"ערסים לא טסים לארצות הברית. ערסים נוסעים לאמריקה" (נטע הוד בעוד סטטוס בפייסבוק, 463 לייקים).
ב־23 בדצמבר התקיים במועדון כולי עלמא בתל אביב "אחד החזקים", האירוע הגדול והיחיד של השנה ברשת. פעם בשנה יוצאים הכותבים והעוקבים בפייסבוק כדי לדבר על פייסבוק. כיבדו בנוכחותם כוכבי רשת נוסח חנוך דאום, יותם זמרי, גיא גולד, עידן ניידיץ, אביחי בראל, איציק שאשו ונועם פתחי.
"מישהי מהמוכרות עזרה לך?" *אל תיתני תיאור מעליב* - "הגמדה שם שדומה לאמציה מהפרלמנט" (נטע הוד בעוד פוסט, 1,046 לייקים).
אז הגעתי לנטע הוד, רווקה בת 31 שמתגוררת בטירת הכרמל, כדי לבדוק איך הפכה גם היא לכוכבת רשת.
מה זה כוכבת רשת? מה את בעצם?
"כוכבת רשת זאת כל מי שמצליחה ליצור סביבה באזז או למשוך עוקבים לטווח ארוך, בעקבות פרסומים. בין אם מיוחסים לה דעות פוליטיות, הומור או מידת הקאפ בחזייה. לדעתי כוכבי הרשת של היום הם מובילי דעה לכל עניין ודבר. הגלגול הקודם הכי הולם לכוכב רשת, זה מן הסתם בלוגר. גם אני תחזקתי בלוג בנענע 10. בדומה לכוכב ריאליטי, כוכב רשת מקבל מדי פעם פרסום רגעי ונרחב. אבל אם הוא רוצה ליצור המשכיות לעניין שנוצר בו, הוא חייב לתחזק את העניין באמצעות העלאה תכופה של פוסטים חדשניים, קולעים ורלוונטיים".
יש לך גם חיים אמיתיים חוץ מלהעלות סטטוסים ופוסטים כל רבע שעה?
"ביומיום אני מבקרת איכות. כרגע עובדת במפעל לייצור מכשור רפואי. גאד, זה נשמע סקסי. השגרה שלי, חוץ מעבודה, כוללת אימונים בחדר כושר, חברים - כשיש להם סבלנות אלי - וניסיונות כושלים להסביר לאמא שלי למה אני לא מעוניינת בבן של אילנה מקופת חולים מאוחדת. אחת לשבוע אני מגישה את הפינה 'הקטע של נטע' ברדיו צפון, בתוכנית הבוקר של רפאל קבסה".
"ניסיון פיצוץ רכב של האחים מוסלי. עד ראייה סיפר: 'היה בום חזק, אחר כך ראינו חמוציות וגרנולה בכל מקום'" (נטע הוד בעוד סטטוס בפייסבוק, 431 לייקים).
איך הכל התחיל?
"כשדף הפייסבוק 'סטטוסים מצייצים' ז"ל היה בשיאו, הגבתי תגובה שמשכה תשומת לב, ולאט־לאט כל מיני אנשים שלא הכרתי התחילו לעקוב אחרי הפרסומים שלי ולשלוח בקשות חברות. די קל להתערבב ולהגיע לעוד כותבים כמוך. עם הזמן גם לומדים להבחין מי חולק איתך אותו קו מחשבה ומשועשע ממך, ומי סתם ממתין שתתפשט. אני לא מתפשטת".
איך את מתחזקת את העמוד שלך? כל כמה זמן את מעלה פוסט?
"אני מעלה פוסטים לפייסבוק כשמתחשק לי. לרוב זה נובע ממשהו שמציק לי, או אבחנה סרקסטית שאני חייבת לשתף. יכולים לעבור שלושה ימים שאני במחתרת ולא מפרסמת כלום, או שלוש שעות שקורים כמה דברים שאני חייבת להוציא אותם החוצה. רוב הזמן אני האדם הקטנוני שמבחין בתופעות מינוריות ומעצבנות וחייב להגדיר אותן ולתת להן במה, כי איך אנשים ימשיכו לחיות בלי לתת את הדעת על זה שמזמינים כרטיסים למשחק של מכבי חיפה, והם נשלחים למייל ישר לדואר זבל?".
חוץ מלייקים וצומי, לא יוצא לך מזה כלום. אז מה מניע אותך בעצם? התמכרת ללייקים?
"רוצה לדעת איך מתפתחת התמכרות? העלאת הפוסט והמחשבה שעומדת מאחוריו זה עניין של כמה שניות, אבל צרכן הזמן העיקרי זה המעקב אחר האבולוציה שלו. אם הסטטוס עייף, המשוב יהיה בהתאם, ותוך כמה דקות אניח את הסלולרי בצד. מנגד, אם הסטטוס מצחיק או מעורר הזדהות, אפשר להעביר שעה שלמה בהכרת תודה למגיבים, כאילו היית קייט וינסלט בטקס האוסקר. אין כיף גדול למפרסמי הסטטוסים מפידבק חיובי ופרגון רב משתתפים. תשומת הלב הזאת תסחרר גם את אחרון הציניקנים. קורים גם דברים מלבד לייקים: הפינה שאני מגישה בתוכנית הבוקר של רפאל קבסה נולדה למעשה מהפייסבוק. קבסה עצמו עקב אחרי הפרסומים שלי, פנה אלי והציע לי פינה כיפית, שהיא בעצם רבע שעה שבועית של שחרור קיטור בשידור חי".