אתם מכירים אותו כשחקן (״משפחה וחצי״, ״החברה הטובים״, "זאפ לראשון" ועוד), אבל בחול המועד לביא זיטנר עושה סוויץ' והופך למחזאי ובמאי של הצגת הילדים ״ג׳ירפה עפה״, המתמודדת במסגרת התחרותית בפסטיבל חיפה להצגות ילדים. המחזה מבוסס על סדרת הספרים ״שתי ג׳ירפות״, שכתבה נורית זרחי.
״לפני שלוש שנים נתקלתי בכתבה על הספר השני בסדרה, 'שתי ג׳ירפות ביום שמש מזהיר'״, הוא מספר. ״נדלקתי על הדמויות של מירה ושירה, שתי ג׳ירפות מצחיקות עם אמירה כמעט אנרכיסטית על הקיום האנושי־עירוני. המון זמן חיפשתי השראה להצגת ילדים, ואחרי שקראתי את הספרים, הבנתי שמצאתי. המ־ שכתי לחקור את יצירותיה של נורית ונדהמתי מרוחב היריעה העצומה שהיא מקיפה. לכן שילבתי גם משיריה המולחנים ועוד ציטוטים כאלה ואחרים״.
איך היה המעבר משחקן לבמאי וכותב?
״המעבר הזה חיכה לי הרבה זמן. אני אומנם עדיין צעיר, כמעט בן 35, אבל אני שחקן מקצועי כבר 23 שנה. עבר למעלה מעשור מאז סיימתי את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, ורציתי מאוד לחצות את הקווים. כמו הרבה דברים בחיים בכלל, ובמציאות הישראלית בפרט, זה לקח זמן. הטריגר המשמעותי ביותר הוא לידת בני הבכור, שנתן לי המון כוח וסובב לי כפתור פנימי משמעותי. משמעת עצמית של כותב, ואחריות של במאי, זה משהו שהיה קורה בסופו של דבר, אבל האבהות נתנה דחיפה רצינית ואסרטיביות. המעבר עצמו מרגיש טבעי, אמיתי ונכון. שלא לומר שזכיתי בצוות מדהים של שחקנים, מוזיקאים ויוצרים, שאיתם המעבר הזה היה נעים, קל, יצי־ רתי ומרגש״.
למה הלכת דווקא על הצגת ילדים?
״תמיד אהבתי ילדים ומאוד קל וכיף לי להתחבר לעולם הרגשי והמחשבתי שלהם. יש לילדים אמת גדולה ופתיחות עצומה, מה שמבוגרים שוכחים לאטם במרוצת החיים. אמנות יכולה להשפיע ולילדים יש כוח אדיר לשנות ולעצב את העתיד האנושי, בתקווה שבעזרת התיאטרון הארצי לילדים ונוער -שאימץ ויריץ את ההצגה אחרי הפסטיבל, היא תגיע לכמה שיותר נשמות. אני עובד הרבה עם ילדים, מלמד תיאטרון ומשחק. גם שירי אשתי מחנכת כיתה. כך שילדים ועולמם מקיפים אותי מכל עבר״.
מה לגבי משחק, ממשיך ללכת לאודישנים?
״לא ויתרתי על הפרק הזה. נראה לי שתמיד אהיה גם שחקן. כמו שתמיד אהיה גם מוזיקאי. אמשיך ללכת לאודישנים שמעניינים אותי ופותחים לי אפשרויות חדשות. הכלל היחיד שלי היום, מבחינה מקצועית, זה להמשיך להתפתח. יש מחזות ודמויות שעדיין נמצאות בחלומות שלי, ואהיה מאושר לגלם אותם. יש במאים שתמיד אשמח לעבוד איתם. זה משהו אחר לשחק. לא אוותר על זה. פשוט אבחר יותר בקפידה מה לעשות, בתקווה שתהיה לי האפשרות״.
בזמנו היית חלק ממארגני המחאה החברתית בקיץ 2011. עדיין משתתף במאבקים חברתיים?
״הקיץ ההוא ייזכר לנצח בלבבות שלי ושל אשתי. היינו באטרף, התרוצצנו בלי הכרה ושילמנו חשבון טלפון מטורף. הרזינו מעשייה ואדרנלין. עשינו דברים נפלאים. הרבה מהעם הזה קם לרגע, נשם תקווה וסולידריות״.
והרים ידיים?
״האמת היא שקצת נשברתי בחורף אחרי הקיץ ההוא. התאכזבתי מהשלטון ומהזיכרון הקצר. הייתי נאיבי וחשבתי שהכל ישתנה ברגע. הרגשתי כמו לפני ואחרי רצח רבין - חלום ושברו - ולכן יצאתי לחופשה יזומה מעשייה אקטיביסטית מסודרת. האמת שטעיתי, המחאה של אז עדיין קיימת ומפעמת בלבבות. היא נמצאת עמוק בתודעה הישראלית, ובזרמים כאלה ואחרים בחברה הישראלית. יש יוזמות ודברים נפלאים שקורים, רק צריך לחפש ולהתחבר״.
"ג'ירפה עפה", 5.4, ראשון, 10:30, 12:00, 14:00, 16:30; מתחם תיאטרון חיפה