"אני רוצה שהם יהיו עדים לזה שאני קורע אותך בסוני", כך, משום מקום, הטיח פתאום בן אל בסטטיק באמצע ההופעה, וברגע אחד הפך היכל מנורה מבטחים לשני מחנות, כאילו מדובר בירדנה ארזי ועופרה חזה. הצמד, שהפך את המדינה בשנתיים האחרונות, הצליח לגרום לקהל לצרוח בהתלהבות את שמותיהם, כשהם בינתיים משחקים על הבמה במשחק מכוניות בסוני. כן, אם תרצו, זה בדיוק מתאר את הקריירה של השניים. כל מה שהם יעשו, יגרום לקהל שלהם להיכנס לאטרף. אגב, בן אל בסופו של דבר, עמד במילה שלו, ושוב ניצח.
סטטיק ובן אל עלו אמש לראשונה במופע משלהם בהיכל "מנורה מבטחים", תל אביב. את הערב פתחו הרקדנים המוכשרים של הצמד בריקוד כניסה מקפיץ ומרשים במיוחד, ולאחר כמה רגעים הצטרף אליהם סטפן לגר שהעיר במהרה את קהל המעריצות הצווחניות. בשיר הראשון שלו ואפילו בשני, הקהל היה נלהב ומרוצה אבל אחרי ששר כבר חמישה שירים הרגשנו שאולי טעינו בהופעה, ואולי בעצם הכרטיס שקנינו היה למופע של סטפן? בכל אופן, אחרי שואו של כמעט חצי שעה ועוד המתנה של רבע שעה, הצמד-חמד סוף סוף עלה לבמה.
את המופע הם פתחו עם הלהיט "סלסולים", עצרו אותו אפילו באמצע והפכו אותו לגרסה ממש מקפיצה, שמראה עד כמה כישרון יש לשניים האלה, ועד כמה הם יודעים להתחבר לקהל שלהם. לראייה, אפילו הגג של אולם מנורה מבטחים, שרגיל לראות אנרגיות אדירות מתחום הכדורסל, רעד מהטירוף שהשניים הכניסו בקהל, ואף אחד כבר מהשיר הראשון לא נשאר לשבת. אמנם לשניים לקח זמן להתחיל להופיע בסיבוב הופעות, אבל נראה שכעת כל הדברים מסביב התחברו, והמופע הזה הפך להיות חגיגה אחת גדולה. מיד אחריו ביצעו את הלהיטים הגדולים שלהם: "סתם", "כביש החוף", "זהב" וכל שאר השירים של הצמד שרק עכשיו גיבש חומר למופע משלו.
אבל עם הכבוד לדציבלים בכל השירים, הביצוע המרשים ביותר היה של "טודו בום", שמוכיח עד כמה הוא שיר שתפס והפך להיות חלק מהלקסיקון הישראלי. השיר הוצג כקרנבל אחד גדול, ולרגע תהיתי אם אני בהופעה של סטטיק ובן-אל או במשחק הפתיחה של ברזיל במונדיאל שנערך במקביל. אמנם על המגרש הברזילאים אכזבו, אבל כאן קיבלנו את כל מה שרצינו מהכוכבים על הבמה. ללא ספק מחזה מרהיב וצבעוני במיוחד. בכלל, נדמה שהליווי המוזיקלי וההכנה למופע היו מדויקים וברמה אחרת ממה שאנחנו רגילים. כמו לדוגמה את השיר "הכל לטובה", שהשניים בחרו לעשות בגרסה מפתיעה ואקוסטית, בליווי המפיק המוזיקלי של המופע, טל פורר, שניגן בפסנתר וגרם לאווירה להפוך לאינטימית במיוחד.
בשלב הופעת האורחים, קיבלנו הפעם את החלק הפחות מרשים של המופע. הראשון שעלה לבמה היה פיינליסט "הכוכב הבא לאירווזיון", יונתן מרגי, שנתן חידוש עדכני ל-"Billie Jean" של מייקל ג'קסון, היה טוב, אבל נדמה שזה פשוט לא היה מתאים לאנרגיות ולמהלך ההופעה. את התגובות היה אפשר לראות על הקהל, שלא ממש הבין את הקשר שלו למופע.
אין ספק שהשניים התחשבו גם בהורים (שהיו חלק גדול מאוד מהקהל), כשהעלו את דני סנדרסון לבמה ויחד עמו ביצעו את השיר "יו יה". זה היה השלב של ההורים לקבל את ליטרת הבשר שלהם, ובמקומות רבים הם נראו נרגשים במיוחד ואף קמו ורקדו (מקווים שלא ליד החברים של הילדים שלהם), אך הרוב המכריע של הקהל פחות התחבר ולא פצח בשירה, כשאני בספק אם הם הבינו במי מדובר.
בסופו של דבר, אחרי שהקונפטי התפזר, ואחרי כמה דקות של הדרן, סיכמו השניים עם הלהיט "קאוואי" השיר החדש והאחרון שהוציאו, שהיווה בהחלט שואו רציני שעמד בסטנדרטים של יתר ההופעה. נראה כי סיבוב ההופעות של השניים בחו"ל בהחלט עשה טוב לקריירה שלהם ועזר להם להרים מופע צבעוני ומקפיץ המשלב את התרבות הישראלית יחד עם טעמים מגוונים ממדינות אחרות. וזה בלי להזכיר את התלבושות, שהוחלפו חמש פעמים במהלך ההופעה. בסופו של דבר, ההופעה הסתיימה לאחר קצת יותר משעה, אבל איך הקלישאה אומרת - הזמן עובר מהר כשנהנים.