לא תאמינו, אבל הכל החל מתחרותיות בריאה. יום אחד, אי אז ב–76', ניגש כתב צעיר של מחלקת החדשות בגלי צה"ל, בוגר לימודי לשון עברית באוניברסיטת תל אביב, אל מפקד התחנה ובפיו הודעה בדבר הצעה שקיבל מקול ישראל להגיש שם פינת לשון יומית. “למה קול ישראל? מה רע לך בגלי צה"ל?", תהה המפקד. “תיתן לי פינה?", שאל בתום הכתב, אז בן 26. “בטח", השיב לו המפקד בלי לחשוב פעמיים.
מאז ה"בטח" הנחרץ שהשמיע מפקד גלי צה"ל דאז, המוכר כיום כד"ר מרדכי נאור, היסטוריון וסופר, פתח כתב החדשות ההוא במסע בן 40 שנה אל פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן–יהודה, שעל זכייתו בו התבשר בימים אלה באופן מילולי מטעם שרת התרבות והספורט, מירי רגב. הפרס יוענק לזוכה המאושר, “מר לשון", ד"ר אבשלום קור, בטקס חגיגי בערב הפתיחה של כנס ראש הממשלה לשפה העברית, ב–25 בחודש הבא בהיכל התרבות בראשון לציון.
“אני עבד נאמן ללשון העברית", כך מציג את עצמו קור, כשאגב לחיצת היד לשלום שולח כיועץ הלשון של גלי צה"ל מסרון לכתב התחנה עם תיקון לנוסח ידיעתו שאמורה להיות משודרת בשעה הקרובה. “העברית היא לא רק המקצוע שלי אלא גם החיים שלי ובשורותיה אני פועל יומם ולילה", הוא מצהיר.
הלשונאות היא גולת הכותרת של פעילותו המגוונת של קור, שהוא בין השאר שדר רדיו המקפיד בהגייה, מנחה טקסים ואירועים, מגיש ערבי זמר עברי, מדריך טיולים בירושלים, הומוריסטן ובעיקר מותג מהלך על שתיים. מה סוד הצלחתו של מי שמתואר כלוחם למען הלשון העברית וכמתנגד חריף לסגידה לאנגלית? רמז לכך יש בדברי השרה רגב: “בדרכו הנעימה ומלאת החן הפך ד"ר אבשלום קור לדמות ולסמל לשפה העברית בכל בית בישראל".
אכן, הנשק המובהק של הלוחם האמיץ הוא חיוכו, נועם ההליכות שלו וההומור השזור דרך קבע בדבריו. הקנאות היא ממנו והלאה. “לבד מבני משפחתי, אינני נוהג לתקן על חם את השגיאות שאני שומע", אומר הדוקטור ומזכיר לי את דודי, חנוך ילון, הבלשן, מנקד המשנה וחתן פרס ישראל, הזכור כמי שהקפיד לא להביך אותי בילדותי בתיקוני לשון.
כך גם קור. מעבר למסעי הצלב שהוא מנהל, כביכול, בשם העברית, שפת הדיבור שלו מדויקת, אבל רחוקה מלהיות גבוהה ומתנשאת. לא תשמעו ממנו קישוטי לשון רק כדי לעשות רושם, ולעתים הוא נשמע חוזר על אותן מילים בלי לטרוח לגוון. בדיבורו ניתן לתפוס אותו פה ושם אפילו בשגיאות הגייה קלות - זה מוקלט - ללמדנו שלפנינו בשר ודם כמונו ולא, חלילה, רובוט לשוני.
הימניות הפוליטית הבלתי מתפשרת והזיהוי שלו כיקיר המתנחלים אין בהם כדי למנוע ממנו להיות מבוקש ואהוב על ידי כל שדרות הציבור. וכך, קור, הבית"רי מבטן ומלידה, לא זו בלבד שמנחה בקביעות בכל י"א באדר את האזכרה השנתית לטרומפלדור, למרגלות פסל האריה השואג בתל חי, אלא גם מנחה מדי חנוכה את הטקס לזכר בן־גוריון במדרשת שדה בוקר. קור הוא גם המנחה הנצחי, חביב חובשי הכיפות הסרוגות, של חידון התנ"ך העולמי, ביום העצמאות, וגם מלהיב את הקיבוצניקים מדי פסח כמנחה פסטיבל עין גב לזמר עברי.
