פרולוג
מרקו תורג'מן היה רס"ר בשריון לפני שהשתחרר והיה לאמרגן. פעם, בסיום תרגיל גדול של כוחות השריון, אסף מפקד השריון האלוף חיים בר־לב את צוות הפיקוד כדי לשמוע מהם את סיכום התרגיל. בסוף ביקש לשמוע גם את דעתו של מרקו הרס"ר. המפקדים הבכירים התפלאו ואפילו נעלבו. הם שאלו את בר־לב למה הוא עושה זאת. "כי אני רוצה לשמוע גם מה חושב על זה האויב", ענה האלוף.
מרקו לא היה האויב של אף אחד, ואף אחד לא היה האויב שלו. הוא היה טיפוס ססגוני. איש בעל סגנון מיוחד, שבימי אמרגנותו פרנסו אמרותיו בכמויות את הפולקלור של מה שנקרא אז "הבוהמה".
הוא היה נוהג להסיע את האומנים במכוניתו האמריקאית להופעות שארגן עבורם. פעם, כשדהר הרבה מעל למהירות המותרת, עצר אותו שוטר. מרקו הסביר בנימוס: "פה לידי יושבת הזמרת המהוללת גאולה גיל, ומאחור יושבים הכוכבים הגדולים שייקה אופיר ויוסי בנאי, ואנחנו מאוד ממהרים להופעה בפני חיילי צה"ל". השוטר הציץ פנימה ופטר את מרקו ב"סע, סע" קצר. "למה לא אמרת גם את השם שלי?", נשמע קולו של הזמר והשחקן שמעון בר שישב גם הוא מאחור. "ומי היה משלם את הרפורט?", ענה לו האמרגן.
במלחמת ששת הימים מרקו, המכונית והאומנים שהיו איתו נקלעו לעיצומו של קרב באמצע המדבר. "סע! סע!", צעקו האומנים המבוהלים.
"לאיזה כיוון?", שאל מרקו.
"לכיוון החיים!", צעק אורי זוהר.
תמונה ראשונה
תדעי שאת נותנת
לשיר את הנשמה.
ובגללך קשה לי לעזוב את הבמה.
במי את מסתכלת?
עם מי את אם כן מוכנה?
היא יושבת בשורה הראשונה
(שלום חנוך)
"בוא איתי לחזרה ברחוב המסגר. אני מקים שלישייה חדשה. שלושה צעירים, כל אחד מהם אלביס פרסלי. אתה עוצם את העיניים ושומע בול את השלושרים". לא הבנתי למה אני צריך לעצום את העיניים בשביל לשמוע את השלושרים, הרי הם מופיעים ומצליחים ואפשר פשוט לקנות כרטיס ולראות אותם בעיניים פקוחות. אבל הגעתי לחזרה. על הבמה עמדו שלושה צעירים בני 20 פלוס־מינוס. "חבר'ה, תכירו, זה אבי קורן והוא הסכים לכתוב".
"למי?", שאלתי מופתע.
"לשלישיית השוקולדה. השלישייה הכי גדולה במזרח התיכון. תשירו, תשירו, שישמע מי אתם".
ושלושת הצעירים התחילו לנגן ולשיר. מה אני אגיד לכם? הם לא היו שלושרים, ואם הם היו שוקולד, אז זה היה כמו שוקולד תוצרת חוץ. השלושה האלה לא דמו לשום דבר ששמעתי או ראיתי עד אז בארץ. הם פשוט נתנו בראש והשאירו אותי המום ונלהב.
תוך זמן קצר, אחרי שעוד הספיקו להקליט את שירי הסרט "לופו", הם נחטפו מידיו של מרקו תורג'מן כדי לגלם את התפקידים הראשיים במחזמר "שיער", שעלה לראשונה בישראל.
השלושה לא חזרו להיות שוקולדה. כל אחד מהם סלל את הדרך שלו. צביקה פיק הוא צביקה פיק, המאסטרו שאינו זקוק לשום כותרות משנה או לקאמבקים, כי הוא כל הזמן מצליח ומוכר כאן. שוקי לוי שחי ופועל היום בלוס אנג'לס ומחזיק שם 14 תקליטי פלטינה וזהב, מכר למעלה מ־14 מיליון תקליטים ברחבי העולם והלחין ליותר מ־130 תוכניות טלוויזיה.
