בשנה האחרונה, ולא חסכתי זאת גם בביקורותיי, אייל גולן מעט אכזב אותי. בעיקר באלבום המחווה לזהר ארגוב שנשמע לי טכני מדי ומאולץ (אך מלא בכוונות טובות) ובדואט עם משה פרץ – "הולכים להשתגע". לעומת זאת, ברוב הפעמים הוא דווקא שבה והרטיט את ליבי.
זה קרה השנה לראשונה ב"המילים החסרות", הדואט המכשף שלו עם משה פרץ, וגם בקאבר המושלם (אין מילה אחרת להגדיר זאת) ל"האם להיות בך מאוהב?" שביצע לשירו הנודע של אביב גפן.
היום קרתה הפעם השלישית שהוא קנה אותי. זה קרה בשיר "טירוף מתוק" שכתבו והלחינו עבורו משה פרץ ואבי אוחיון והפיק מוזיקלית מתן דרור.
גולן נשמע בשיר במיטבו, כמו גולן שלמדתי להעריך ולאהוב לאורך השנים: כזה ששופך את מאת אחוזי נשמתו בשיר, "מתאבד" על הטקסט כמו בפעם הראשונה שנכנס לאולפן להקליט, משתכר מהמלודיה הנהדרת והעיבוד? מה יש לומר, עם השראה מובהקת מ" Maria Maria" של סנטנה, גולן מציג לראווה את היותו מבצע ענק בשיא תפארתו הווקאלית.
הוא ויתר הפעם על טרנדים אירעיים, הוא לא עשה יותר מדי רעש ברשת לגבי הוצאת השיר והוא שיחק אותה במלוא מובן המילה.
כבר מהשנייה הראשונה, השיר נשמע לי כאחד הלהיטים הגדולים שלו בתקופה הזו, שיר שהולך להפוך את הקיץ ללוהט ומגביר בי את הסקרנות לאלבומו הבא, שקרוב לודאי, כמנהגו, ייצא לקראת חג הפסח 2018.