לא רק החבר של: גל אמיתי כובש את הבמות

השנה קשה לעקוב אחרי כל הדברים שהוא עושה. להלן רשימה חלקית: משחק ב"משחקים בחצר האחורית" של תיאטרון אורנה פורת; תפקיד ב"וניה, מאשה, סוניה ושפיץ" – קופרודוקציה של תיאטרון חיפה והקאמרי; הוא משתתף בסדרה "משפחה טובה" (ערוץ 1) ועכשיו יעלה על בימת הקאמרי בטרגדיה היוונית "מדיאה".

"יצאתי מבית הספר למשחק רעב ורוצה לטרוף את העולם ולהתקדם", הוא מסביר את המתקפה המשולבת. "אני לא אומר לא לתפקידים, ולוקח כל מה שנראה לי. אני ממש עסוק בלבנות את עצמי כשחקן: קם בבוקר וחושב איך להשיג את התפקיד הבא, למי לשלוח מייל, איפה האודישן הבא".

אמיתי (28) עלה לארץ בגיל 7 מדרום אפריקה. אביו עבד שם כמהנדס ואמו לימדהעברית, אבל מלחמת האזרחים, אפרטהייד ושנאת יהודים גרמו להם לארוז את הפקלאות, לעלות לישראל ולהתיישב בעומר. "הגעתי עם מבטא אפריקאי ולקח לי זמן ללמוד עברית כמו שצריך", הוא משחזר.

"הייתי ילד ג'ינג'י, קצת בעייתי, שלא מצא את המקום שלו. העיפו אותי מכמה מוסדות חינוך. עד שהגעתי בתיכון למגמת תיאטרון בבית הספר המקומי, ושם קיבלתי הכרה, גיליתי כישרון ומצאתי משהו שאני טוב בו".

עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו –'מעריב אונליין'

כמו כל חבריו ליישוב הדרומי, לאמיתי היה ברור שהוא יהיה לוחם בצה"ל. "לא הייתה אופציה להיות ג'ובניק וללכת לתיאטרון צה"ל", הוא מבהיר. כמפעיל דחפור בהנדסה קרבית במלחמת לבנון השנייה, הוא נקלע לירי טילים לעברו ונפצע בידיו.

הוא עדיין עושה מילואים, אם כי במבצע צוק איתן היחידה שלו לא גויסה. במבצע עופרת יצוקה, בעודו בלימודים מתכונן לתפקיד הראשי, יצא להילחם וחזר לבמה. "נו, מה לעשות, יש לנו מדינה הזויה", הוא צוחק.

אחרי השירות הצבאי טס ללונדון, ובעזרת דרכונו הזר, הקים עסק לעגלות. ארבע שנים היה שם, עד שבגיל 23 נקלע לחובות ופשט את הרגל. זו הייתה נקודת המפנה ששינתה את חייו. "הבנתי שאני לא רוצה יותר לרדוף אחרי הכסף", הוא אומר. "בעצת אמא שלי, פסיכולוגית והיועצת מספר 1 שלי, שאמרה לי ללכת לעשות את מה שאני אוהב, נרשמתי ללימודי משחק".

אבל החוש היזמי שלו לא נעלם. מעבר להצגות שבהן הוא משתתף, אמיתי שותף בבר ברחוב דוד המלך בתל אביב, והוא בעל סטודיו למשחק לבני נוער בעומר. בקרוב ייפתח שם הסניף השני. "אם אוכל להמשיך להתפרנס עד סוף חיי ממשחק, זה יהיה אושר צרוף", הוא מודה. "אבל אני משלב את החוש העסקי שלי עם משחק".
"אני באמת לא מבין אנשים שלא לומדים. אם אתה רוצה להתמקצע, להיות שחקן רציני, ולא לעשות לעצמך הנחות, אתה חייב ללמוד. עבורי זה היה מביך בהתחלה: במבחני הקבלה ביקשו ממני להמציא שיר וריקוד, ואני לא כזה. למזלי, יורם (לוינשטיין) זיהה את הפוטנציאל, והיה היחידי שאמר לי כן. וטוב שכך". 

"הוא הפך אותי לבן אדם, השתנתי מאוד בשלוש השנים איתו. בשנה ב' הוא שלח אותי ללמד תיאטרון בבית ספר יסודי בשכונת התקווה. במשך שנה לימדתי ילדי זרים שכמעט ולא דיברו עברית. הוא גם נתן לי תפקידים ראשיים טובים בשנה ג'".

"הייתה כמו בכל כיתת משחק, אבל בסדר, התמודדתי עם זה. הקנאה לגיטימית, כי הלימודים הופכים בשנה ג' לסיר לחץ לא נורמלי. כולם בלחץ מה יהיה אחר כך, כי משחק הוא מקצוע אכזרי מאוד".

בשנה ב' בבית הספר הפכו אמיתי וחברתו לספסל הלימודים, אגם רודברג, לבני זוג. כבר שלוש שנים הם ביחד והאהבה פורחת. הוא מודע לשמועות שרצו בתחילת הדרך, כשהיה מי שטען שרק בגלל חברתו הסלבריטאית הוא מקבל תפקידים, אבל הוא יודע מה נכון. "מי שמכיר את העולם הזה, יודע שזה לא עובד ככה. לוקחים אותך לתפקיד, כי אתה מתאים ומוכשר. לא בגלל שום דבר אחר. אף אחד לא יסכן הצגה או סדרה, בגלל שורה יחצנית אחת".

 מודע לשמועות. בת הזוג אגם רודברג. צילום: רפי דלויה
 

בינתיים את מנת היח"צ הוא קיבל עם התפקיד בסדרה "משפחה טובה" בערוץ 1, שם הוא מגלם הומוסקסואל. "אם היית שואלת את הכיתה שלי מי היה מלוהק לתפקיד גיי, הייתי האחרון ברשימה, כי תמיד קיבלתי תפקידים של גבר ומאצ'ו. כנראהשבחרו בי כי רצו אנטי־טייפקאסט, מה שכמובן יותר מעניין".

ועכשיו הוא בדרך לעוד תפקיד מאתגר, בטרגדיה היוונית "מדיאה", מאת אוריפידס, שם הוא מגלם דמות של גבר בוגד, שרעייתו הנבגדת רוצחת את אביו, את כלתו לעתיד ואת שני ילדיהם. "כשהציעו לי את התפקיד, אמרתי מיד כן, כי הוא תפקיד ענק לגבר, ובשבילי זה אתגר גדול, גם לגלם את הדמות הזאת, וגם להיכנס לנעליים של זאב רווח ומיקי לאון,  גילמו את התפקיד בעבר".

"זה בדיוק הפער שצריך לצמצם. אני מודה, התפקיד הפחיד אותי ועניין אותי בו זמנית. עד עכשיו קיבלתי תפקידים קלים כמו חייל, מפקד, או מאהב. ואז יש לי מלא ביטחון והכל אחלה. אבל כשמקבלים דבר כזה, זה מפחיד ומאתגר".

"אסור לתיאטראות ללכת רק לפי מה שהקהל מבקש, כי בסוף נישאר רק עם קומדיות קלילות. ועדיין, לא מספיק רק להעלות הפקה כזו, אלא גם להלביש עליה פרשנות מודרנית ועכשווית. לכן לא יראו אותי בגלימה יוונית, אלא בחליפה. וגם אם הדברים שאני אומר נכתבו במקור בשנת 400 לפנה"ס, הם עדיין אקטואליים מתמיד".