לוח השנה מסודר אצלו פיקס ובל יסטה ממנו ימינה ושמאלה. באחרונה קיבל - לא בפעם הראשונה - הזמנה זוגית, כולל טיסות ואירוח מלא, לכנס מורי עברית בצפון אמריקה. כשגילה שהכנס נופל על האזכרה בשדה בוקר, דחה את ההזמנה המפתה.
אין בחביבותו כדי להפוך אותו לפשרן, רחמנא ליצלן. “העמידה על העקרונות כבר עלתה לי הרבה כסף", מצהיר קור, שכידוען מבוקש, שהמילה "סלבס" אל לה לעבור אצלו את הסף, איננו מהסס לדחות בתוקף הצעות מפתות. “אפילו על בר רפאלי ויתרתי", הוא מוכן לגלות לאומה.
כמשקפופר, פנו אליו לטענתו ממשרד פרסום בהצעה להשתתף בפרסומת למותג המשקפיים קרולינה למקה. מצאו למי לפנות. תחילה דרש למחוק את ברלין מנוסח הפרסומת, כי הוא איננו מתעסק עם גרמנים. בנוסף עמד על כך ששם החברה, שהוא כשם המעצבת, יהיה באותיות עבריות. “כשהתעקשתי, לא חזרו אלי", הוא מספר.
ובר רפאלי?
“שאחרים ייהנו ממנה".
ולא רק היא. “פנו אלי מתנובה בהצעה שאיראה בסרטון כמי שקונה גבינה שלהם", מעיד קור. “הצבתי שני תנאים - בלי אלימות ושלמוצר יהיה שם עברי. יופי, אמרו, אנחנו תנובה. מצוין, הגבתי, עד שהגיע אלי החומר והתברר שרצו לסבך אותי עם גבינה בולגרית, הנושאת את השם ‘פיראוס'. לפחות הייתם קוראים לגבינה ‘סופיה', התלוצצתי וירדתי מהעניין".
הוא חותך עניינים בלי נקיפות מצפון. “ראית את הפרסומת של בזק במטוס?", שואל קור. “רואים שם את יוסי ביילין רב עם הדייל, לצד גידי גוב וגיל חובב. אותי רצו לכך בתחילה. בשביל המריבה שם היו מוכנים לשלם לי לא מעט כסף. הייתה לי בקשה אחת לפונים אלי - לאחר שהקריין יאמר ‘דיגיטלי', אומר ‘ספרתי'. יותר לא חזרו אלי. ביילין הרוויח".
אל תחשבו שזה אצלו שיגעון מהזמן האחרון. “פעם ניסו ממפעל הפיס לגייס אותי לפרסומת ל'חיש גד קש'", הוא מספר. “לפי הצעתם, הייתי אמור להיראות בה כמי שמצביע על ביטויים של כסף, כגון ג'ובות, בוכטות, סטיפות ואף מליאן, כשבסוף היה עלי לומר שהכי טוב זה ‘חיש גד קש'. הבהרתי להם שאם לא ימירו את ה'קש' במזומן, שיחפשו יצגן (פרזנטור) אחר. וכך הם עשו".
והמסקנה?
“כשמציעים לי לפרסם מוצר בלועזית, צריכים לדעת שבשום פנים ואופן לא אהיה מוכן למכור את נשמתי לשטן".
השטן הגדול
קור מקפיד לא לפגוע בכבוד זולתו. הוא איננו מפרט מי השטן, אבל איננו נרתע מלומר: “עולם הפרסום, יותר מכל דבר אחר, מחטיא את העם בכל הנוגע לשפה העברית. הפרסומאים חולי אנגלית. כעורך הלשון של גלי צה"ל, אני נאבק נגד השפעתם ומשתדל למנוע שרבוב אנגלית מיותרת לשידורי התחנה. כך מנענו תשדיר של המועצה לבטיחות בדרכים עם המילים ‘נייט דרייבר'. מה, נהג לילה כבר לא טוב להם?".
