זה היה אחד החרמות הבלתי נשכחים בתולדות הלהקות הצבאיות, אי אז ב־1972, בחזרה של להקת פיקוד הדרום לקראת תוכניתה "מדרום תיפתח הטובה". הרגע הדרמטי של חלוקת הסולואים. "ברייני תשיר את 'אלעד ירד אל הירדן'", פסק המנהל המוזיקלי עודד פנחסי לגבי שירו של אברהם זיגמן. פסיקתו צפויה. בלהקות הצבאיות חילקו את הסולואים לפי הוותק. ברייני ויינשטוק הייתה בתוכנית הקודמת של הלהקה הדרומית עם יונית שוהם, סולנית "שבחי מעוז", השיר ההמנוני של נעמי שמר.



"מי חושבת שתוכל לשיר את השיר יותר טוב?", שאל פנחסי שאלה כביכול רטורית. לפתע מוטלת הפצצה. "אני!", הכריזה בנאיביות הירושלמית אביבה שמואלי, חיילת שרק הצטרפה ללהקה. דממת מוות השתררה באולם החזרות. מבטים מזרי אימה ננעצים בחצופה התמימה. "שירי!", פנחסי זורק אותה למים. כשהיא מסיימת, הוא מודיע: "חברים, היא שרה יפה. את, אביבה, מקבלת את הסולו".



"באותו רגע נחרץ דיני", נזכרת בחיוך סלחני אביבה אבידן, שמואלי של אז, במעמד המכונן ההוא, כשמשירו של זיגמן על אלעד אופיר, בנו המנוח של שייקה אופיר, שנכתב בתקופת המרדפים בבקעת הירדן, זינקה אל הכוכבות שבה זכתה כעבור שנים. הזיכרון הזה צף ועולה אצלה, לקראת סדרת מופעי הצדעה ללהקות הצבאיות, שתחל בשישי השבוע בתיאטרון הקאמרי, עם אבידן כאחת מכוכבותיה לצד שולה חן, מירי אלוני, דורית ראובני ועוד.





"באולם הושלך הס", משלימה אבידן את הסיפור. "ברייני האדימה והתחילה להפעיל קשרים. נהיה בלגן. פנחסי הועבר מתפקידו ואורי קריב הובא במקומו. אני נהייתי בבת אחת אויבת הציבור. החבר'ה הטילו עלי חרם שנמשך כמה ימים וגרם לי להרגיש כמי ששמו לה אות קין על המצח. שרדתי שם בציפורניים. בסופו של דבר הם ניצחו חלקית. השיר נכלל רק בתקליט הלהקה ולא הועלה אז על הבמה".



איך נגמר החרם?
"המסתי אותו בדרך שלי, שאותה ירשתי מאבי זכרונו לברכה. 'את האויב שלך תנצח בדבש', הוא אמר. זה מלווה אותי כל החיים. על החרם התגברתי בשקשוקות ובטוסטים שהכנתי לחבר'ה, שלא יכלו לעמוד בפניהם. וכשנגמרה חזרה, ישר תפסתי מטאטא וטיאטאתי. החרם נעלם כלא היה והשיר נהיה שלי".



בוגרת קולנוע "אוריון"


אביה היה אחראי במידה רבה לכך שאבידן הגיעה ללהקה הצבאית מוכנה. "אני בוגרת קולנוע 'אוריון', שם אבא שלי עבד כסדרן, לצד עבודתו כנהג מונית", מספרת אבידן. "ראיתי את ג'ולי אנדרוז ב'צלילי המוזיקה' לפחות 11 פעם. הערצתי אותה ורציתי להיות כמותה. גם את 'סיפור הפרברים' ראיתי בלי סוף, והייתי חוזרת הביתה ומדגמנת את כל התנועות מול הראי".



ולא רק זאת; בדרך ללהקת פיקוד הדרום, שרה אבידן במקהלת "פינת הילד" של קול ישראל בניצוח צבי בן פורת, למדה לנגן בגיטרה ובחצוצרה, רקדה בלהקת מחול של ריקודי עמים והצטיינה בשיעורי ההתעמלות. "רק את הלימודים אהבתי פחות", היא מודה.





