תארו לכם שאתם נכנסים לבועה מצופה בצמר גפן מתוק, שבה מאות ואף אלפי אנשים עטופים בדגלי ישראל ומגני דוד כחולים. זה מה שציפה לעשרות אלפי האנשים שהגיעו שהגיעו לליסבון בשבוע האחרון למסיבה. אירוויזיון 2018 השתלט על העיר, וכולם מקרקרים סביב נטע ברזילי וישראל.
מספיק מבט חטוף בשידורי חצי הגמר אמש להבין שהאהבה לישראל ול-"TOY" שלנו חוצה גבולות, תרבויות וסוגי אנשים. ולא רק באולם, אלא גם ברחובות העיר, במוניות ובתחנות הרדיו המקומיות שומעים את הלהיט הישראלי. ניתן רק לצפות שגם בשבת, כשיוקרן גמר התחרות על מסכי ענק בכפר האירוויזיון, דגלי ישראל יראו בכל פינה.
בועת האירוויזיון היא ללא ספק המסיבה הכי גדולה באירופה. לפחות 25 אלף איש מכל קצוות תבל מגיעים בכל שנה לממש את הסלוגנים של שלושת התחרויות האחרונות - הם באים לבנות גשרים, להתקבץ יחד ולחגוג את המגוון. האווירה מלאת אהבה ופרגון שאפילו הציניקנים ביותר לא יכולים להישאר אדישים ועולים לספינת האהבה של אירופה.
ובאשר לישראל נדמה שהכל נאמר כבר. אבל אתמול כל החששות שאולי היו התפוגגו ברגע, ונדמה שנטע רק חיכתה שהקהל ימלא את האולם כדי לתת את הופעת חייה. ישראל הביאה את אחת ההופעות המרשימות בתולדותיה, עם הרבה אנרגיה, צבע וחיות, מה שלא הרבה שירים מביאים לתחרות השנה. תחושת פאן אמיתית שהורגשה בכל רחבי האולם ומרכז העיתונאים הצמוד לו.
זה היה חצי גמר שהוא "מוות". הקשה ביותר מאז החל הפיצול לשני חצאי הגמר לפני עשור. רובם המכריע של השירים החזקים באירוויזיון הזה הוגרלו לחצי הגמר הזה. האופרה האסטונית משאירה רבים חסרי נשימה, הביונסה הקפריסאית נחושה להביא את התחרות לראשונה לאי השכן, ומלכת הקרח המרימה מפינלנד באה לנקום את המקום השני ב"אקס-פקטור" הבריטי, ולקטוף את האירוויזיון כולו.
ישראל עמדה בכבוד והוכיחה כי המונח "פייבוריטית" לו זכתה, מוצדק מאין כמוהו. בשבת נדע אם זה יספיק לנו גם מול ה"טיטאנים" האחרים, כולל הזוכה של 2009, אלכסנדר ריבאק מנורווגיה שיילחם שוב על ניצחון, וצרפת שמחפש להשאיר חותם של איכות לתחרות ולהביא אותה לפריז או ליל אחרי ארבע עשורים.
טור אורח מאת דניאל דונקלמן - עורך חדשות באתר האירוויזיון של "כאן"