חפר קרא לשיר "בחולות" על שם גבעות החול של תל אביב הצעירה בימיה כאחוזת בית, שהיוו מוקד משיכה לזוגות אוהבים צעירים. במופע ביצע בנאי להיט נוסף, "רינה", דואט עם יונה עטרי, שהיה גרסת כיסוי לשיר רוסי מצליח בשם "לב" מתחילת שנות ה-30.
עבור בנאי, שחזר אז מהרפתקה בפריז היישר להפקה זו, השיר היה נקודת המפנה שחשפה את סגולתו הייחודית: היכולת "להגיש" שיר. ביצועו התיאטרלי של בנאי העניק לו חיי נצח.
השניים הקליטו את השיר כדואט בשנת 1967, הוא הפך ללהיט ענק, החזיר למוסטקי את המוזה ופתח לו צוהר לשלל להיטים. ברברה התארחה דרך קבע בהופעותיו של מוסטקי כדי לבצע יחד את השיר על הבמה.
אילנה רובינא, ששהתה אז בפריז, נחשפה לשיר. עם שובה ארצה בשנת 1970 חלקה עם בנאי את חיבתה אליו וזה, שרק חיכה להזדמנות להקליט שנסון בעברית, פנה לחברו, המחזאי והסופר יעקב שבתאי, שכתב את הנוסח העברי של "הגבירה בחום", ששומר על הלך הרוח של המקור.
משמעות השיר טמונה בכינוי "מטק", מילת גנאי צרפתית המופנית למהגרים בעלי חזות ים-תיכונית. מוסטקי בחר לנכס לעצמו את הקללה ולהפוך אותה למקור גאווה. במילים חשופות הוא מתאר את דמותו כ"יהודי נודד" ו"רועה צאן יווני", אדם החי בשולי החברה אך נושא עימו חופש פראי ואהבה גדולה. השיר לא היה רק המנון אישי של זר בחברה הצרפתית, אלא הפך לסמל של קבלה עצמית ומרד נגד גזענות.
"מה שאהבתי בסיפורים ובשיחות עם ניסים זה שהוא תמיד אמר לי ששחור הוא לא בהכרח תמיד שחור והלבן לא בהכרח לבן", סיפר בנאי. "יש בשחור לבן ויש בלבן שחור… היו אצלו מילים כמו: 'נדמה לי, אני חושב, אולי, תמיד עם שלוש נקודות. זה קסם לי שהוא לא היה בטוח בעצמו".
גישה זו של אלוני ליוותה אותו גם כשתרגם, לבקשתו של בנאי, את "La Meteque" של מוסטקי. "ניסים, שהיה מורה דרך שלי, בחר שנסונים צרפתיים שיתאימו לאישיות הבימתית שלי", אמר בנאי. "הוא לא רק 'תרגם' את השיר, אלא 'עברת' אותו".
אלמגור העביר את הטקסט למלחין יאיר רוזנבלום. "אני חושב שיאיר הלחין את השיר תוך יום", סיפר אלמגור. הביטוי "עברית קשה שפה" הוא מטבע לשון בשפה העברית כבר 50 שנה.
את ההשראה לשיר קיבל בנאי מהפיוט "אחד מי יודע", שבעיניו היה "ספירת מלאי" של היהדות. השיר מציג את דובשה ועוקצה של מדינת ישראל, כמדינה עצמאית רוויית מלחמות ובעיות, אך גם הישגים וניצחונות.
כשנעמי שמר ניגשה למלאכת התרגום היא שמרה על הקו הזה של פרה, אך הדגישה את ההיבט הקומי והתיאטרלי. בגרסתה מופיעה סיטואציה שבה הגבר אבוד מול הבקשות והדרישות של האישה. השיר שלה מציג את הנשים כאלופות בהטמנת מלכודות, חינניות שגורמות לגבר להתאהב ולהסתבך פעם אחר פעם.
לאורך השנים כתב בנאי להיטים נוספים לגששים, בהם "בוכים לך, מולדת", "המנגינה היא שקובעת" ו"עובדים עלינו עבודה עברית", שיר מחאה שנכתב לאחר המהפך הפוליטי עם עליית מפלגת הליכוד לשלטון.
"גם הביטוי 'הארץ הטובה' בא מהמקורות", הוסיפה שמר. "כל טוב הארץ הוא דבר שאין ערוך לו ואין גבול לפירושים שלו. הארץ הטובה בעיניי היא עניין מוסרי, וגם עניין של הרגשת בית שטוב לך בו. דבש הוא עניין שמשפיע עליי חזק, ומופיע הרבה בשירים, יש לו טעם, ריח, צבע - וכמעט כל החושים משתתפים בו. זהו זיכרון ילדות עשיר, חזק וחי".
על הרגע שבו שמע את השיר סיפר: "זו הייתה הפתעה. הוא לא פנה אלינו, לא ביקש את רשותנו, לא הודיע לנו כלום. פתאום שמענו את השיר ברדיו. עד היום אנשים מדברים איתי על השיר הזה, ולא רק הגווארדיה המבוגרת, גם אנשים שעוד לא נולדו כשהשיר יצא".
השיר נכתב ב-1956 על רקע חוסר האונים מול המלחמה (באותה עת התרחשה מלחמת אלג'יריה) ומתוך אמונה שהאהבה היא הכוח היחיד שיכול לנצח את האימה, העוני והמלחמות. זה היה הלהיט הגדול הראשון של ברל, שזיכה אותו בפרס Grand Prix De Disque היוקרתי.
את השיר תרגם לעברית יעקב שבתאי עבור המופע "עולמו של ז'אק ברל", שהועלה בתיאטרון בימות. בנאי, שראה בברל את אחד המנטורים הרוחניים והאומנותיים הגדולים שלו, בחר לכלול אותו באלבום שלם שהקדיש לשירי ברל ושנקרא על שם השיר.
"קיבלתי את הטקסט והלחנתי אותו, כמו שאני מלחין בדרך כלל, מג'מג'ם עם הטקסט עד שהשיר מושלם לשביעות רצוני", אומר אילן וירצברג. "עם נורית גלרון היו לי קשרי עבודה קודמים, היא מאוד מוזיקלית ויצירתית ולא הייתה הרבה עבודה איתה. יוסי, לעומת זאת, היה מאוד חסר ביטחון לגבי המוזיקה וזקוק לחיזוק ועידוד. בסוף יצא ביצוע מושלם וחד-פעמי של שניהם, כל אחד לחוד, וביחד".
"ניסיתי להסביר בשיר הזה שקורים במדינה דברים נוראים שהם חלק מהיומיום שלנו", אמר בנאי לאחר צאת השיר. "אנחנו חיים את הפיגוע הזה ואת הטירוף ההוא, ועל זה השיר הזה מדבר".
"בשיר הזה, במונולוג שאני אומר, יש חתיכת חיים", אמר יוסי בריאיון לאחר צאת השיר. "דבר כזה שאני אומר בשיר הזה, הוא מאוד ישראלי. השורות הקצרות שאני מקריא בשיר, המעברים והתקווה שיהיה שקט, זה מאוד ישראלי".
"זו הייתה חוויה וזכות להקליט עם הלהקה", הוסיף, "אם אני יכול לומר טקסט שחברי הלהקה כתבו, בשבילי זו מחמאה. אם אני יכול להיות שופר שלהם דרך המונולוג הזה, כשאני נושם את אותן ההפסקות שהם התכוונו, זו זכות. זה מסוג השירים שהם מתנה".
"לעבוד עם יוסי בנאי זו הייתה חוויה של פעם בחיים", אומר שטרית. "הכימיה בינינו הייתה מיידית. היינו נוהגים לשבת באותו בית קפה בכיכר מסריק בתל אביב, ומחליפים משפטים שתמיד היו מדויקים. העבודה סביב השיר 'תרנגול כפרות' הייתה הזדמנות להתוודע לבן אדם באמת, לראות איך הוא ניגש לשיר, איך הוא חושב ואיך הוא עובד - זה ממש בית ספר. זו הייתה זכות לעבוד על שיר כל כך אישי שמתאר את הילדות שלו. לא ידעתי שהוא חולה בסרטן; ידעתי שהוא חולה לב, אבל חשבתי שהוא יתאושש".
התרעות פיקוד העורף