הצלע השלישית בשלישיית השוקולדה הייתה גבי שושן, שהשבוע מלאו שנתיים למה שנקרא מותו הטרגי.
אני חולם, עיני פקוחות
בפה פעור, אך קול אינו בוקע.
אני זוכר. אני זוכר
עולם אחר פרוס על החולות
(אהוד מנור)
תמונה שנייה
בגיל 20 הוא כבר היה כוכב לוהט, כזה שבנות צורחות ערב ערב כשהוא עולה על במת קולנוע "אואזיס" ברמת גן כברגר, גיבור המחזמר "שיער". משם נראתה הדרך סלולה. הוא המשיך למחזמר "אני שאיש לא מכיר", שבו דווקא כן הכירו בו. שם הוא פגש את קובי אשרת שהכיר בכישרונו והתחיל לעבוד איתו על אלבום הסולו הראשון שלו, זה שאמור היה לקבע אותו בליגת־העל של הכוכבים שלנו. "שש עשרה מלאו לנער" הוא שר אז, וההשמעות שרפו את כל התוכניות המוזיקליות ברדיו ובטלוויזיה.
שש עשרה מלאו לנער ולבו המה.
היא הייתה יפה כלבנה במילואה.
שושנים בלחייה. שמש בשערה.
תלתלים רכים. כמה לבן הוא צווארה.
והוא אהב אותה. והוא חלם דמותה.
וכך התחיל העצב המתוק
והבדידות חונקת את הצחוק
(עלי מוהר)
על גלי ההצלחה בארץ הוא הגיע לארצות הברית, ושם קרה לגבי שושן מה שקרה לרבים לפניו. גיבור המחזמר "אני שאיש לא מכיר" הכיר את הקוקאין. ההיכרות הפכה להתמכרות, וההתמכרות גבתה הרבה כסף. "זה היה ממש לא כיף כל התקופה הזו", סיפר לימים. "לא הקוקאין שהיה דווקא כיף. אבל הכסף שנגמר, זה מה שלא כיף בכל הסיפור הזה".
שושן חזר אחרי עשר שנים, הופיע והקליט. אפילו הופיע בקדם אירוויזיון וסיים במקום האחרון. אבל בניגוד לבעז שרעבי, שגם הוא בילה הרבה שנים בארצות הברית וסיים במקום האחרון בקדם אירוויזיון עם השיר "הלוואי" הנפלא - את "עולם נפלא" של גבי שושן לא כל כך זוכרים.
לזכותו ייאמר שהוא לא ישב וחיכה שהמזל או איזה מפיק יתדפק על דלתו. הוא יזם והקליט והופיע וכתב. חדור אמונה ותקווה הוא התנפל על הפרויקט שהאמין בו והשקיע בו את נשמתו. הוא גייס כספים דרך הדסטארט וקיווה שפרויקט מימון ההמונים יסייע לו להביא את סיפורו האישי מההתחלה המבטיחה והמחבקת, דרך המאבקים המקצועיים והשינויים שאירעו לו בחייו ועד לדיכאונות והתקפי החרדה שמהם סבל. על כל אלה שר וסיפר באלבום החדש שיצא ושבו תלה את כל תקוותיו והשקיע את כל כספו.
אבל התקשורת שמעדיפה כוכבים שנולדו היום על אלה שזהרו פה פעם, לא יצאה מגדרה. בדיוק כמו שקרה לאריק איינשטיין כמה שנים לפני כן. אריק, שהתבשר שהוא לא נכלל בפלייליסט של גלגל"צ, הפטיר: "זה בסדר. גם הם לא נכללים בפלייליסט שלי". גבי שושן, שאיבד את כל כספו ומה שנורא מזה - נותר בלי תקווה, שם קץ לחייו. זה היה השבוע לפני שנתיים, בשישה בפברואר בשנת 2016.
החיים זרקו לי חבל
אחרי שכבר טבעתי.
