זה היה שיר שהצליח להיות גם שיר מועדונים אירופאי (עם הפקת הטכנו-פולק הייחודית של ברייט) וגם המנון מזרחי לגיטימי. הוא סיפר סיפור על חברות, על אכזבה ועל הדרך הישראלית, במין נונשלנטיות שאי אפשר לשחזר היום. בערב העצמאות ההוא בחניון, היה ברור שמי שלא הכיר את השיר הפסיד לא רק להיט, אלא חתיכה מהדנ"א של המוזיקה הישראלית - זו שיודעת לרקוד גם כשקצת עצוב לה בפנים.