ידיעה המעציבה על לכתו של אהוב העם יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, החזירה אותי באחת לאביב 1999, כשהזדמנתי ללשכתו משופעת הספרים במרכז ירושלים, לראיון מיוחד לקראת יום העצמאות. הרקע היה הצלחתו של החידוש ל"בוסתן ספרדי", שאותו כתב נבון, בהבימה. הופעתו אמרה כבוד מהול בעממיות בלתי מעושה, וניכר היה בו שההצלחה המחודשת רחוקה מלסחרר אותו.



"תהינו אם במחזה יעמוד כוח של רעננות, קרוב ל־30 שנה מאז שהוצג לראשונה", חשף בצנעה. "הייתה תחושה שהקהל רוצה עוד 'בוסתן', לאחר שבמשך כל השנים שאלו אותי, ולא פעם גם נדנדו לי, מדוע לא מחדשים את ההצגה. פה ושם הוזמנתי להפקות של ה'בוסתן' בבתי ספר או בתיאטרון חובבים. גם נכחתי בהעלאת שירי ה'בוסתן' על ידי להקה צבאית, שזכתה לתגובות חיוביות מצד הקהל הצעיר. אם כך, חשבתי, יש סיכוי גם בתיאטרון מקצועי. לשמחתי, לא התבדיתי".



באותו מעמד סיפר שלהפקה המקורית, שעלתה לראשונה ב־1969, קדמו חבלי לידה. "יעקב אגמון, איש עם העזה ודמיון, שראה ואהב את 'רומנסרו ספרדי', מופע קודם שחיברתי, שאל אותי: 'למה לא תכתוב גם מחזה, לא רק מופע?' הייתי אז פוליטיקאי, סגן יו"ר הכנסת, ולא התנסיתי בכתיבת מחזות", סיפר נבון. "למען האמת, כתבתי בעידודו של אגמון". אגמון גם היה זה שביקש מנבון לעדכן את המחזה בהמשך הדרך, "אבל בהיותי נשיא המדינה לא ראוי היה לממש את זה, לא כל שכן בהיותי שר החינוך והתרבות, שבין השאר ממונה על התמיכה בתיאטראות".



על הליהוק של הדמות הראשית בהפקה המחודשת, שעלתה לבסוף ב־1998, הוא סיפר: "לאחר שבמרכז ההפקה המקורית עמד אברהמ'לה מור, תהיתי איך נצליח למצוא אברהמ'לה כזה. בסוף בחרו את יעקב כהן. כמעט לא הכרתי אותו, אבל כשראיתי אותו בחזרות, הבנתי שזו בחירה מעולה. המוצא המרוקאי סייע לכהן לגלם בחן את דמותו של חכם עמרם, שאותה הביא מהבית". עם זאת הבהיר נבון: "אמרתי לשחקנים 'בלי חיקויים של מבטאי עדות. דברו חופשי, כפי שאתם מדברים ביניכם'. שהרי אם מתאמצים במבטא, זה עלול להישמע איטלקית יותר מעברית, מה שעלול להקים מחיצה בין השחקנים לבין הקהל".



כשעלה המחזה לראשונה, חששת מקבלת הפנים?
"חששתי. לא הגעתי עם יותר מדי ביטחון לבכורה של אז. מחיאות הכפיים הסוערות הפליאו אותי, אבל לא דרבנו אותי לכתוב מחזה נוסף. והרי אם לכתוב, כתיבת המחזה הוליכה אותי למחוזות אחרים, כמו סדרת הטלוויזיה על יהודי ספרד, שבה ראיתי שליחות".



איך הגבת לביקורות הפושרות?
"למען האמת, לא ידעתי למה לצפות. הרגשתי פער שהלך וגדל בין תגובות הקהל לבין מה שהביקורת כתבה ברובה. חשבתי: אם יבואו שוב, בלי חובה מקצועית, סתם בשביל כיף, אולי גם המבקרים ייהנו. אבל מה אגיד לך, עדיף ככה מאשר ההפך, כשמול שבחי הביקורת הקהל יגיב באולמות ריקים".



