כשאני מאזין לשיר, על אף שבעידן העכשווי של קליפים מושקעים שלעתים מתעלים ומוכרים את השיר יותר מהעיקר שבו - המוזיקה, אני נוהג לעצום עיניים, להאזין לשיר כמה פעמים ולא להביט ולו במקצת בקליפ. שכן לדעתי שיר הוא טוב או לא טוב ללא הקשר לקליפ מושקע ומרהיב או לא.
כך פעלתי גם כשהאזנתי לשירה החדש של כוכבת הפופ הטינאייג'רית נועה קירל - "בא לי אותך". בהאזנה ראשונה, שמתי דגש אך ורק ללחן. המלודיה שבתה את לבי מהרגע הראשון: פופ קליט, עדכני וקצבי, עם פזמון שתופס את האוזן על ההתחלה (ואף ממכר) וביצוע נהדר, מדויק ונטול זיופים.
בהאזנה השנייה, שמתי לב למילים. אמנם אני חסיד של השפה העברית ה"גבוהה", אך כמובן שלצפות שהנוער יעכל ויאהב שיר פופ צעיר עם שפה "ביאליקית" יהיה טעות תפיסתית חמורה. הטקסט הצעיר, השובב והחצוף רצוף הסלנגים בשיר תפור היטב למידת הלך הרוח המלווה את השיר: קירל מדמה עצמה לטיזרית שמסובבת על האצבע הקטנה את אהוב ליבה (ברק שמיר – לידיעתך) והוא חוזר אליה כמו בומרנג.
הוייב בשיר מזכיר לי את ראשית דרכה של נועה עם "קילר", שיר הפריצה שלה, והקומבינציה הזו בין בגרות לפראיות ביצועית חסרת רסן הופכות את קירל למיוחדת, מעניינת ומסקרנת בדרכה כפי שמשתקף גם בשיר זה שכתבו והלחינו עבורה דולב רם ופן חזות.
לאחר ההאזנה השלישית למכלול הטקסט, והלחן, העזתי לצפות בקליפ שכמובן, כמיטב הקליפים של קירל ובכלל אמני הפופ כיום, כולל כוריאוגרפיה הדוקה, לוקיישן של פיזוזים על כביש במרחב פתוח וקירל עצמה על עמדת הטייסת במטוס זעיר ומכונית אדומה עם גג פתוח. הפעם הקליפ לא מחפה על איכות וטיב השיר ועל כך כל הכבוד.