טקסי הזיכרון נועדו יותר לחיים, אומרים מארגני הטקס האלטרנטיבי בתיאטרון פנימה, למתים הם בוודאי כבר לא יועילו. בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי פונים המארגנים למי שאמנם לא מתו, אבל הם חיים יום יום בגיהינום. בטקס, יוזמה של תיאטרון פנימה, המתקיים זו השנה השנייה, הם מבטיחים לזכור את מי שהלכו למלחמה ולא שבו ושהזיכרון שלהם משמש כמצבה חיה לחיינו. אך בה בעת, הם אומרים, נוקיר את מי ששבו מהמלחמה בגוף אך המלחמה נשארה עמוק בתוך נפשם.
השנה הם מקדישים את טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי לאנשי הצללים - הלוחמים שסוחבים על גבם יום יום את חבריהם המתים - בחלומות, לאמהות, לאחים, לאחיות, ולבני ובנות הזוג השכולים, ולכל קורבנות המלחמה ופעולות האיבה שנוכחים בחיינו, ושעבורם הזיכרון לא מוגבל ליום אחד בשנה.
האירוע נפתח בטקס זיכרון, בו יבוצעו שירים חדשים ומוכרים בלבוש חדש, ובסיומו, מייד לאחר הצפירה של השעה 20:00, תועלה ההצגה 'מה הבעיה שלך?', סיפורו של הלום קרב שמנסה לקיים חיים נורמליים וזוגיות למרות הקרב שממשיך להתחולל בתוכו.
המחזה מתחיל כשרוני (עומרי אוזן), מקבל מנטע (ברקת מופקדי), זוגתו החדשה, את המפתח לדירתה. רוני עדיין לא מבין מה נפתח בנפשו, אבל לאט לאט מתעוררים בו שדי העבר החבויים. רוני נאבק כדי לשמור על מערכת היחסים עם חברתו השחקנית, למרות ששדה הקרב שבנפשו תופס את מרכז הבמה. ההצגה מזמינה את הקהל להכנס לתוך תודעתו של הלום קרב הנלחם לחיות חיים נורמלים.
אוזן כלל לא הכיר את נושא הלומי הקרב עד שניגש לאודישן: "בשנה א' במסגרת לימודי, שיחקתי דמות שסובלת מסכיזופרניה. את המידע אספתי מהאינטרנט. כשהוזמנתי לאודישן לתפקיד הלום קרב, שוב פניתי לאינטרנט כדי ללמוד על התופעה, לקרוא סיפורים של אנשים. גם אחרי שסיפרו לי שקיבלתי את התפקיד, המשכתי לחקור דרך המדיה על שפת הגוף, הטראומה וכמובן הידיעה שבמשך שנים הסובלים מהלם קרב התביישו לספר ואף ללכת לטיפול."
האם התייחסת לסטיגמה ממנה סובלים הלומי קרב?
"היו כמה הצגות, שבתום ההצגה באו לדבר אתי כמה הלומי קרב שהגיעו לצפות, והם חשפו בפניי את העובדה שבמשך שנים לא העזו לדבר, חיו בהסתרה ואפילו לא סיפרו לנשים שלהם. חלקם אמרו שחששו לקבל טיפול תרופתי וסיפרו על הסיוטים מהמלחמה ועל החברים שמבקרים אותם כל לילה ברגע שהם נרדמים. השיחות האלה עזרו לי בהצגות הבאות. בהצגה, רוני מסרב לשקול טיפול פסיכולוגי ומסתיר ממשפחתו ומזוגתו את מה שעובר עליו. ככל שעוברות השנים הבדידות נעשית מפלצתית, עד שזה מגיע למצב שבו המשפחה והחברים כבר לא יכולים להתמודד עם ההלם. ההבנה שלי היתה שחשוב לדבר ולהקשיב, ושהסביבה יכולה לתמוך. ההבנה גם דחפה אותי לרצות לעסוק בעזרה לאוכלוסיות מיוחדות, וכיום אני עובד גם בהוסטל של אוטיסטים מבוגרים בעלי רמת תפקוד גבוהה."
מה מסיפורך האישי נכנס לדמות של רוני?
"אמא שלי חינכה אותי ש'כביסה מלוכלכת לא מוציאים מהבית'. זה משפט שמשפיע עלי עד היום, ובעצם אני, ממש כמו רוני, לא משתף אחרים בבעיות שלי ומנסה בכל כוחי לפתור לבד. ההצגה גרמה לי להבין שזה בסדר לבקש עזרה. אילו רוני, הלום הקרב שבהצגה, היה מצליח לפנות לעזרה, אולי היה מצליח להגשים את חלומו, שזה בעצם חלומי, להקים בית בארץ ישראל."
למה לקיים בכלל יום זיכרון אלטרנטיבי?
"בכל הטקסים שלקחתי בהם חלק בחיי, היו טקסטים משובחים שדיברו על הנופלים, אבל לא דיברו כלל על אלה שהם עדיין איתנו בגופם, אך נפשית כה רחוקים. הטקס המשותף של תיאטרון פנימה ותיאטרון הסימטה, נותן מקום וכבוד לאחים ולאחיות שאיבדנו בכאב גדול, ונותן גם מקום לצעוק שצריך להתעורר, כי יש בינינו כאלה שהם בחיים אך מתים עמוק בנפשם ואנחנו לא עושים מספיק עבורם."
טקס יום היכרון האלטרנטיבי, 21.4 ב- 19:30, בתיאטרון הסימטה, רחוב מזל דגים 8, יפו העתיקה. שעת הצגה 21:00. מחר כרטיס: 40 שקלים. טלפון להזמנות: 03-6812126.