מחשבת מסלול: הדוגמנית שחוסכת בשביל גלריה בטוקיו

סרור (21), תל אביבית באורגינל, מתפרנסת מדוגמנות וציור, אהבתה הגדולה. היא מדגמנת מגיל 18, והצטלמה עד כה לקמפיינים גדולים כמו קרליין, בובי בראון והמשביר לצרכן. היא לא למדה אמנות בצורה מסודרת, וכל הציורים שלה הם פרי אוטודידקטיות. "אני נמשכת לסגנון יפני באמנות, ומתכננת ללמוד בעתיד עיצוב תעשייתי", היא מספרת לי תוך כדי שאני בוהה בה. בערך כמו שאתם בוהים עכשיו בתמונה שלה.  

את מתל אביב במקור, אבל בשנים האחרונות דווקא יצאת מהעיר. המסלול ההפוך, לא?

"כן, כולם בגיל שלי מחפשים לעבור לתל אביב. בשלושת השנים האחרונות אני גרה באזור עם החבר שלי, אדיר, ברוקר בשוק ההון. שם יש לי סטודיו ואני יכולה להתפרע עם הדמיון. יש שם שקט ופסטורליות, שילוב של קרבה לעיר מצד אחד, ושקט שמאפשר להתחבר ליצירה, מצד שני. בינתיים אני נהנית מהזמן הפנוי, ומתכננת ללמוד עיצוב תעשייתי או אדריכלות בקרוב. 

איך גילית את עולם הדוגמנות? 

לפני 3 שנים הלכתי במקרה עם חברה של אמי לסדר גבות, והמאפרת, שהתלהבה מאיך שאני נראית, ביקשה את הטלפון שלי. היא העבירה את זה לחבר שלה שעובד בסוכנות יולי, ושם החתימו אותי. עד היום הצטלמתי לקרליין, להלבשה תחתונה של המשביר לצרכן, הפקות של שמלות כלה ותכשיטים".

את אוהבת את זה?

"מאוד. אני שמחה שהתחלתי בגיל מאוחר יחסית ועל אש קטנה, כשאני כבר מגובשת ולא בשלבי חיפוש עצמי". 

ממתי את מציירת? 

"כמה שזה יישמע קלישאתי, אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי. כבר כילדה ממש קטנה הייתי יושבת שעות עם צבעי פנדה. בזמן שילדים אחרים היו מחפשים עיסוקים, אני הייתי מבסוטה מבלוק ציור וטושים. אימא זיהתה את זה, רשמה אותי למורה פרטית מגיל 8 עד 14. הייתי הולכת פעמיים בשבוע לחוג ציור שריתק אותי. מדובר בחוג של קבוצות קטנות של 5 תלמידים, ותמיד הייתי ברמות מתקדמות יותר. כשהמורה נפטרה הייתה לי טראומה ולא ציירתי 3 שנים. אחרי התיכון הבנתי שזה חזק ממני, חזרתי לזה לאט לאט, כי רק שם הרגשתי שאני שלמה עם עצמי. התחלתי לפתח סגנון משלי לבד. הבנתי שאי אפשר להילחם ביצר, כי זה חזק ממני, אז חזרתי לעולם הזה שאני כל כך אוהבת באנרגיות חדשות". 

למה את מעדיפה לצייר בשחור לבן?

"יש בשחור לבן משהו מאוד אסתטי נקי בעיני. אני מאוד מזדהה עם החד ונוקב שמשדר השחור לבן. בעבר הייתי מציירת מאוד צבעוני ובשנים האחרונות יותר שחור לבן. עכשיו אני מנסה לשלב".

ולמה נשים?

"אני מציירת רק נשים. נשים משדרות שלמות שאני מהופנטת ממנה. כשאני מציירת נשים, אני לוקחת השראה מכמה נשים שונות, ובסופו של דבר הציור המוגמר יוצא דומה לי". 

מה מושך אותך בסגנון היפני?

הכל. אני מאוד מתחברת לתרבות, משהו נקי, השאיפה לשלמות, כשהתחלתי הייתי מציירת המון מאנגות - תמונות יפניות. זה מהפנט אותי. חיתוכים אחידים. אוהבת שזה לא נראה כמו ציור, אלא יותר כמו הדפס של מחשב". 

היית ביפן?

"לא, לצערי לא יצא לי, ואני בהחלט מתכננת לטוס לשם בקרוב". 

איפה אפשר לראות את העבודות שלך?

"כרגע בעיקר בעמודי האינסטגרם שלי @NOASROR8. אני עובדת על אתר אינטרנט. בנוסף, אני מתכננת תערוכה שבחודשים הקרובים תצא לפועל, שבה יוצגו ציורי ענק ורהיטי עץ עם ציורים".