"שרתי אותו בפתיחת כל הופעה. בדרך חזרה צפונה, הופענו בעזה בתוך מבנה תיאטרון מקומי. כשעליתי לבמה, מוכנה לשיר, נשמעו הדי פיצוץ ענקיים ולאחריהם חושך מצרים. מאחור, שמעתי את מנחם זילברמן אומר: 'זה הסוף שלנו...'. לא יודעת איך, מצאתי עצמי צועקת בערבית: 'יא אהל אל בלאד, אפתחו אל נור' (אנשי המקום, הדליקו את האור!) וראו זה פלא, ויהי אור... מחיאות כפיים ופותחת בשיר".
"אני מתגעגעת אליך יאיר יקר. תודה על הזכות. תודה שהאמנת בי. תודה על כל השירים הנצחיים שהענקת לנו, שהיה בהם אהבת המולדת, אהבת הרעות, אהבת השלום. תודה לכל חברי היקרים, שאיתם צעדנו, חלמנו והתפתחנו. את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק".