דורון מדלי נקלע שלשום לסיטואציה לא נעימה במיוחד, כשחברת התקליטים הבינלאומית “יוניברסל” שיגרה איום בתביעה נגדו ונגד סתיו בגר, יוצרי Toy, השיר זוכה האירוויזיון, של נטע בריזלי, בגין העתקה מהלהיט של להקת הווייט סטרייפס משנת 2003 - Seven Nation Army .
“קשה לי להאמין שיוניברסל יצליחו להוכיח זאת, זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי”, טוען עו”ד אילן בומבך, מייצג אמנים ומתמחה בזכויות יוצרים. “יש להבדיל בין העתקה לבין השראה. השיר של הווייט סטרייפס לא דומה לטוי, לא מבחינת המלודיה ולא מבחינת השירה. המקצבים דומים קצת אבל מכאן ועד ללטעון שזו העתקה יש מרחק של שמיים וארץ. יש המון שירים ששימשו כהשראה וזה לגיטימי. לפי החוק, מי שקובע אם שיר הועתק או לא זה רק השופט וזה לפי דעתו האישית. אין איזה סטנדרט קבוע”.
“יש שירים שאתה יודע שהלחן דומה מאוד כמו למשל ‘התקווה’, ההמנון שלנו שהוא במקור לחן רומני עתיק או כמה מהשירים של משינה”, מסביר עו”ד סער גרשוני, “אבל במקרה של ‘טוי’ זה נשמע כמו ניסיון לתפוס טרמפ על ההצלחה. עובדה - למה לקח להם חודשיים להתעורר? זה תמוה בעיניי וגם אם תשאל אנשים מהרחוב - רק אולי 20% יגידו לך שיש דמיון בין הלחנים. השראה כולם רשאים לשאוב”.
ירושלים הבסקית
כמובן, אין זו הפעם הראשונה שבה עולות טענות על העתקה מוזיקלית. המשפט הראשון שנערך בישראל בנושא היה בשנת 1981. האסיר המזמר מיכאל מחפוד פטישי, שלדבריו אחראי למילות וללחן השיר “מאמי” שביצע ארנון צדוק, נתבע על ידי יוצרי השיר “המלכה של בית הספר” שהקליט ילד הפלא נועם קניאל בשנת 1977, בתואנה ששירו הועתק משירו של קניאל.
“קיבלתי טלפון מכותב השיר, אילן גולדהירש, שמתנגן ברדיו להיט בשם ‘מאמי’ של זמר שלא הכרנו, ואילן היה נסער כי טען שזה נגנב מאיתנו”, משחזר מלחין השיר חיים אלגרנטי. “אילן פרסם את נושא הגניבה בתקשורת ופתאום אני מקבל טלפון מפטישי שזועם על התלונה כי גנב. החלטנו ללכת לבוררות של אקו”ם אך פטישי לא הגיע. ואז אקו”ם פסקו כי הלחן על השיר הוא שלי, המילים הן 75% של גולדהירש ו־25% של פטישי. אגב, לא קיבלנו שום פיצוי כספי ממנו וגם לא קיבלנו תמלוגים רטרואקטיבית, כך שלא נהנינו כלכלית מהפיכת השיר ללהיט”.
ב־2011 פסק בית המשפט העליון כי חברי להקת "הדג נחש" העתיקו חלק מהלחן של שירו של אריאל זילבר, "ואיך שלא", לשירם "מה נעשה" מתוך האלבום "חומר מקורי" שיצא ב־2004. פסק הבוררות אף קיבל את טענתו של זילבר כי מלבד הפרת זכויות היוצרים נעשתה פגיעה מוסרית בשירו, בשל תוכנו של השיר שעוסק בשימוש בסמים. בפסק הבוררות נקבע כי הלהקה תשלם לזילבר 100 אלף שקלים, שחל איסור לעשות כל שימוש עתידי ביצירה זו של הלהקה וכי עליה להימנע מלבצע אותה בהופעות, מלהדפיס עוד אלבומים של "חומר מקומי" ואת אלבום ההופעה החיה עם אותו השיר.
אחד השירים העבריים הבולטים שהסעירו את המדינה סביב העתקה היה “ירושלים של זהב” של נעמי שמר, שלאחר מותה פורסם כי על ערש דווי הודתה כי שמעה שיר עם באסקי ישן בשם Pello Joxepe, והושפעה ממנו באופן לא מודע בעת כתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". "לפי החוק, ברגע שאתה מעתיק יצירה בכדי לשלול זכות יוצרו אז זו גניבה”, הסביר המוזיקאי אריאל הורוביץ בנה של שמר, “אך ברגע שאמי, כשהייתה על ערש דווי, כתבה מכתב בו הודתה שלא זכרה את שיר העם הבסקי והוא נכנס באוזן אחת ויצא מהשנייה - זו לא גניבה, זו השראה”.
