01. פרשת המחזמר המבוסס על שירי אייל גולן מעלה הרבה שאלות, אבל דבר אחד ברור: בעולם תיאטרון מתוקן, שבו יש תיאטרון רפרטוארי הנתמך בידי המדינה ולצדו תיאטרון מסחרי לגמרי, מחזמר כזה היה מועלה בתיאטרון המסחרי. שם מקומו הטבעי. ואז היו נחסכים מראש כל הטיעונים והדיונים המוסריים, שהם רלוונטיים לגבי תיאטרון ציבורי כמו הקאמרי. איפה גיורא גודיק כשצריך אותו.
02. כשמקשיבים להילה רוח, ומנסים להבין איזו זמרת ישראלית אחרת היא מזכירה, התשובה היא - אף אחת. שילוב כזה של רוקיסטית, עם טקסטים חכמים וכנים לגמרי והפקה מוזיקלית עדכנית ומרובת קלידי אייטיז נוצצים, פשוט לא היה פה. “מוזיקה לפרסומות", האלבום החדש למדי שלה, הוא אחד הדברים הכי חזקים ומקוריים ששמעתי בשנים האחרונות בישראל.
03. אז נניח שמירי רגב, בהתנהלות חסרת הרגישות שלה, תרמה לביטול המשחק מול ארגנטינה. עדיין, על מה אתם צוהלים כל כך, חברי מהשמאל? המדינה שלנו ספגה תבוסה משפילה בשדה ההסברה הבינלאומי. תבוסה שגם אם בוחנים בפרמטרים של צדק ומוסר ממש לא "מגיעה לנו". ותודה לארגנטינה, מימי החונטות ועד השת"פ עם איראן תמיד הצטיינת בערכים נעלים.