיטורות בכתב והיינו צריכים לנגן לפי הרגש והאינטרפרטציה שמאיר נתן למילים. זו הייתה חוויה חזקה מאוד עבורי".

גם גרי אקשטיין זוכר את חוויית הנגינה המיוחדת. "שלום ומאיר הקליטו את הגיטרות האקוסטיות ואת השירה לפני הנגנים, וכולנו ניגנו על מה שהם הקליטו", הוא מספר. "השיטה הזו לא הייתה נהוגה אז בארץ, ובכך האלבום היה לפורץ דרך".

"שיטת ההקלטה שעליה דיבר גרי תרמה לסאונד המיוחד והאותנטי באלבום", מוסיף הלל. "בדרך כלל כשזמר מנגן ושר על גיטרה באולפן, הוא לא נשמע שונה מאשר באולפן ההקלטות. אבל אצל מאיר זו הייתה קיצוניות בולטת: הוא נשמע שונה לחלוטין עם הלהקה לעומת היותו לבד".