השיר עם קלינטון, החברות עם פרס ודרמת עפרה חזה: ליאל קולט מדברת על הכל

ההודעה על ההופעה של הסקורפיונס, מלהקות הרוק המצליחות ביותר בכל הזמנים, ב־19 ביולי בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, הטיסה אותי באחת אל 7 ביולי 2005. תהיתי היכן נמצאת כיום הנערה בת ה־16 דאז, שבהופעת הלהקה באצטדיון בלומפילד גנבה את ההצגה, כאשר חברה לסולנה הכריזמטי, קלאוס מיינה, בביצוע הלהיט Send Me an Angel וזכתה לתשואות הקהל שגדש את המקום.

אותה נערה היא ליאל קולט, ילדת הפלא של ראשית העשור הקודם, שבחודש הבא תחגוג את יום הולדתה ה־29 בלוס אנג'לס, שם היא חיה בשנים האחרונות הרחק מקבוצת כנרת שבה גדלה. בשיחה מעבר לאוקיינוס מספרת קולט שפגשה לראשונה את הלהקה הגרמנית הוותיקה, שאותה העריצה מילדות, בצילומי תוכנית טלוויזיה בגרמניה. הקליק איתם מאחורי הקלעים סידר לה הזמנה להקליט עם הלהקה דואטים באולפן שלה, ליד האנובר. שם לימדה את חבריה לשיר את “ירושלים של זהב", ו"ההמשך היה בבלומפילד".

בשבוע שעבר היא שרה באירוע נוצץ, שנערך ב"עיר המלאכים", לציון מלאת 70 שנה למדינת ישראל, הן את “התקווה" והן את ההמנון האמריקאי, “הדגל זרוע הכוכבים". “לא משנה כמה פעמים שרתי את ‘התקווה' בטקסים ובאירועים, תמיד יש משהו חודר ללב בלשיר את ההמנון שלנו", היא מצהירה.

מתברר שקולט לא תכננה להתנחל בלוס אנג'לס. למעשה, היא הגיעה להופעות שם, ובעצה אחת עם אירית טנהנגל, המפיקה שגילתה וניהלה אותה עד לפני שנתיים־שלוש, החליטה להישאר. כיום יש כמה חברות שהיא עובדת איתן, לצד מפיק מלונדון שעמו היא משתפת פעולה.

קולט מנווטת בעצמה את התמורות המוזיקליות שבהן היא מתנסה בשנים האחרונות, והן מוצאות את ביטוין ב"הכל בראש שלי", שיר שהקליטה בסגנון דיפ־האוס עם מארק לוור, די.ג'יי צרפתי. “השיר הזה הוא יריית הפתיחה בהליכה שלי לכיוון שהוא יותר דאנס ואלקטרוני", היא מספרת, “החומר הזה חלחל בי בלי לבטל דברים אחרים שאני שרה. הרי אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו מרגישים. אם לא, זה לא יהיה אותנטי. לדעתי, כל אמן צריך ללכת עם האמת שלו, וזה מה שעובר בסופו של דבר לקהל".

מצבים הזויים

יחסית לגילה הצעיר, קולט עברה לא מעט. “גדלתי בכנרת, הקיבוץ של נעמי שמר, על שירים עבריים, ומאז שאני זוכרת את עצמי הופעתי שם בתור ילדה בערבי שירה", היא מספרת.

בהיותה בת 11, ניצחה בתחרות הכישרונות הצעירים “בראבו" עם השיר “לאורך הים", שהכרנו בביצוע של עפרה חזה. “הגעתי לשם בזכות חברים של המשפחה, ששלחו בשמי בקשה להיבחן", היא נזכרת, “בזכותם התחילה הדרך המוזיקלית שלי, ועל כך אני אסירת תודה להם".

מהיכן האומץ לעלות על במה, רחוק מהקיבוץ?
“תמיד הייתי ילדה קולית שלא נלחצת בקלות. כל כך אהבתי לשיר והרגשתי שזה בוער בי, ששום דבר לא יכול היה למנוע ממני לשיר שם.

“ההופעה שלי ב'בראבו' הייתה לעמוד נטו על הבמה ולשיר. היום, כשאתה רואה ילדים מופיעים בתוכניות כאלה, כל הופעה שלהם היא שואו מטורף. אולי אם הייתי שם היום על הבמה כמו הילדה של פעם, לא היה לי שום סיכוי".

ואז, במעין מקדמה לקריירה הבינלאומית שנכונה לה, נסעה קולט מלווה בהוריה, רודי (ורדה), עובדת המרכולית שבמשק, ודני, המוסכניק, לייצג את המדינה בתחרות ‘בראבו' הבינלאומית בקרמונה שבאיטליה, שם נבחרה כחביבת השופטים.

2003 הייתה השנה שבה פרצה. תחילה יצא אלבום הבכורה שלה, “בת כנרת", שאת רוב מילותיו כתב יוסי גיספן. בהמשך הופיעה במופע עתיר כוכבים במונטה קרלו לכבוד אשת החברה הגבוהה, לילי ספרא, שבין משתתפיו היו אלטון ג'ון וסטינג. “זה שבכל מקרה נשארתי אני, עם כל הפשטות שבי, עזר לי להתמודד עם מצבים הזויים כאלה", היא אומרת.