קובי רכט: "הכעיס אותי שהשוו את הקול שלי לזה של אריק איינשטיין"

"מוזיקה היא קודם כל נשמה, וכשאין ביצירה נשמה, מבחינתי היא לא מוזיקה", אומר היוצר והזמר קובי רכט. "ראיתי לא מזמן בתוכנית של קובי אוז ('צליל מכוון') בכאן 11 את המפיק ג'ורדי, שהוא מאוד מוכשר, אבל סיפר כי מבחינתו זמר לא צריך להיות כל כך טוב, כי בהפקה אפשר לסדר הכל", הוא מוסיף. "הייתי בשוק. איפה הנשמה? הכל טכני?".

רכט, שלאחרונה חגג את יום הולדתו ה־70, מלווה את עולם הבידור והמוזיקה המקומי מתחילת שנות ה־60 כשחקן וכזמר. לאורך השנים, קולו העמוק הפך מזוהה עם לא מעט קלאסיקות שביצע או יצר - "גבעת התחמושת", "לילה בדרום", "למה עכשיו", "לך איתה", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב", "בין ברושים" ועוד שירים שהפכו חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי.

הוא החל את דרכו כשחקן בתיאטראות נוער תל־אביביים ובנעוריו, כמו הרבה חבר'ה שגדלו בסיקסטיז, היה חבר בלהקת קצב ("כוכבי הלכת"). את שירותו הצבאי עשה כסולן להקת פיקוד המרכז. עם שחרורו הקים צמד עם קובי אשרת, ובהמשך היה חלק משלישית "שובבי ציון" הנודעת עם אשרת וחנן יובל.

בראשית דרכו המקצועית, נטען כלפיו כי קולו דומה מאוד לקולו של אריק איינשטיין, מה שעד היום לא עוזב אותו. "זה כל כך הפריע לי פעם והכעיס אותי שנהגו להשוות בין הקולות שלנו", הוא מספר. "זה לא שניסיתי לחקות אותו. נולדתי ככה. אבל עם השנים, אחרי שכתבתי המון שירים והופעתי והקלטתי, כבר השלמתי עם העניין הזה. אגב, אריק ואני היינו חברים מאוד טובים. בשנות ה־70 הופענו על אותה במה. הוא מאוד אהב אותי ואני מאוד אהבתי אותו. הוא חסר לי".

במרוצת הזמן, שיחק בסרטים "הוא הלך בשדות", "הלהקה", "התפוח" ו"צומת וולקן", ופיתח קריירה מוזיקלית מצליחה בחו"ל, שם התגורר 15 שנה (בעיקר בלוס אנג'לס), בהתחלה עם אשתו דאז השחקנית איריס יטבת, ובהמשך בגפו.

"הופעתי ויצרתי מוזיקה עם התזמורות הגדולות בעולם והצלחתי למכור מיליוני עותקים בחו"ל, מה שלא היה פשוט בכלל בשנות ה־70 וה־80, אבל זו הייתה אחת התקופות המדהימות בחיי", הוא מספר.

מה מדרבן אותך להמשיך להקליט, כשהיום חומרים של אמנים ותיקים נדחקים הצידה?
"תראה, זה בנשמה שלי. זה חלק מהדנ"א שלי. אלה החיים שלי. אני אומנם לא משחרר את כל מה שאני מקליט, אבל אני תמיד עובד על פרויקטים".

מה דעתך על שירים חדשים שיוצאים לרדיו היום?
"האמת היא שאני לא שומע בכלל שירים חדשים. זה לא מעניין אותי. המוזיקה היום חסרת ערך לטקסטים ולמנגינות. כמי שגדל על ריי צ'ארלס, אלביס ופרנק סינטרה, השירים היום פחות מדברים אלי. אני אולד סקול, מה לעשות".