"לפני 14 שנה איבדתי את אחותי מיכל, שנפטרה בגיל צעיר יחסית. למרות שעברו הרבה שנים, אני עדיין מרגישה כאילו זה קרה רק אתמול", מספרת בכאב סימה לוי־דוכין. "שנה וחצי אחרי פטירתה של מיכל, נפטרה אמי נורית, שלא יכלה להתמודד עם שיברון הלב על אובדן בתה הבכורה. נכנסתי לתקופה מאוד קשה ודואבת, והבנתי שהדרך הכי טבעית ונכונה בשבילי להתמודד עם היגון, היא המוזיקה והיצירה".

לוי־דוכין, שבמשך שנים רבות עשתה לא מעט ניסיונות מוזיקליים - שלא התגבשו, בסופו של דבר, למשהו ממשי - לקחה את תקופת האבל לכיוון בונה ואזרה אומץ לעבוד על אלבום הבכורה שלה, "חשופה", שיצא ב־2016 והציג יוצרת ומבצעת רגישה ושונה בנוף המקומי.

"לקח לי המון זמן להוציא אלבום בגלל האישיות שלי", מספרת דוכין. "אני לא פושרית. אני לא מאלו שיוזמות ומוציאות לפועל דברים. אני לוקחת את הזמן שלי, וזה גורם לעיכובים. הטריגר היה כשקמתי בוקר אחד עם אמונה, תקווה ורצון, לשנות את המצב שבו הייתי שרויה. כך נולד האלבום".

אחד השירים באלבום, "את נשארת", יצא בימים אלה כסינגל וזכה לקליפ חדש ומרגש, שבו נראות אמה ואחותה המנוחות, בעוד שדוכין שרה להן את כל מה שרובץ לה על הלב.

"השיר נולד מתוך הכמיהה והרצון העז להנציח אותן עבורי. בכל פעם שאני שרה את השיר הזה, אני מתמוגגת ובוכה מדמעות געגוע. החלטתי להוציא את השיר דווקא עכשיו, ולא עם צאת האלבום, כי לא הרגשתי בשלה לשחררו כסינגל, וגם כי מציינים בימים אלו 14 שנה לפטירתה של מיכל. עם הקליפ החדש, המלא בזיכרונות, הרגשתי שזה הרגע הנכון".

דוכין (42) נולדה וגדלה בבאר שבע. בשנות ה־90 החלה ללמוד מוזיקה ברימון, ולפני 22 שנה נישאה ליוצר והזמר ארקדי דוכין. "אנחנו משתדלים לא לעבוד ביחד, אלא רק להשמיע את יצירותינו זה לזו. אנחנו מעדיפים להפריד בין המקצוע לזוגיות", היא אומרת. "השיר 'את נשארת', לעומת זאת, קודם הולחן על ידו והמוזיקה הייתה כל כך יפה עד שאימצתי אותה, וחיברתי את המילים עם חברה שלי, מאיה פיפאנו".

בעבר השתתף הזוג לוי־דוכין בדוקו־ריאליטי "מחוברים", שפתח צוהר לעולמם הפנימי. זו משימה שלא הייתה קלה עבור סימה. "אני אדם מאוד פרטי, וכשפנו לארקדי ואמרו שרוצים לצלם בבית, שללתי זאת מיד ואמרתי שבשום פנים ואופן לא אסכים", היא מספרת. "אחרי שכנועים, הסכמתי, וזאת הייתה חוויה מפרה עבורי. למרות זאת, היום אני לא מסוגלת לצפות בזה".

מדוע?
"כי זה כל כך חשוף, ואני לא אוהבת לראות את עצמי מהצד השני של המצלמה, למרות שזאת הייתה מעין תרפיה עבורי להשתחרר ממחסומים פנימיים שהיו לי".

את מרגישה פספוס בקריירה?
"ברור, אני מרגישה פספוס, כי יכולתי מזמן להתחיל להקליט. מצד שני, לכל דבר יש את הזמן שלו, ועכשיו אני יותר בשלה לזה. זה הזמן הנכון".