הופעתה השבוע בהאנגר 11 בנמל תל אביב, הוכיחה נסרין קדרי סופית שהיא הדיווה האולטימטיבית. עם מגוון שירים, הכולל את להיטיה המוכרים מהאלבום "באתי להחזיר לך", ובהם, "לומדת ללכת", "תאמרו לו" ו"לובשת חיוך", פלוס שירים ישנים ומוכרים כמו "רציתי לדבר איתך", "חייאתי" ו"אל תלך", לצד מחרוזות שירים בשפה הערבית, הטילה קדרי על הקהל כישוף אפל.
לקראת החצי השני של המופע, עלה לבמה דודו טסה והביא תפנית מרעננת. הגופייה הלבנה שלגופו והגישה הנון־שלנטית, סיפקו את הקלילות הנדרשת בהופעה עמוסת הדרמה של קדרי. יחד, הם ביצעו את השירים "הגולה" ו"פוג אל־נאחל". השניים שיתפו פעולה בשנה האחרונה בהופעות בפסטיבלים בעולם, ובהם מופע החימום של להקת רדיוהד, והחיבור ביניהם נראה טבעי וזורם. בהמשך, כהפתעה לקהל, הפציע על הבמה הראל סקעת, ויחד הם ביצעו את הלהיט המשותף שלהם, "מילים שקטות".
סידור האולם נתן גם הוא את אותותיו: השולחנות בהאנגר מאורגנים סביב הבמה הקטנה ב־360 מעלות, עמוסים בפלטות מטוגנים, ועליהם מונחים דליי קרח עם בקבוקי שמפניה, והמלצרים שחגו במעגל החיצוני, העניקו לערב אווירה של אירוע פרטי עמוס משתתפים באולם, יותר מעוד הופעה.
מניירות הדיווה בהופעתה של קדרי לפעמים מודגשות מדי, ועודף הדרמה נראה מעט מוגזם על הבמה הקטנה של ההאנגר. אך לקהל שמכור לסגנונה הייחודי של קדרי, הוא בהחלט נתן את הטעם המוכר.
"אני מתרגשת מאוד, בעיקר לראות תמונה שסותרת את המציאות שמשתקפת מהחדשות ומהרשתות החברתיות", פנתה קדרי לצופים, "יותר מאלפיים איש מכל הצבעים והמינים של החברה הישראלית. קהל מגוון!". בכך רפרפה קדרי לכך שהקהל מורכב מיהודים ומערבים, במעין מסר של דו־קיום וחיבור בין העמים דרך המוזיקה.