"ההצגה על כל הדברים הקטנים והמצחיקים שקורים בין בני זוג עם השנים"

 

מיכל, אחרי כל כך הרבה שנים מאחורי המצלמה, מה עדיין מצליח לרגש אותך? לעמוד על הבמה כמו בהצגה? ההשתתפות בריאליטי הבישול? יש העדפות, או שהכל פרנסה? ״לשמחתי הרבה, עבדתי כל כך קשה בתור ילדה ונערה, שיש לי את הפריבילגיה להיות היום בררנית. אני מודה כל הזמן על מזלי הטוב שאני מתפרנסת מלעשות משהו שאני אוהבת. אני עכשיו בחזרות בתיאטרון באר שבע ל׳פרק ב׳׳ של ניל סיימון, ואחרי החזרות אני מסתובבת בארץ בקניונים עם הופעה שלי שכבר רצה שנים. ואני נהנית בשניהם. כל אחד פורט אצלי על נים אחר וגורם לי שמחה. וכן, כשעושים הרבה טלוויזיה מתגעגעים לתיאטרון, וכשעושים ערב-ערב תיאטרון, מתגעגעים לעשות קולנוע. אני פולנייה - מתלוננת בכל מקרה״.

 

״השתתפתי בהצגה ׳האב׳ כשהייתי בת 14 בהבימה. חנן שניר היה הבמאי. מי ששיחקה את אמא שלי הייתה טטיאנה קנליס אולייר. אני מקווה באחת ההפקות לשחק את האמא״.

 

״ההצגה מבוססת על הווי וסיפורים שקוראים בכל יום בעיתונים ורואים בסביבתנו. היא לקוחה מהחיים, ככה שהיה קל להתחבר לטקסט״.

 

 ״חיפוש עצמי? ממש לא. אני יודעת בדיוק לאן אני הולכת, מהם היעדים, מהן המטרות ואיזה פסגות אני הולכת לכבוש״.

 

״כשיגיע הזמן והטיימינג הנכון, אחשוף אותם״.

 

״כמובן שזה משהו שהיא רצתה לעשות. פנו אלי להצטלם לפרסומת של קדס וסקופ, ושאלו אם היא תרצה. שאלתי אותה, והמצחיקולה הזאת אמרה שהיא תחשוב על זה ותחזור אלי. אז אחרי כמה ימים היא חזרה ואמרה שבא לה. היה לה כיף. היא כל כך קטנה, אז קשה לדעת אם זו תהיה דרכה או לא. time will tell״.

 

 ״אני הכי מגוננת בעולם. מצד שני, אני נותנת לה לראות בעצמה שעולם הזוהר לא תמיד זוהר. שצריך לצלם בגדים קצרים בחורף כשקפוא בחוץ, שלפעמים לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ושוב, גם כשנמאס, יכול להיות מעצבן. היא לומדת מה זו אחריות ומה זאת התחייבות וזה מקסים בעיני. בסופו של דבר, כרגע זה מבחינתי חוויות שישאירו זיכרונות מקסימים לעתיד, ולא צעדים הרי גורל לכאן או לשם״.

 

"מחכה לנסיך שיגיע על הסוס הלבן. ראית אותו במקרה פה באזור? אגב, אני לא קטנונית. גם סוס אפור זה סבבה".