לסדוק את החומות
שמלה לא רק תוקף. הוא משתדל לשוחח ולשכנע. "למי שמגיבים נגד ישראל אני מסביר שלפני ששופטים את המדינה שממנה האמן מגיע, צריך פשוט להקשיב לשיר ולנסות להיות ניטרליים", הוא מספר. "הם, כמובן, באים עם רעל, וקשה לשכנע אותם, אבל יש כאלה שנגררים ואותם אפשר לשכנע. יש, למשל, בלוגרית פופולרית מאירלנד שמעלה סרטוני תגובה שלה על שירי האירוויזיון ומדלגת בכוונה על השיר של ישראל. אותה לא תצליח לשכנע כי היא נעולה על לשנוא אותך, אבל הקהל הרחב שצופה בסרטונים שלה מתחיל להתמתן לאט-לאט, למרות כל התגובות נגדנו, לא מעט בגלל המאבק שלנו.
"הכל עניין של איך אתה ניגש אליהם. אם תדע איך לבוא אליהם, תוכל לסדוק את החומות האלה. אני חושב שההסברה הישראלית בקשר לאירוויזיון חלשה. בעמודים הרשמיים של האירוויזיון בטיקטוק בקושי רואים את נועם לעומת נציגי שאר המדינות. זה כשל של ההסברה שלנו".
מאחורי האימוג'י התמים של האבטיח מסתתרת שיטת עבודה מתוחכמת שנועדה לנצח את ה"מוח" של הרשתות החברתיות. הפעילים משתמשים באבטיח כי צבעיו הם צבעי דגל פלסטין, אבל בניגוד לדגל, הוא אינו מזוהה על ידי האלגוריתם של אינסטגרם או טיקטוק כתוכן פוליטי נפיץ. זה מאפשר לפעילים האלה להציף את הרשת במסריהם העוינים בלי שחשיפתם תיפגע. כשהם מזהים פוסט שקשור לאירוויזיון או לישראל הם עוברים להתקפה מאורגנת: מאות תגובות "אבטיחים" נשפכות פנימה תוך דקות במטרה ליצור תחושה שהעולם כולו נגדנו ולקדם את הפגיעה התודעתית בהשתתפות ישראל באירוויזיון.
לפעמים, בדירוגים שלהם, במקום שבו מופיעים דגל המדינה ושמה הם שמים בשיר הישראלי תמונה של המבצע וכותבים את שמו, העיקר לא לציין את המילה 'ישראל' ולא להשתמש בדגל שלנו.
"אבל למרבה ההפתעה אנחנו רואים פחות ופחות מהתגובות האלה. המאבק שלנו נושא פרי. גם לחובבי האירוויזיון הניטרליים נמאס. אתה רואה אנשים שכותבים בתגובות: 'אני אולי לא פרו-ישראלי, אבל די, תפסיקו עם הילדותיות הזאת'. גם הניטרליים מרגישים שהם הורסים לכולנו את הכיף בתחרות שאמורה להיות נקייה מפוליטיקה".
המלחמה על הניטרליים
בוצר סבור שפעילותם האגרסיבית של ה"אבטיחים" אינה יעילה כלל. "אני חושב שזה עובד הפוך על הפוך", הוא אומר. "הם באים לקלל ויוצאים מברכים כי זה מעורר סלידה אצל אנשים. מי ששונא אותי גם ככה לא יצביע לי, והקול שלו מתפזר בין שאר המדינות. לעומת זאת, חובבי אירוויזיון מחו"ל אמרו לי: 'ראינו את עדן גולן, שמענו את הבוז האדיר שצעקו לה, ונכמרו רחמינו. היא נראתה כמו ילדה חסרת אונים מול כולם, אז עכשיו אנחנו חייבים להצביע לה'. את התגובות השליליות רואים בעיקר בפייסבוק ובאינסטגרם. אם תיכנס לאינסטגרם של האירוויזיון עצמו, תראה שכל פוסט על ישראל נחצה לשניים: חצי מהתגובות מפרגנות והחצי השני מלא בקריאות לחרם ובדגלי פלסטין".
"מה שהם לא מבינים הוא שהאגרסיביות הזו חוזרת אליהם כמו בומרנג. כשאני רואה תגובה של מישהו שכותב 'אני מקווה שהבמה תקרוס על הישראלים', אני לא מקלל בחזרה. אני עונה לו: 'תודה על ההתייחסות, בזכות הרעל שלך כרגע הצבעתי עוד עשר פעמים'. אנחנו מנהלים קרב בלימה של עקיצות. הם באים עם סיסמאות של 'רצח עם' ואנחנו עונים להם בעובדות או בהומור אירוני. המטרה שלהם היא להוציא לנו את החשק מהתחרות, אבל בפועל הם רק גורמים לנו להיות הרבה יותר מאוחדים והרבה יותר נחושים להשמיע קול.
"בסוף, המלחמה היא על הניטרליים. ה'אבטיחים' חיים בתוך תיבת תהודה של שנאה, אבל החובב הממוצע בגרמניה או בצרפת פשוט רוצה לשמוע מוזיקה. כשהוא רואה את האיומים וההתנהלות הבריונית שלהם נגד בחור צעיר שעולה לשיר, זה מעורר אצלו אנטגוניזם. אני רואה את זה בתגובות. אנשים באירופה שכותבים להם 'די, נמאס מהפוליטיקה שלכם'. הטרור הדיגיטלי הזה אולי חזק בטוקבקים, אבל בערב הגמר, כשהמסך נפתח, המוזיקה מדברת חזק יותר מכל אימוג'י של אבטיח".
התרעות פיקוד העורף