סיפורי אלף לילה

יממה לאחר היוודע דבר מותו, ארבעה ממשתתפי ה"בוסתן" – שניים מהגרסה של 69' ושניים מהגרסה של 98', נאותו להעלות זיכרונות מהעבודה עם המחזאי נבון, שהיה, כאמור, מחזאי מעורב מאוד. "כשנערכו במהלך 1969 לקראת העלאת 'בוסתן ספרדי' חיפשו משתתפים ששייכים לעניין, כלומר ספרדים כמוני, שגם ידעו לשיר", משחזר השחקן אלברט כהן. "הייתה לי רק בעיה קטנה בהיותי אז שחקן הקאמרי, אז יענק'לה אגמון הסתדר איתם. כך יכולתי לפגוש איש כמו יצחק נבון, אדם עם כל כך הרבה כישרון וכל כך הרבה צניעות. יכולתי לשאול אותו כל דבר על המחזה ועל הדמויות ששיחקתי: חזקיה קסטל ובן־ציון. רציתי לדעת למה לבן־ציון היה חשוב לפגוש את אליהו הנביא. 'זה בגלל הנשמה', יצחק לקח אותי הצדה והסביר לי בסבלנות.



נבון, שאיתו צחקנו לא מעט, ופה ושם העלה פתגמים שלמדתי מההורים שלי, היה כמעט בכל החזרות שלנו עם הבמאי יוסף מילוא, שאומנם 'לא היה משלנו', אבל נבון ידע שהוא הבמאי הכי טוב כאן. בסוף הוא הודה: 'אם הייתי נותן את הבימוי לדה לוס מואסטרוס, כלומר משלנו, אני לא יודע אם היה מביים ככה'. נבון לא התערב בחזרות ודיבר איתנו המשתתפים, ביניהם רבקה רז, אברהמ'לה מור המנוח, דודו אלהרר, אתי גרוטס, מיכל נדיבי וברוך ברקין, רק בהפסקות. הוא ידע איך להדריך. אומנם אני ס"ט, ספרד־ספרדי מבולגריה, אבל לא בוגר השכונה שהוא כתב עליה. נבון הביא סיפורי רקע על ההווי של השכונה שבה הוא נולד וכל כך התגעגע אליה בירושלים". כהן מקווה שנזכה עתה לראות חומרים נוספים פרי עטו של נבון. "כששאלו את נבון היכן המחזה הבא שלו, הוא היה אומר שאין לו זמן בשביל הדברים האלה", נזכר, "לי נראה שכתב ונעל במגרה. אני מקווה שעכשיו יפתחו אותה וימצאו אוצרות".



אתי גרוטס חייבת במידה רבה את השתתפותה בהפקה המקורית של ה"בוסתן" לבמאי ההפקה המחודשת. "במקרה פגשתי ברחוב את צדי צרפתי, שאותו הכרתי מהמבחנים ללהקות הצבאיות", היא מעידה. "'כמי שגדלה על תרבות הלדינו, יש עכשיו בחינות להצגה שממש תפורה עלייך', הוא אמר לי. טסתי לשם, נבחנתי והתקבלתי. בשבילי זה היה עונג צרוף, להשתתף ב'בוסתן' של אז. בהתחלה נבון לא רצה את אברהמ'לה לתפקיד המספר. 'איך הוא יכול לעשות את התפקיד כשהוא פולני?', הוא שאל, אבל מהר מאוד הוא התרצה. כמי שבאה מבית סלוניקאי, המפגש שלי איתו היה יותר פשוט. הוא שאל אותי על הבית ועל הילדות שלי ומהר מצאנו שפה משותפת. חזרות הקריאה שלנו איתו היו מרתקות. ישבנו איתו מהבוקר עד הערב, במשרד של יענק'לה אגמון, ולא הרגשנו שהזמן רץ. כפי שידע לספר סיפורים, נבון היה איש שלא שיעמם לרגע והסביר בסבלנות כל דבר בהצגה, שאותה אהבתי אהבה לא רגילה, ולדעתי יכלה לרוץ יותר מ־384 פעמים שהצגנו, והיא ירדה בעודה בשיאה. מה שברור זה שלנבון אני חייבת את ההכרה בי כשחקנית".



