יום הבוחר: איזה פתק תשים בקלפי דפנה רכטר ולמי דני נוימן יעניק את קולו?

גדלתי בבית אידיאולוגי של יוצאי המשפחה הלוחמת, אצ״ל, חרותינקים, בית של ליכוד - ובית לא עוזבים. מאבי, פרופ' צבי נוימן ז"ל, ינקתי את תורת ז׳בוטינסקי וגדלתי על ברכי מורשת מנחם בגין. אבי, כמי שהיה מועמד לתפקיד שר הבריאות בממשלת בגין הראשונה, נפטר לפני המהפך ולא זכה לראותו.

במשך כל השנים הייתה תנועת החירות, ואחר כך הליכוד, ביתי הפוליטי. למרות הביקורת והקשיים, אני בדעה שבית לא עוזבים. לא אטיל דופי לא במפלגתי ולא בעומד בראשה בנימין נתניהו, שהוא היחידי מבין המתמודדים בבחירות הנוכחיות שאפשר לסמוך עליו, על ניסיונו ועל מנהיגותו בתחומי החוץ והביטחון. רק נתניהו יכול לעמוד מול לחצים בינלאומיים, להתמודד מול האיום האיראני ולשמור על ארץ ישראל ועל ירושלים.

אני לא עיוור, הליכוד עשה טעויות, אבל מי שלא עושה לא טועה, וטעויות אפשר לתקן. כשאני שם זה מול זה את הביקורת מול כף הזכות, כף הזכות של נתניהו ושל הליכוד גוברת, ועל כן אני אצביע ליכוד וקורא לכולם לעשות כך.

דני נוימן. צילום: יחצ רשות השידור
 

אני חבר המפלגה הקומוניסטית מאז שאני זוכר את עצמי וכמובן מצביע חד"ש לאורך כל השנים. אז למה אני בעד הרשימה המשותפת?

מדובר ברשימה יהודית־ערבית - אזרחים ערבים ויהודים שפועלים יחד למען עתיד טוב יותר לשני העמים. זו מפלגה שתדאג באמת לשכבות החלשות, ולא רק כהצהרת בחירות. נוסף על כך, הרשימה העמידה בראש מעייניה את המלחמה בגזענות ואת הדאגה לשוויון זכויות אזרחי, ללא הבדל דת ולאום, ומועמדיה נלחמים למען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לפי גבולות 67' ולמען השגת שלום ישראלי־פלסטיני צודק. אחת המטרות להקמת הרשימה מלכתחילה היא הפלת הימין הקיצוני, שמונע את התגשמות השלום הזה וחברי הרשימה מאמינים שהמשך הכיבוש הוא המחסום שמונע את התקדמות ההידברות. להשלמת התמונה, הרשימה מאמינה בעצמאות העם פלסטיני במדינתו ובפתרון בעיית הפליטים. הרשימה תדאג לחשיפת המלך כעירום ותוכיח לעם בישראל את טעותו בבחירת נתניהו וככלל, מדובר באפשרות הבחירה המתונה, העקבית והאחראית ביותר. בסופו של דבר, הרשימה היא הבטחת עתיד ילדינו.

אני תומך בבית היהודי מכיוון שאני מאמין שזו המפלגה היחידה שיכולה לאחד את עם ישראל סביב ערכים וחזון משותפים של בניית חברה יהודית, ששואפת לתיקון וגדילה ברמה האישית, החברתית והלאומית מתוך כבוד הדדי. ללא כיוון ברור שמושתת על ערכים וחזון, המדינה שלנו בסכנה. כשברור לאן רוצים להגיע, אפשר למצוא את הדרך. כשאין כיוון וכשמתעסקים רק בשאלות הקיום וההישרדות (ביטחונית או כלכלית), אנחנו מאבדים את הכוח ואת העוצמה שלנו כיחידים וכאומה.

חינוך, ערכים וחזון הנובעים מהמורשת העשירה שלנו כיהודים, זה הסוד לעמידה האיתנה שלנו כאומה. רק מהבסיס הזה אפשר לעמוד חזקים בלי להתנצל על קיומנו ועל זכותנו להגן על עצמנו ככל מדינה ריבונית אחרת בעולם. שלא בבחירתנו, אנחנו נידרש לחוסן הלאומי הזה באתגרים הקשים שעומדים לפנינו כמדינה.

ברמה האישית, התפעלתי מהאומץ של מנהיג הבית היהודי להודות שהכיוון הכוחני שנקטו נגד המגזר החרדי היה טעות מבחינה ערכית ולאומית. שירות צבאי הוא זכות, ואי אפשר לכפות אותו. כן אפשר ליצור מסגרות מתאימות לציבור החרדי ולתגמל שירות צבאי ללא כוחניות וכפייה שפוגעים באחדותנו ובחוסן שלנו כחברה וכמדינה. אני מאמין שהבית היהודי תמשיך להתעלות מעל הזדהותה ההיסטורית הסקטוריאלית ותסלול את דרכה להיות מפלגת שלטון אמיתית תחת נפתלי בנט כראש ממשלה.

יום אחד מישהו ישאל את עצמו מתי הפסיקה הפוליטיקה הישראלית להתעסק בערכים ובסולידריות. מתי הפסקנו לשאול את עצמנו באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות, מתי הפסקנו לראות את הזולת ומתי הפסקנו להאמין בישראל. זה עלול לקרות ביום שבו השמאל ייעלם מהפוליטיקה הישראלית. והיום הזה יכול להיות ממש השבוע אם מרצ לא תיכנס לכנסת.

נכון, לעתים מרצ היא החבר שעומד ומזכיר לך שמה שאתה עושה זה לא יפה. לפעמים זה מרגיז, אבל אתה רוצה חבר כזה כי בלעדיו הדרך פחות ברורה. מרצ הייתה שם תמיד ולא התביישה להיאבק כנגד כל עוולה ועבור כל קבוצה מוחלשת. מרצ הייתה שם, לא התקרנפה ולא ויתרה גם כשזה לא היה פופולרי.

עכשיו מרצ צריכה את אנשי השמאל כי ההתלהבות להעיף את ביבי עלולה להשאיר אותה בחוץ. אנשים חושבים בטעות שאם יצביעו למחנה הציוני הסיכוי להחליף את ביבי גדל. אבל זה פשוט לא נכון, קול למרצ הוא קול למהפך, מרצ תמליץ על הרצוג ובסוף מספר הממליצים הוא מה שיקבע. אז עכשיו הזמן להילחם עבור מרצ ולכן בבחירות האלה אני אצביע להם.

האקט של הצטרפותנו, מזרחיות ומזרחים, פעילים חברתיים, מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית למועצה האזרחית המייעצת לש"ס ולמאבק על שחרור תודעתי ופוליטי מכבלי ההגמוניה התרבותית והכלכלית האשכנזית, וגיבוש של קולקטיב מזרחי ואזרחי פוליטי עצמאי, הוא שלב חדש במאבק: במאבק החברתי־כלכלי בישראל של השקופים והשקופות שנאנקים תחת העול הכלכלי ועול המסים הכבד, והן במאבק המזרחי לשחרור אתני וגם לשחרור מגדרי. לטעמי, לא זו בלבד שהאקט של תמיכה במנהיגות של אריה דרעי ובש"ס אינו כרוך בוויתור על המאבק המגדרי, אלא עבורנו הוא אקט משחרר ואפילו מעצים.

כמי שהייתה ממנהיגות מאבק עובדים נחוש ומוצלח וממובילות המהפכה הפמיניסטית התרבותית בשדה המוזיקלי, דווקא מהמקום הכי פטריארכלי - התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, או עולם המוזיקה המזרחית הגברי - אני בהחלט יכולה לראות את האופק שבו דווקא מתוך החבירה שלנו למפלגה פטריארכלית כמו ש״ס ולמטה הנשים של ש״ס, יכולה להתחולל המהפכה המזרחית, החברתית והפוליטית שאנו חולמות עליה. מהפכה שתבוא מתוך בית פוליטי מזרחי רחב ומכיל. מהפכה המונהגת על ידי נשים מקבוצות מוחלשות, שמבינות יותר מכולן את הצורך בהחזרת הרגש והחמלה לפוליטיקה הישראלית, הן במדיניות הפנים החברתית והן במדיניות החוץ של מדינת ישראל.

אני מתכוונת להצביע לישראל ביתנו מכמה סיבות: ראשית, ליברמן הוא מנהיג במלוא מובן המילה, היודע להביע את עמדותיו, לעמוד עליהן ולהוביל החלטות שקיבל לידי ביצוע. עם זאת, הוא כלל לא אדוק, לא קנאי, הוא יודע להקשיב לזולת - קרי לנהל דו־שיח גם עם אלה שחולקים על דעותיו, ואף עם יריביו. לליברמן יש היכולת להבדיל בין טפל לעיקר ולהבדיל בין הבעיות הרבות העומדות על הפרק ולפעול לפי סדר חשיבותן בזמן הנתון ובעקביות הראויה לשבח - ולהוביל לקראת פתרונן.

מלבד זאת, יש לו גם רגישות חברתית, הוא באמת דואג לחלשים ביותר מבחינה כלכלית־חברתית - לפנסיונרים ולאלה שמתקרבים לגיל הפרישה. בקיצור, ליברמן זכה לאמון שלי ולא אכזב אותי אף פעם. כל אחד מאיתנו כעת עומד בפני הבחירה. אני כבר בחרתי וקוראת לכולם: בבחירתכם סמכו על הלב ועל השכל שלכם. לי הם אומרים: הצביעי ליברמן.

