יש אנשי עסקים שכדי לצחוק כל הדרך אל הבנק, זקוקים לתוסף מזון של רוחניות לעשייה הפיננסית שלהם. נכון, הם מגלגלים מיליונים ואין להם שום בעיה לגמור את החודש, אבל מתברר שכסף אצלם זה לא הכל בחיים.


אחד כזה הוא אלון קסטיאל (35), בן לאצולת קסטיאל הוותיקה והמושרשת, המתקשרת אסוציאטיבית עם עיצוב רהיטים ומתחם קסטיאל בדרום תל אביב, שם נמכרים רהיטיה המעוצבים, שם יש גלריית תערוכות מתחלפות ואולם אירועים שפתח את שעריו לאירועים והשקות, בין השאר לחתונות חד־מיניות, עוד בימים שהנוהג טרם התאקלם במקומותינו.

קסטיאל, רואה חשבון בהשכלתו, שבין היתר יצא עם אפרת גוש במשך שנה, נולד בבית שמהיום שהוא זוכר את עצמו, הפנים מאיזו משפחה הוא בא. "חדר הילדות שלי היה במרתף, שאליו הייתה צמודה נגרייה בגודל 200 מ"ר, דבר שאתה לא רואה בבית ברמת השרון", מעיד קסטיאל ג'וניר. קסטיאל לא מתאמץ לטשטש את שיוכו המשפחתי המיוחס, ומבטא זאת בנונשלנטיות: "כן, טוב לי ונוח לי עם זה", הוא אומר, ומספר על סבו, אפרים קסטיאל, האיש והאגדה, יווני במוצאו, שפתח את המרפדייה הראשונה שלו ב־1942, והיה הרפד מספר 1 של המדינה שבדרך והמדינה בערך.


הרפד של המדינה
בראשית שנות ה־70 עשה קסטיאל הסבא צעד אמיץ והעביר את כל המניות לבניו, יהושע (אביו של אלון) ומשה, ונותר שכיר בעסק שהוא עצמו ייסד בעשר אצבעותיו, ועבד עם המרצע ביד עד יום פטירתו בגיל 90. "סבא שלי ריפד את הכנסת, את הבית של דוד בן־גוריון ואת הבית של הנשיא חיים ויצמן", הוא אומר.
 
פסלים נושמים

לבד מהפונקציות האמנותיות, שאותן משרתים רבים מבנייניו של קסטיאל, הרי שהבניינים עצמם לדעתו הם פסלים נושמים: "אני רואה בניין כמעשה פיסול בין היזם לפסל. אם הבניין יעמוד 70 שנה בעיר, במה הוא שונה מפסל?".

קסטיאל מעיד על עצמו שהוא "הכבשה השחורה של המשפחה": "כולם מתעסקים בעיצוב. אבא יהושע לא יודע אפילו עם איזה בנק אנחנו עובדים, ואחותי דפנה, שהיא המעצבת הראשונה במשפחה עם השכלה פורמלית של מעצבת משנקר - הם שניים שרק תיתן להם לעצב, ועשית אותם מאושרים. יש לי גם דוד, רוני אלוני, פסל ידוע ומוערך, והאמא ענת, שמחזיקה את המכנסיים בעסק. רק אני בחרתי להתעסק בלקנות בתים, לשפץ, בחלקם למכור, ולא להיות בעל תפקיד מוגדר בעשייה המשפחתית. למרות שאין לי תפקיד מוגדר בעסק, אני מנסה לעשות הכל".
סג
.
היום קסטיאל רואה את עצמו יותר יזם מעוד איש עסקים: "אם אני מקים מלון בוטיק כמו Town House Tel Aviv, זה לעבוד מול האדריכל והמעצבת והמעצב הגרפי עד הפרטים הקטנים כמו המפיות של המלון".

כל נכס כזה הופך לבייבי שלו, וגורם לו להתרגשות יצירתית בכל שלבי התהליך. ואם אנחנו כבר בענייני בייביז, ידידתו של אלון, שני קצמן, עומדת ללדת את ילדתם הבכורה בימים אלה. "אנחנו אוהבים אחד את השני. לא מאוהבים", מסביר קסטיאל.

כרגע קסטיאל ג'וניור עומל על פרויקט של מבנה ברחוב סלמה, המכיל שמונה לופטים בגדלים שונים, שיישכרו לחברות סטארט־אפ והייטק שונות. את הלופט התשיעי השאיר זמין להצגת אמנות מתחלפת.

נולדת עם נטיות אמנותיות?
"הייתה לי הבלחה קטנטנה בילדות. ניסיתי לצייר וזה נעלם, וטוב שזה נעלם מהר. אני חי עם זה בשלום. אני מקנא בציירים. אני רואה בזה סוג של גאונות. ליצור יש מאין".

מה שאתה עושה זה גם סוג של אמנות?
"מה שאני עושה, בשיא הצניעות, זה גם סוג של אמנות. אני מאפשר לאמנות לצאת לאור. אם אתה יכול לעשות את זה, וגם לתרום את חלקך הצנוע בפני העיר והתרבות, אז אני מסופק".

מה אתה בעצם, נדל"ניסט כבד שמגלגל מיליונים או פלייבוי?
"לא זה ולא זה. אם אוכל להתבטא כפי הבנתי, ולתרום את חלקי הצנוע לעיר תל אביב, דייני. זה לא סותר ערך כמו להיות אדם טוב, ולהתפרנס טוב. זאת לא בושה". ד

"יהלומים – DIAMONDS", פתיחה: 24.8, נעילה: 24.9, מתחם "קסטיאל", תל אביב