מסמנת מטרות גבוהות: מיכל הקטנה בדרך לכנסת?

ביום קיץ חם מאוד, על כביש תל אביב־ירושלים, נתקעה אישה עם המכונית שלה. חיש קל יצאה מהרכב שלידה מיכל ויצמן, הידועה גם כמיכל הקטנה, וחילצה את האישה הזרה בעזרת כבלים. אלא שכשוויצמן חזרה למכוניתה, היא לא הצליחה להתניע את הרכב שלה. באין מנוס לקחה מונית לביתה, וכשחזרה למקום כדי לאסוף את רכבה – גילתה שהוא נגרר. “בתפיסת העולם שלי היה יכול לקרות משהו יותר גרוע”, היא מספרת כעת והודפת כל הסבר אפשרי לקארמה או מזל רע. “אמונה זה החיים”.

אני תופסת אותה בין חזרות להצגה החדשה בכיכובה, “חנה’לה ושמלת השבת”, שרצה בימים אלה, במלאת 80 שנה לסיפור הילדים האהוב של יצחק דמיאל (שוויגר). בהצגה משחקת ויצמן, היא חנה’לה, לצד חני נחמיאס, שגילמה בהפקה המפורסמת ביותר את חנה’לה בעצמה בהיותה ילדה. ההצגה משחזרת את השירים המקוריים והבלתי נשכחים שכתב אהוד מנור כמו “למה לא כל יום שבת”.

“זו ממש סגירת מעגל”, אומרת ויצמן. “אני וחני מכירות כבר מההפקה של ‘בת הים הקטנה’, אבל לא ידעתי שהיא גילמה את התפקיד שלי בעבר. בחזרות כל פעם מוסיפים אלמנטים, ופתאום שמעתי את התקליט שבו חני שרה. בגלל שזה נשמע כל כך ישן חשבתי שמשהו מקולקל בסאונד, ופתאום חני אומרת לי: ‘זו אני כשהייתי בת 10’. כמעט עשיתי פיפי על הבמה”.

במהלך השיחה שלנו, ויצמן עומדת בתור לבידוק הביטחוני בנמל התעופה באילת. ברגע האחרון החליטה לשנות כיוון, ובמקום להישאר במלון באילת - לחזור לתאומים בני החודשיים שלה. למחרת שיחתנו היא צפויה לטוס חזרה לאילת, והיא ממש לא מצליחה להבין מה הבעיה להיות בכמה מקומות בו־זמנית כשיש לך ארבעה ילדים, וחודשיים לאחר לידת תאומים. את הביקורות על כך שהיא עלתה על במת הפסטיגל שישה ימים אחרי הלידה היא כבר התרגלה לשמוע, כמו גם את השאלה אם היא מיניקה. “הינקתי עד גיל חודש וחצי. מספיק”, היא אומרת.

ואז היא ממהרת לחזור לדבר על ההצגה שלשמה התכנסנו. “ההורים שלי בדיוק חזרו בתשובה, ואני חושבת שהם יהיו גאים לראות אותי בהצגה הזו”, היא אומרת. "אין מישהו שלא יתרגש, כי השבת היא חלק מכולנו”.

את שומרת שבת?
“אני מכבדת את ההורים שלי, אבל אני מאמינה בדרך שלי. אמונה זה מבפנים, ואני בוחרת איך לבטא אותה. המסר של ההצגה הוא להיות טוב לב. לא כקלישאה, אלא כדרך חיים”.

לא כולם טובי לב בחיים.
“אם אדם עושה משהו שלילי, אז זה אומר שאני צריכה לעשות גם? להיות טוב זה אורח חיים. זו תפיסה. אם אדם יורק עלי, אני אגיד שזה גשם. אם מישהו רע אלי, אני אבין שזה לא קשור אלי”.

רבים מתחו ביקורת על המהירות שבה חזרת להופיע לאחר הלידה ואפילו היו מי שאמרו שאת לא אוכלת.
“אני לא מרגישה שחזרתי לעצמי, למשקל שלי. יש לי עוד שני קילו להוריד, שלא היו בהריונות הקודמים. אני מתחילה לחזור לכושר באופן רשמי, אבל להגיד שאני לא אוכלת זה אבסורד. אף פעם לא עשיתי שום דיאטה. אני אסטרו באוכל. אין לי מושג איך סופרים קלוריות ואני לא יודעת להתעסק בתזונה. יש לי חברות כאלה. אני לא מבינה איך אנשים חיים ככה, השאלות שהן שואלות במסעדה. אני ספורטאית וכל החיים אהיה. כולי שריר”.

