עובר כל גבול: תערוכת קריקטורות שעוסקת באקטואליה נפתחת ימים לפני הבחירות

"בעצם, אנחנו מדינה ללא גבולות ולפיכך יש מאיתנו, המרשים לעצמם לחצות גבולות בהמון תחומים", אומר נוסקו, השם שחזקיהו קורא לעצמו. "כפי שרואים בקריקטורות, המוצגות בתערוכה, יצרתי מעין לקסיקון של מונחי-גבול. ביניהם 'ושבו בנים לגבולם', עם רמז לגבי נהירת הישראלים לברלין בעקבות המילקי ובעקבות זה שצעירים לא יכולים לקנות פה בית ו'הסגת גבול', קריקטורה שבה אני מראה את ביבי מנסה להגיע לקונגרס מתחת לאף של אובמה".

עוד...
 

"יש הקריקטורה של 'משמר הגבול' עם פרשנות עסיסית לפרשת ניצבי המשטרה. או שלקחתי את המושג של 'גבולות 67' והשלכתי אותו למצב הקשישים בארץ, שבמקרה או לא מושלכים לגמלאות בגיל 67' ונאלצים להעביר את סוף חייהם בעוני. בסך הכל מפתיע להיווכח כמה גבולות יש במדינה חסרת גבולות כשלנו".
 

גם כיוצר מתגלה נוסקו כחסר גבולות ולמעשה יורה לכל הכיוונים. "אני מכוון לעבר כולם, אבל מטבע הדברים כדרכן של קריקטורות יוצא שעיקר הביקורת מתייחס לשלטון", הוא מודה. "אני מניח שאם היה מישהו אחר בשלטון, גם הוא היה חוטף".
 

האם מיקום התערוכה בו יש רמז לכך שאנחנו חיים ב...סרט? "על זה לא חשבתי," אומר נוסקו, "אבל פניתי לסינמטק כמקום המארח מזה 15 שנה את פסטיבל 'אנימיקס' לאנימציה, לקומיקס ולקריקטורות, שאותו יזמתי ואני משמש כמנהל האמנותי שלו."
 

את התערוכה אוצר נוסקו בעצמו: "זה היה לוקח עוד זמן אם הייתי מחפש אוצר, ולא יכולתי לחכות. זה עובר כל גבול מה שקורה בארץ ורק הולך ומתדרדר מרגע לרגע. הצעקה היחידה שאני יכול לצעוק היא דרך הקריקטורות שאני מצייר."
 

מתוך התערוכה, ח"כ זועבי. צילום: ניסים חזקיהו
 

חזקיהו, 54, תושב לפיד, גדל בחולון ושם משפחתו מסגיר את שורשיו הבולגריים, "תפוצה שממנה באו הרבה אמנים, אבל בתחום הקריקטורות אני כנראה היחיד." לדבריו, לא הגיע באקראי לעיסוקו זה. "תמיד הייתה לי סימפתיה לציור", הוא מעיד על עצמו. "מתוך איזו משיכה לאקטואליה זה התנקז לקריקטורות ומביניהן התאהבתי באלה שצייר יעקב פרקש, שהיה מוכר בכינויו זאב. נדלקתי על ה'קו' שלו והחלטתי לפגוש אותו".
 

זאב, חתן פרס ישראל גם היה איש מצניע לכת. בגדולתו הסכים להיפגש עם נסים, שהיה אז נער בן 14, במקום החביב עליו, קפה תמר בשינקין. חזקיהו היה מעריץ נלהב שנהג להעתיק את הקריקטורות  של זאב. "הבאתי לו את הקשקושים שקשקשתי בעקבותיו, ולא רק שהוא פרגן לי בחמימות על מה שהראיתי לו, אלא שהראה זאת לעורך 'מעריב לנוער' דאז, אמנון בירב", נזכר נוסקו.
 

כך החלה הקריירה של נוסקו בקריקטורה שבועית במעריב לנוער, "ומאז אני לא מפסיק וזה זורם אצלי בעורקים."
 

נוסקו לא רק מצייר קריקטורות לעיתונות היומית, אלא מביא את כישרונו, ואת עפרונו, שבאמצעותו הוא מצייר את יצירותיו, למסגרות שונות ומשונות. מכל שיתופי הפעולה הרבים שבהם התנסה, שמורה אצלו פינה חמה במיוחד לאורי אורבך, שבימים אלה הסתלק מאיתנו בטרם עת. הוא מספר שבשלהי שנות ה-80, בהיותו סטודנט בבצלאל, הציע לו אורבך לשמש כעורך הגרפי של עיתון הילדים הדתי 'אותיות' אותו יסד. במסגרת תפקידו שם צייר נוסקו קריקטורות והתפעל מהעורך אורבך, שדווקא בעיתון הדתי היה לו חשוב לשלב עוד קריקטוריסטים חילונים ו"לערבב בין כולנו".
 

"כולם אהבו את אורי, לאחר שהצליח למקם את עצמו בתפר שבין חילונים לבין דתיים ובין ימנים לבין שמאלנים", אומר נוסקו. "לא הסכמתי לרגע עם דעותיו הפוליטיות ושנינו אהבנו להתווכח. התפתחו בינינו שיחות איכותיות ושנונות עם המון הומור. אני אוהב אנשים שיודעים לצחוק על עצמם ובכך לא היה מתחרה לאורי, שידע לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. לא מכבר איירתי לו, למשרד לאזרחים ותיקים, תערוכה שקראנו לה 'זקני השבט' והוצגה בכנסת ביום הקשיש."
 

אבל נוסקו לא משלה את עצמו במחשבה שקריקטורות מסוגלות לשנות מציאות. "נראה לי שזה קצת יומרני לייחס לנו את הסגולה הזאת, אבל קריקטורות הן חלק מדעת קהל, אם כי אני לא זוכר שהן הפילו ממשלות או עשו מהפכות..."