בשנת 2010 תבע מלחין בשם קונסטנדינוס פנציס את דודו אהרון בתואנה כי זה העתיק את השיר הבולגרי שיצר - Ekti Aisdisi, שהפך בפיו של אהרון ל"תגידו לה".
מקרה ידוע נוסף קשור לשיר "אני ואתה נשנה את העולם" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב שיצא ב־1971. שנה לאחר יציאתו, יצא השיר
Rabbia a Poesia של הלהקה האיטלקית "קאפסיקום רד", עם לחן הזהה לזה של גבריאלוב ומילים שונות מהמקור הישראלי. לטענת גבריאלוב ואקו"ם, הלהקה האיטלקית העתיקה את הלחן מבלי שהסדירה את עניין זכויות היוצרים ומבלי שנתנה קרדיט לגבריאלוב.
מקרים נוספים הילכו על קו התפר שבין השראה להעתקה. למשל, Night Boat to Cairo של להקת מדנס מזכיר מאוד את “רכבת לילה לקהיר” של משינה, והוא לא השיר היחיד של משינה ששאב את השראתו משירי מדנס ; “פרדי על הבוקר” של “החברים של נטאשה” מזכיר את Shine on You Crazy Diamond של פינק פלויד ו”שינויי מזג האוויר” של שלמה ארצי מזכיר מאוד את “מיראז’”, של היוצר הצרפתי ז’אן לוק פונטי. המקרה הבולט שעלה לאחרונה לכותרות היה “טודו בום” של סטטיק ובן אל שנטען כי שאב השראה מלהיט המחאה הברזילאי – “בולולו”.
גם בעולם היו לא מעט מקרים דומים. רק השבוע פורסם כי להקת המטאל הבריטית "איירון מיידן" נתבעת לשלם יותר משני מיליון ליש"ט על כך שגנבה לכאורה כמה משיריה הפופולריים ביותר. על פי כתב התביעה שהוגש לבית המשפט, העתיקה הלהקה את מילותיהם של שישה שירים שהוציאה. חברי הלהקה כמובן מכחישים בתוקף.
ב־2002 הוגשה על ידי שני מוזיקאים מפילדלפיה תביעה נגד בריטני ספירס על העתקת שני שירים. גם נגד מייקל ג'קסון הוגשה תביעה בגין העתקת השיר Will You Be There שיצא ב־1993, אך בית המשפט פסק לטובת ג'קסון.
"קשה להמציא"
אז העתקה או השראה? "כמוזיקאי אתה מושפע מהמון סגנונות, ולפעמים אתה שומע שיר שאתה אוהב וזה נכנס לך לתודעה", מספק שי להב מ"מופע הארנבות של ד"ר קספר" איזשהו הסבר לתופעה. "כשאתה בא לכתוב שיר חדש, לפעמים אותו שיר ששמעת, מבצבץ לך בתודעה. ואז אתה יוצר שיר חדש בהשפעה והשראה של השיר הקודם. לפעמים אנשים חושבים ששיר שיצרת מזכיר שיר אחר ובעצם לא הושפעת מאותו שיר, אלא כל אוזן שומעת משהו אחר. כשאתה יוצר שיר שהוא ממש דומה לשיר הקודם ולא רק באקורדים - זו כבר העתקה. אני משתדל שאם שיר ממש מזכיר לי בכל פעם מחדש שיר אחר שכבר קיים - פשוט לעזוב אותו".
“ממה מורכב שיר? ממילים ולחן. ממה מורכב לחן? משירה, מלודיה ואקורדים. בשנת 2018 קשה להמציא אקורדים שאין. אבל מה שיוצר את הלחן זו בעצם השירה”, אומר המוזיקאי ניר פרידמן. “יש אינספור שירים עם אקורדים דומים אבל החכמה בשירה היא להמציא לחן מקורי. אני משער שבבית המשפט יבואו מוזיקאים ויפרקו את שני השירים לחלקים וישפטו לפי זה מבחינה מקצועית. אני רק יכול לומר שאם נטע הגיעה לרמת פרסום כזו גבוהה שהווייט סטרייפס רוצים לתבוע את יוצרי השיר־שאפו עליה”.
"תמיד בתת ההכרה יושבים פראזות ומשפטים שלמים שמהם שאבנו והושפענו מהם", מוסיף המוזיקאי רון רוזנפלד (פורטרט). "העניין הוא כמה מודעים אנחנו ובאיזה אופן אנחנו מיישמים אותם ובאיזה הקשר. יכול להיות שלפעמים קופץ משהו מוכר לתוך יצירה אבל תמיד חשוב להסתכל על התמונה הגדולה והמלאה ולא להיתפס לקטנוניות קטנה ונקודתית שאין בה חשיבות".