סיפוקים מיידיים
ויצמן (35) נולדה בשם מיכל קעה וגדלה ביבנה. ב־1996, כשהייתה בת 14, זכתה במקום השני בשעשועון הטלוויזיה "קיץ על החוף". את קריירת המשחק שלה התחילה בגיל 18, כשגילמה את דמותה של ספיר בעונה השישית של הסדרה הישראלית "רמת אביב גימל". בשנת 2010 הוציאה ויצמן לחנויות את קלטת הילדים "מיכל הקטנה". בעקבות הצלחת הקלטת בקרב הילדים, הופיעה בשלל הצגות והוציאה ספרי ילדים. כיום היא נשואה לאיש העסקים ניר ויצמן, ולזוג כאמור ארבעה ילדים: שלושה בנים ובת.

לצד ההצלחה בשנים האחרונות, חייה האישיים של ויצמן עלו לכותרות גם בהקשרים לא נעימים. באפריל 2017 היא הצליחה לסקרן מדינה שלמה כשהתראיינה לעיתון "ידיעות אחרונות" וסיפרה על בן הזוג שהתעלל בה בצעירותה - בלי לציין את שמו. "באתי לקחת את המזוודה, הוא נעל את הדלת וחנק אותי ברמה של סימנים על הצוואר", סיפרה בראיון. "היינו באירוע שהיה לי חשוב ללכת אליו והוא היה חולה, אבל בא איתי. חיכיתי לו באוטו וכשהוא נכנס, הוא אמר לי 'הכל בגללך' והביא לי עם גב היד מכה לתוך הפנים. הייתה לו טבעת גדולה כזו על היד שפגשה לי בדיוק את העין. נהיה לי ממש פנס".

בעקבות הראיון החלו להתרוצץ ברשתות החברתיות שמועות על זהות בן הזוג. כמה ימים לאחר מכן, בראיון שהעניק נאור ציון ל"ידיעות אחרונות", הוא הודה כי הוא בן הזוג שוויצמן הייתה איתו לפני כ־20 שנה, אך הכחיש את טענותיה. "זה שקר, מעולם לא הרמתי עליה יד", אמר בראיון. לאחר שהסיפור התפוצץ, היו מי שטענו שהיה מדובר בתרגיל יחצני.

“אני מעדיפה לא לדבר על זה”, אומרת ויצמן כעת, כמעט שנה אחרי. “אני לא מתעסקת בדברים שלא מקדמים אותי. אני מתעסקת בעולמי ובחיי. אנשים אחרים לא מעניינים אותי. הם שופטים, אבל אני לא שופטת”.

ובכל זאת בחרת לדבר על זה בראיון ההוא.
“זו לא הייתה בחירה שלי לספר את זה”.

מה זאת אומרת? משכו אותך בלשון?
“לא סיפרתי את זה כי רציתי, אבל אני לא מצטערת שזה פורסם. היו כמה נשים שפנו אלי בעקבות הפרסום ואמרו שעזרתי להן. זה היה שווה הכל מבחינתי. בכל אחד מאיתנו יש את הילד הבוכה הזה, הדחוי וחסר הביטחון, שרוצה אהבה. אבל כל מה שעברתי בחיים - כל השלבים והתחנות - גרמו לי לעצב את האישיות שלי. היום יהיה מאוד קשה להפתיע אותי. קיבלתי המון כלים בחיים, כולל טיפול צמוד מפסיכולוגית שעזרה לי לזהות מתי מנסים לגרות לי את יצר הרע ואיך למנוע את זה”.

מה מפעיל אצלך את יצר הרע?
“כשמשקרים לי או מנסים להפוך אותי לקורבן, זה מוציא אותי משלוותי. אני אדם פרפקציוניסט ובשליטה, ואחד החסרונות שלי הוא שאני חושבת שכולם כמוני. אני יכולה להתעצבן כשאנשים לא מבינים אותי, ויש לי סיפוקים מיידיים. אני לא מבינה למה לא כולם בקצב שלי”.

בעלה, ניר ויצמן, הוא איש נדל"ן ובנו של איש העסקים מני ויצמן. אמרו לה שלא כדאי לה להתחתן איתו, אך לדבריה, היא ידעה מה טוב לה. בעבר, בראיונות קודמים, היא אף סיפרה כי הוא ערך עמה הסכם ממון לפני החתונה, ולא ידע כמה כסף כלתו לעתיד עומדת להרוויח. “בחתונה הייתי בהריון בחודש שלישי”, היא צוחקת. “לא ידעתי אפילו שאני בהריון”.