וההפקה החדשה?
"זה כמו לקחת ג'וק ולעשות ממנו פיל. זאת הייתה הצגה עממית שכל אחד יכול היה לראות את עצמו שם. ההפקה הנוכחית של הבימה ראוותנית מכדי להציג שכונה".




"הייתה תחושה שהקהל רוצה עוד". "בוסתן ספרדי", גרסת 1998. צילום: ברקאי וולפסון.


דו־שיח בלדינו

יעקב כהן, מושון קסטל הכה משכנע של ההפקה המחודשת, כמובן לא צפה בהפקת 70'. "זה היה מאוד מרגש לפגוש את הנשיא החמישי, יצחק נבון, כבר בקריאה הראשונה של המחזה", הוא סיפר. "נבון התייחס אלינו באופן אישי. הוא לקח אותי הצדה ונתן לי טיפים חשובים איך להציג את הדמויות שאני משחק בהצגה. 'המשפט הכי חשוב מבחינתו היה שהרגליים נטועות חזק כאן', הוא שינן לי. 'כלומר, לאן שלא תלך, תמיד תהיה לך משיכה למקום שממנו יצאת".



איך אתה מרגיש עכשיו, כמעט 18 שנה אחרי שהועלתה ההצגה במתכונתה הנוכחית?
"ההצגה חזק־חזק בנשמה שלי, ומבחינתי זאת בהחלט לא הצגה רגילה. אין לי הסבר איך הצגה רצה ככה לאחר יותר מ־2,000 פעם".


על המפגשים עם נבון הוא מספר: "הוא תמיד היה מדבר איתי במרוקאית. חוץ מזה פעם אפילו הייתה לנו התערבות. נבון לא האמין שההפקה הנוכחית תעבור במספר ההצגות שלה את ההפקה המקורית. התערבנו שמי שיזכה, יזמין לארוחת צהריים. הוא הזמין כמו גדול את כל הקאסט".



"מר נבון", כך מקפידה רובי פורת־שובל לקרוא לאיש שכה הוקירה. "כשהמועמדות שלי להצגה עלתה על הפרק, נראה לי שהוא רצה אותי מהתחלה. זאת, מתברר, לאחר שעיצב את הדמות של סולטנה קסטל בהשראת אמא שלו. זה לא רק ריגש אותי, אלא גם הפחיד אותי קצת. שחקנים לא אוהבים הרי שמפקחים עליהם בחרדת קודש, על אחת כמה וכמה שמדובר בדמות הכי נערצת עליו. אני מבינה שהיה לו חשוב איך תיראה השחקנית שתשחק את הדמות הזאת. 'מר נבון, אשמור עליה מכל משמר', הבטחתי לו. 'היא שלך!', הגיב. כל כך הוא הזדהה עם הדמות שהצגתי שכאשר היה רואה אותי, היה פונה אלי בלדינו, שפה שאני לא דוברת אותה.



חוץ מזה זיהיתי אצלו הערכה רבה לבמאי שלנו, צדי צרפתי, מה שלא הפריע לו לספר לנו סיפורים על גבי סיפורים, שירחיבו לנו את היריעה, והדריך אותנו איך להגות מילים מסוימות. לקראת הרצת ההצגה, הוא לקח אותנו לסיור בשכונת ילדותו בירושלים וגם למסעדה שבה מגישים אוכל כמו זה שעליו מדברים בהצגה. כמה ימים לפני ההצגה החגיגית ה־500 בירושלים אושפזתי בבית חולים. הייתי במצב לא פשוט, מחוברת לאינפוזיה. לא האמנתי שאחמיץ את ההצגה הזאת, כולל ארוחה אצל נבון. מה עושים? בלי לקבל רשות, התנתקתי מהמכשירים וביקשתי שיישלח רכב מיוחד שיביא אותי לאירוע. ואז כשהגעתי אליו הביתה, נבון חיבק אותי כל כך והביע הערכה לכך שהגעתי. משם חזרתי, כמובן, לבית החולים שממנו די ברחתי".