לא מצאתי טעם לבקש עזרה.
כולם ראו איך הידרדרתי,
אבל שמעו רק את מה שאמרתי
והתרחקו. אני לא יודע.
כשאני בצרה, אף אחד לא שומע.
עוד מילה, פחות מילה.
מה זה משנה
(שילה פרבר)
תמונה שלישית
רומן שרון גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969. בתקופת שירותו היה סולן בצוות הווי של חיל התותחנים ובימי מלחמת ההתשה הופיע בבסיסי צה"ל.
ביום י"ד בשבט תשל"ד (6.2.1974), בהיותו באזור בלוזה שבסיני, בדרכו לאחת ההופעות, נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בקריית שאול.
הקטע הזה לקוח מתוך "נזכור את כולם", מפעל הנצחה ממלכתי בשם "יזכור", שנערך על ידי משרד הביטחון.
מאחורי המילים האלה מסתתר סיפורו של הילד רומן צ'רנר, שנולד בוורשה ב־5 בפברואר שנת 1951 להוריו רודולף וכריסטינה. יש אומרים שאביו היהודי נשא לאישה את אמו, שהייתה הנוצרייה שהצילה אותו ממחנות ההשמדה. המשפחה הקטנה הזו הגיעה ארצה כשרומן היה בן 5. אביו היה קוסם שעד מותו לא הצליח לדבר עברית. רומן בן ה־9 התחיל להופיע איתו כשהוא מנחה בעברית את להטוטיו של האב.
יצאתי לנדוד הייתי אז רק נער.
שנים רבות חלפו. שנים נפלאות
ונעורי נעלמו הם בסער
פרחו הם לבלי שוב לארבע רוחות.
חיפשתי לשווא היכן טמון האושר
על פני הדרכים בערבה.
שנותי ברחו מפנַי אל החושך
ויחד עמם ברחה התשובה
(גידי קורן)
אחרי השחרור החל רומן לתפוס את מקומו בפסגה, בדומה לכוכבים אחרים שיצאו מהלהקות הצבאיות. הצעיר המוכשר ויפה התואר בעל ההשכלה המוזיקלית שובץ למחזמר "לילי גם" בתיאטרון חיפה, לצד יזהר כהן, גם הוא כוכב בהתהוות שהשתחרר לא מכבר. היה בו משהו מייק בראנטי בקול ובמראה, וקריירה בינלאומית הייתה בהחלט בגדר אפשרות.
בינתיים הייתה פה מלחמת יום הכיפורים שדחתה את כל התוכניות. רומן שרון, שהיה מבוקש מאוד בקרב החיילים, הופיע הרבה במסגרת המילואים. ב־6 בפברואר שנת 1975, יום אחרי שחגג את יום הולדתו ה־23, הוא הופיע בסיני. בהתנגשות מחרידה אחת בין סמיטריילר לבין הרכב שבו נסע רומן שרון נקטעו החיים, נקטעה ההבטחה הגדולה. רומן שרון היה לחלל צה"ל הראשון שנפל בעת מילוי תפקידו במסגרת שירות המילואים כחייל וכאומן.
ובזכותם בלבד, שלווה אותם נושקת
ועד אשר יבקע השחר שנעור
החושך, כמו תמיד
הוא רק קטיפה של שקט.
הכוכבים הם רק גחליליות של אור
(יוסי גמזו)
אפילוג
הוריו של רומן שרון לא עמדו באסון הנורא ומתו שניהם מצער זמן קצר אחרי מותו. הקבר בחלקה הצבאית בקריית שאול נותר מיותם, עד שבא דודו דותן, כשהיה יושב־ראש אמ"י. מאז בכל שנה מגיעים אומנים, חברים שזוכרים ואפילו חיילים של ענף תרבות.
ודודו דותן הצדיק, שאם באמת יש גן עדן אז בטוח שהוא היושב ראש שלו, אולי מצטרף משם אל השרים על קברו של רומן שרון.
נכון, כל החופשות חולפות מהר.
אבל מה לעשות, הכל עובר.
בסוף הרי תמיד שוב נשארות
אותן חמש דקות אחרונות.
(אלי מצר)