אין משברים?
“דברים עפים באוויר לפעמים, אבל משבר מגיע אם אחד מהצדדים מפסיק לעבוד על הקשר. שום דבר לא קורה ביום. הכל זה עבודה והתמדה, לדעת לבלוע צפרדעים, לתת מקום לכעסים. אז יש כמה ימים שבהם לא נהיה לאבי־דאבי. זו עבודה קשה, אבל זה גם מהמם. אני מאוהבת בו ויש לנו קשר מופלא”.

מי שוטף כלים בבית?
“אני עושה את כל עבודות הבית, אבל למדתי עם השנים לשחרר ולקחת עזרה. יש לי אובססיות לילדים שלי ולעבודה שלי ולבית שלי, לשליטה”.

כמו שרה נתניהו?
“תזכירי לי מה קורה איתה? אני לא כל כך מחוברת לחדשות. לא צופה בטלוויזיה. זה בזבוז זמן”.

יש מספיק לכולם
בינתיים ויצמן מסתפקת בעולם הילדים, בניגוד לקולגות כמו כוכבת הילדים רינת גבאי, שכבר החלה לקרוץ לעולם המבוגרים, בין היתר על ידי השתתפות בדוקו־ריאליטי "מחוברים" והוצאת שירים מתוך אלבום למבוגרים. "אני מקבלת המון הצעות להשתתף בסדרות, אבל אני רוצה להשאיר הכל ככה”, אומרת ויצמן.

לא מקנאת ברינת גבאי?
“אני חושבת שקנאה זה משהו מולד, ולי למזלי אין יצר כזה. רינת עשתה את ‘מחוברים’ כי רצתה לפנות למבוגרים”.

אתן חברות?
“בטח, היא מהממת. אין בינינו תחרות, לכל אחת יש נישה משלה. הקהל שלי הוא לא של יובל המבולבל. יש מספיק לכולם, והילד בוחר”.

מה הפחד הכי גדול שלך?
“אין לי פחדים”.

פחד קהל בטוח אין לך.
“יש לי פחד שלא יבוא קהל (צוחקת)”.

מה יקרה אם לא יבוא?
“אני אלך ללמוד פסיכולוגיה. אני אוהבת לטפל באנשים. אבל לא רוצה לצאת בהצהרות. כרגע אני מגשימה את החלום שלי. אני רוצה להמשיך להיות מיכל הקטנה. אני תמיד מתרגשת מחדש מילדים חדשים שיושבים בקהל. זה המקום הכי טבעי לי באולם מול התמימות והנאיביות. אין בעבודה שלי עצבים”.

לא קורה לך לפעמים שיש לך יום רע, ולא בא לך לעלות לבמה ולחייך?
“לא קרה לי. אני לא זכיתי ב’כוכב נולד’ וקיבלתי פרסום בבום. עבדתי מאוד קשה בשביל זה, וגם כשעוצרים אותי בחדר הלידה כשאני לא מרגישה טוב, מבקשים ממני סלפי. זה לא נוח, אבל במאית שנייה אני מתאפסת ונזכרת שזה מה שרציתי ושלכל דבר יש השלכות. הרי חלמתי לחלק חתימות”.

מה את אומרת על כוכבים שאומרים שהם לא אוהבים פפרצי?
“אני לא מאמינה להם. שיקום אחד שלא נכנס לאינסטגרם כל שעה. אולי הם לא יודעים איך להתמודד עם זה, אבל אף אחד לא סובל מזה. מבחינת הילדים, זה הדבר הכי חשוב להם, אז לעולם לא אגיד להם לא. הם אלה שאוהבים אותי ובאים להצגות שלי. אני בחרתי, אז זה עד הסוף. אלה החיים היום. עבדתי קשה, כיתתי רגליים בשביל זה, ואני לא מתביישת לומר שכיף לי עם הפרסום, ובתוך הכיף יש גם גבולות. אני קנאית לפרטיות של הילדים. אני בוחרת מה לפרסם באינסטגרם. אני קודם כל אמא”.

מה עם הטוקבקים הנבזיים?
“מה אכפת לי מה שאנשים אומרים. אם היה אכפת לי, לא הייתי איפה שאני היום. את יודעת מה, כן מאכזב אותי לדעת שאנשים שופטים ומדברים בצורה איומה בטוקבקים. אני בחיים לא כתבתי טוקבק. יד על הלב, את כתבת? אני לא מצליחה להבין איך אנשים מנבלים את הפה. אם כל אחד היה מסתכל על עצמו במראה, היה שלום. אני לא מבינה איך נותנים לאנשים האלה במות”.

את מאוד פוליטיקלי קורקט. חשבת לעשות הסבה לחברת כנסת כשתהיי גדולה?
“איך את יודעת? את ממש מתקשרת”.