 

כשהייתי בן 15 אבא שלי לקח אותי בפעם הראשונה לחלק מזון לנזקקים בכפר סבא, במסגרת עמותת ״מלוא הטנא״. הייתי בשוק כשראיתי משפחה בת שבע נפשות מסתערת על סלי המזון, בהם היו מוצרי יסוד, ולא יותר מכך. האוכל הגיע מתרומות בלבד. קשה להאמין שבעיר כמו כפר סבא מחלקים מאות סלי מזון לנזקקים מדי שבוע, ויותר עצוב זה שהמדינה לא לוקחת את אותם אנשים תחת חסותה. הרי אם העמותה הזאת ועוד עשרות כמותה לא היו, מפחיד לדעת מה היה קורה פה. אותו מחזה עצוב נשאר איתי עד היום, ואבא שלי עדיין ממשיך לחלק אוכל לנזקקים בעיר. אני חושב על האנשים העניים במדינה הזאת ועל ההתעלמות המוחלטת של נבחרי הציבור מהם. אני מאמין שמשה כחלון יטפל בכל שכבות האוכלוסייה. היום אנחנו צריכים שר אוצר חברתי. קראתי את המצע של כחלון, והוא נראה לי הכי מתאים לתפקיד.

כבן לציונות הדתית, החיבור בינינו לציבור החילוני נראה לי תמיד טבעי: אנחנו נפגשים בצבא, באוניברסיטה, בעבודה ובשכונה. יש לנו קוד לבוש ושפה דומים יחסית. המכנה המשותף שלנו רחב מאוד. מנגד, החיבור שלנו עם הציבור החרדי פחות טבעי לכאורה, שהרי אנחנו נראים אחרת, מדברים אחרת, לומדים אחרת ועוד. לכאורה, רק לכאורה.

לפני כמה חודשים פרשתי מצה״ל אחרי 25 שנות שירות, שבהן שימשתי גם כמג״ד גדוד נצח יהודה. הפיקוד על הגדוד הייחודי הזה גרם לי לחשוב מחדש על המשותף ועל המפריד בין המגזרים בישראל. הבנתי שככל שהמכנה המשותף רחב יותר, כך הוא רדוד יותר. הבנתי שבחיצונית אולי אין לנו הרבה במשותף עם החרדים, אך מה שכן משותף הוא עמוק ומהותי. כמו לחרדי, גם עבורי התורה היא בסיס החיים שממנה הכל נובע. כמו החרדי, גם אני מתפלל ומבקש שלוש פעמים ביום ״השיבה שופטינו כבראשונה״. כמו לחרדי, גם לי יש חזון יהודי למדינת ישראל. אז נכון, אנחנו חלוקים באופני מימוש החזון, אבל עצם החזון המשותף מעיד על חיבור אמיתי בינינו.

כשקמה תנועת יחד הבנתי שלראשונה בישראל נולד חיבור שמושתת בדיוק על החזון המשותף הזה. ככל שהעמקתי להבין מה חרות על דגלה של יחד, גיליתי שמצאתי לי בית רעיוני ופוליטי שמבטא במדויק את הדברים שאני מאמין בהם: מחויבות לתורה מתוך אחריות לאומית ונאמנות למדינה. לכן אצביע יחד, לכן אקרא גם לשותפי לדרך להצביע יחד.

סמים מסוכנים זה דבר גרוע. בעבר הייתי מכורה ועברתי גמילות מחומרים אופיאטיים. לא כך הדבר לגבי קנאביס.

לפני שש שנים קרס לי עמוד השדרה וסבלתי מכאבים איומים שמנעו ממני כל פעילות. נאלצתי לעזוב את העבודה ולצמצם את עיסוקי מאוד. לאחר ניתוחים שעברתי ניגשתי לרופאת כאב וביקשתי קנאביס רפואי. סיפרתי על כך שהייתי מכורה ולכן אסור לי באיסור מוחלט לחזור לסיוט הזה.

הרופאה השיבה לי שזו בעיה ושזה תהליך נורא מסובך לקבל קנאביס, ובטח החומר לא יתאים לי, ובמקום זה נתנה לי כדורים. סמכתי על המערכת הרפואית וכל כך סבלתי, שאפילו לא ביררתי, אבל הכדורים, למרבה הצער, היו מורפיום. חזרתי להתמכרות קשה ואכזרית, ולאחר חמש שנות שימוש כבד במורפיום נאלצתי לעבור שוב גמילה קשה וכואבת. גם אז, כשניסיתי לקבל קנאביס רפואי נאלצתי לעבור תהליך ארוך ומייגע דרך ביורוקרטיה מעצבנת ולא הגיונית בשום צורה.

תעשיית התרופות, בדומה לתעשיית הבשר והביצים, אדישה לכאב ולצער של בני אדם ובעלי חיים. הם מוכנים לגרום לנו לכאבים איומים רק בשביל להרוויח על גבינו ועל גבם של בעלי החיים שעוברים התעללות נוראית הרבה יותר, כשהם מונעים מאיתנו ניצול כל הטוב שיש בטבע, מה שיכול לפתור לנו בעיות רבות ולחסוך לציבור ים של כסף.

אני מאמינה ברשימת עלה ירוק החדשה. מדובר באנשים ששמו את טובת הכלל ואת האמונות שלהם לפני האינטרסים הכספיים - הגיע הזמן לשינוי.