שירת ברבור: אמא של עלמה ויורם זק מעלה הצגה בסלון ביתה

עדי עציון זק (78) היא הרבה דברים - מורה לפיתוח קול, שחקנית, מחזאית, תפאורנית, זמרת, אספנית. אבל לפני הכל היא אמם של התאומים יורם זק (עורך "האח הגדול") והשחקנית עלמה זק ("ארץ נהדרת"). עליהם - כמו על בנה הבכור, עו"ד דוד זק - גאוותה.
 

עכשיו פותחת שוב עציון זק את סלון הבית שבו גדלו ילדיה המוצלחים, ומעלה מונודרמה חדשה: "אלזה לסקר שילר – הברבור השחור" – במלואת 70 שנה למותה של לסקר שילר (1869-1945), שבה היא מעלה קטעים מיצירתה של המשוררת היהודייה-גרמניה, שהזמן משביח את ערכה והשפעתה הענקית לא פגה. 

את רוב שנותיה חייתה לסקר שילר בברלין התוססת והמאיימת, ערב מלחה"ע ה-2. היא הייתה בוהמיינית עד קצות ציפורניה, כתבה בשפה פרועה ולירית, והופעותיה האקסצנטריות בקריאת שיריה, נגינה, תנועה ותלבושות ססגוניות - משכו אש. בוהמיינית עד הסוף היא גם הייתה אחת הנשים הבודדות שהשתייכו לזרם השירה האקספרסיוניסטית. 

אחרי שהנאצים עלו לשלטון, היגרה לסקר-שילר לציריך, אחרי שהותקפה וסבלה איומים על חייה על ידי הנאצים. מציריך נסעה פעמיים לפלסטינה-א"י ב-1934 וב-1937 . ב-1938 נשללה אזרחותה הגרמנית, ושנה אחר כך נסעה בשלישית לארץ ישראל, והתגוררה בירושלים. ימיה הירושלמיים היו רצופי קשיים, סבל ושיברון לב. ב-22 בינואר 1945 נפטרה מהתקף לב ונקברה בהר הזיתים.

עדי, מדוע מכל המשוררות בחרת דווקא באלזה לסקר-שילר?

"אחרי שש מונודרמות שכתבתי על נשים גדולות מהחיים, זאת האשה הראשונה שהיא גם יהודייה וגם אמנית יוצרת ראשונה במעלה - משוררת, מחזאית וציירת. אלזה הופיעה בפני קהל במופעי יחיד, במה שנקרא היום פרינג' - לפני 120 שנה, עד שהוכתה וגורשה ב-1933 מגרמניה מולדתה. לפני 25 שנה הופעתי בפסטיבל ישראל ביצירתם של ישראל אלירז ויוסף טל "אלזה", וזכיתי בפרס הביצוע משר החינוך".
 

"במשך 6 שנות לימודי בצרפת ובגרמניה, הרגשתי תחושת בדידות וזרות, כמו נטע זר, למרות ידידים שהבינו ללבי. דבר שני: בחיי המקצועיים אף פעם לא הייתי במיינסטרים. רוב הזמרות שרו מוזיקה אופראית וקונצרטנטית. אני העזתי להתמודד עם יצירות אוונגרד בנות זמננו. בדומה לאלזה, תמיד שילבתי בהופעותי טקסטים, תנועה, תלבושות, וכמובן מוזיקה. 

גם בחיי היצירתיים אני אוהבת יוזמה והמצאה אישית, ולא לחזור על יצירות שבוצעו על ידי אחרים. בדומה לאלזה, שלא הייתה דתייה, גם אני באתי מקיבוץ סוציאליסטי, ובכל זאת רואה ביהדות חלק עמוק ומשמעותי מקיומי. אלזה, שנולדה בפרובינציה בגרמניה, לא הפסיקה לחלום על ירושלים, לכתוב ולהתחפש לדמויות תנכיות. הורי גם באו מברלין, ומאז ומתמיד נמשכתי לעיר שהייתה מולדת הורי. שם נטועים גם שורשיה של אלזה".

איך נשארים נאמנים למקור, ובכל זאת יוצרים דרמה?

"חייה האישיים של אלזה היו כל כך דרמטיים, אפילו טרגיים, כדי למלא את המונודרמה בסיפור חיים מדהים ויוצא דופן. חלקים מיצירתה שזרתי במחזה, כשהם מגבירים את ההתרחשות המתמשכת, עד למותה בירושלים. ההצגה עוסקת, בין השאר, בחיי הבוהמה. במה שונה הבוהמה של פעם מהבוהמה של היום?".

אין לך בעיה להכניס אלייך לסלון אנשים זרים?

"'התיאטרון בסלון' בביתנו התנהל במשך 12 שנה. נערכו בו קונצרטים רבים ותערוכות של אמנים וחפצי עתיקות. בימים אלה אני מתמקדת בהצגתי החדשה, כשדמותה של אלזה עומדת לנגד עיני. כשאני מופיעה בסלון ביתי, ונזכרת באומץ רוחה, בפנטזיות שלה, כל זה מתחבר לי לאינטימיות של בתי הקפה בברלין בשנות ה-20, עד לעליית הנאצים".
 

"זה הצחיק אותי. אני מכירה את הילד שלי. הוא לא אומר אפילו את המילה זין. הוא מאוד ביישן. עובדה שאחרי יומיים החזירו אותו לעבודה. מי שמכיר את יורם יודע שאין בזה כלום. כל מי שמכיר אותו משתגע אחריו. הוא הקול הכי מרגיע בבית הזה. הם פשוט לא ישנו 5-6 שבועות, והיה לידו מישה שהלך להירדם, אז הוא רצה להצחיק אותו. הוא זהב טהור. כל אחד שמכיר אותו, יודע".
 

"זה הדמיון שלי. אני כל הזמן ממציאה. גם הילדים, כולם, כל כך מוזיקליים, ובעלי כושר המצאה. יורם במיוחד. צריך כזה דמיון להמציא משימות כאלה ב'אח הגדול'. עוד כשהם היו קטנים, והייתי נותנת שיעורי פיתוח קול, הם היו עוברים מהחדר, דרך הסלון, היו מסובבים את הראש, עד שהגיע השלב שהם כבר לא סובבו את הראש, אלא פשוט התרגלו והשלימו".
 

"אני מראה את כל הצגותי לבעלי, הפסנתרן יונתן זק, לילדי ומשפחותיהם, ומתחשבת מאד בדעתם המקצועית והביקורתית".
 

"ממש בימים אלה יוצאים בישראל ספרים שנכתבו על ידי אלזה ובהשראתה. השפעתה עדיין לא פגה, ומזינה את דמיונם היוצר של אמנים רבים. אזכיר עוד שהמוזיקה המלווה את המחזה היא של גיל שוחט, קול השחקן הוא של גלעד קלטר, ותרגומי השירים הם של נתן זך, יהודה עמיחי, שלמה טנאי ואלעזר בניועץ. בימים אלה מתארגן ערב סופרים ומתרגמים הדנים וקוראים משירתה, ומלווים בקטעים מתוך ההצגה שלי. ולשאלתך – כן. היא עדיין רלוונטית, כי היא קלאסית".