עם הניסיון שצברה, הגיעה למבחנים ללהקות הצבאיות. "מיליונים באו להיבחן בבית החייל, ובהם פגשתי לראשונה תל־ אביביים שנראו לי כיצורים מעולם אחר", היא משחזרת. "בין הבוחנים היה הכוריאוגרף המנוח יעקב קלוסקי, שנקרע ממני. כשראה איך רקדתי עם תוף מרים, גרם שאתקבל אחרי שגם שרתי את 'ידיד נפש' והגשתי את 'מיכאל' של מרים ילן־שטקליס בכל מיני מבטאים".

למרות זאת, אבידן עברה מהמורות בדרך ללהקת פיקוד הדרום. במקום אליה, נשלחה לצנחנים, שם היפרית כמותה עשתה שמח וגם בלגן. אחרי חודשיים נקראה להתייצב בלהקת פיקוד הדרום, ש"בה התגברתי על כמה ניפויים, עד ששרתי את 'אלעד ירד אל הירדן'". בלהקה חברה לחנה לסלאו ולציפי מור, שהיא חברת נפש שלה עד היום.

דרך חתחתים

אבידן, שגם חברה כקול שני לוויינשטוק ב"ארץ ישראל יפה", מאת דודו ברק ושייקה פייקוב, להיטה השני של הלהקה, המשיכה לפזז ולכרכר גם בתוכניתה הבאה, "חול בקפה", בבימויו של בני פורת ובניהולו המוזיקלי של אורי קריב, שבה כבר הייתה מהוותיקים. הפעם, כשאבידן התכבדה בסולו של "אבשלום" מאת תלמה אליגון, מחברת המילים של כל שירי התוכנית ושלמה ארצי, איש לא מחה. "שלמה הגיע לחזרות שלנו והבחין בכך שייעדו את השיר, שנכתב על אבשלום, איש ניל"י, לדואט שלי עם אחד הבנים", היא משחזרת. "לזכותו ייאמר שאחרי ששמע אותנו דרש שאשיר סולו. עד היום אני זוכרת לו את זה".

התוכנית "חול בקפה", שהחזרות עליה החלו לפני מלחמת יום הכיפורים, והופעותיה יצאו לדרך אחרי שוך הקרבות, הועלתה בעידודם של אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון ורעייתו לילי. "לילי המקסימה לקחה את הלהקה תחת חסותה", מספרת אבידן. "היא מאוד דאגה לנו וגם הביאה אותנו, הבנות, לקורס איפור וטיפוח".



את מלחמת יום הכיפורים, היא אומרת, לא תשכח בחיים. "הופענו בסיני כשעדיין היו קרבות", היא מצטמררת. "וואו, איזה מפחיד זה היה, בייחוד כשנפל במחנה טסה לא רחוק מאיתנו טיל בבום אדיר, בדיוק כשהתקלחנו. התלבשנו עם הסבון. כשהיו הפגזות, אמרו לנו להשתטח על האדמה ובכינו. בהופעות היינו אוספות מספרי טלפון מהלוחמים, מגיעות לבאלוזה ומשם מתקשרות למשפחות, שיידעו שיקיריהן בחיים".

"אבשלום" לא היה להיט כמו "אלעד ירד אל הירדן" ואבידן, שלא השתחררה מהצבא ככוכבת, נאלצה לעבור דרך חתחתים עד שהפכה לזמרת מוכרת. בעיקולי הדרך הארוכה והמתפתלת, הייתה באירוויזיון 82' מזמרי הליווי של אבי טולדנו ב"הורה", נסעה ללמוד אופנה בלונדון ורק ב־90' התגלתה עם "פרי גנך" שכתב והלחין יוני רועה. אחרי שנה הוציאה את "יהיה בסדר", הראשון בשמונת אלבומיה. כיום, כאם לשלושה וכסבתא לשני נכדים, אבידן, ש־65 שנותיה לא ניכרות בה, דוהרת אל הבאות. "הכל התחיל בלהקה הצבאית", היא מציינת. ד

"תמיד עולה המנגינה - מחווה ללהקות הצבאיות", מנחה: דביר בנדק, 7 בספטמבר, שישי, 11:00; 8 בספטמבר, מוצאי שבת, 21:00; 11 בספטמבר, שלישי, 21:00, תיאטרון הקאמרי, תל אביב