“ההתייוונות טבועה בעם ישראל", מתריס קור. “אם בעבר השתחוו אבותינו ליוונים, היום רבים כאן משתחווים לאמריקה. לפחות בגלי צה"ל אנחנו עושים הכל כדי להימנע מכך. זה לא קורה בהרף עין. אם לפני שנים העברתי שבע שעות של עברית בקורסי ההכנה של הכתבים החדשים שלנו, כיום אני מקדיש לכך 60 שעות בשנה".
יש שכר לעמלך?
“ועוד איך. בדיון בבית המשפט, כשאחד מעורכי הדין דיבר על 'אחת עשרה נאשמים', הפסיקה אותו הכתבת דאז לענייני משפט של התחנה, קורין גדעון, ואמרה שאם ברצונו שדבריו ישודרו, שיחזור ויאמר 'אחד עשר'. הוא נענה לה. זה מראה שאם לכתב יש תחושת שליחות, הוא משיג את מטרתו, כפי שהוכיחה הכתבת, שלדעתי תנחה את 'האח הגדול' עם ארז טל".
לידיעתך, היא כבר מנחה את התוכנית.
“אני בכלל לא צופה בטלוויזיה. אבל מה אתה יודע, הציעו לי להשתתף ב׳האח הגדול VIP'. תשובתי המיידית הייתה: ‘חבל על זמנכם, אל תפנו אלי'".
לא פעם במהלך דברינו נשמע קור מבודח או אולי מרוצה מדי. שנים רבות לאחר שלהקת הנח"ל שרה בשירה “עד מאה ועשרים" את השורה האלמותית “הרווחים יעלו והאינדקס ירד", קור עולץ על שה"אינדקס" הובס בנוקאאוט על ידי ה"מדד". עם זאת, חורה לו על שאנחנו סוגדים עד בלי די ל"מונדיאל", בעוד דוברי שפות אחרות אומרים זאת בשפתם.
לדבריו, למתחם הקריה בתל אביב, ירושת הטמפלרים, יש לקרוא "שרונה" בשׁ' ולא להגות אותו בס', כדרכם של האנגלים. עם אריאל שרון יש לו חשבון, וזה לא מה שחשבתם. קור איננו סולח לו לא רק על ההתנתקות, שהייתה מחדל לדעתו. הוא זוכר את ראש הממשלה המנוח מלין באירוע למען העברית על כך שיש זכיינים הנקראים “הוט" ו"יס". “שרון רק שכח שמתוקף תפקידו הוא היה זה שהעניק לחברות אלו את הזיכיון", מזכיר קור. “זאת התייוונות מטעם המדינה ולא מטעם גורם פרטי. מדוע חוגגים בחנוכה ניצחון על היוונים כשבפועל בדיבור אנחנו מפסידים להם?".
קור שואל לא פעם דוגמאות מהספורט ומגלה שהוא בעניינים. כנראה חגג השבוע כששמע שהכדורסלן גל מקל חזר למכבי. “מכבי תל אביב הייתה משוש חיינו כשזכתה באליפויות עם שחקנים ישראלים", הוא מעיר. “כשהיא ויתרה על מיטב הכדורסלנים הישראלים, היא נשארה עם שחקנים זרים ואז איבדה את הכתר. לא פחות מפריע לי לשמוע שגיאות הלקוחות מהאנגלית כמו ‘לנצח את המשחק'".
גם עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, יש לקור חשבון. “עד לפני אי אלו שנים החיים במדינה התנהלו בלי 'אג'נדה'", הוא מציין. “כך חיינו והכל היה בסדר עד שבא ברק והכניס את האג'נדה לחיינו. כששאלו אותו מדוע כה התנגד למינוי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון, הוא השיב ש'יש לה אג'נדה'. מאז לכולם יש אג'נדה. כבר אין עדיפויות. אין סדר יום. אין ערכים. אין יעדים. אג'נדה!".
לעשות טייס
קור מעביר הערות למרואיינים בתחנתו הצבאית ששגו בעברית שלהם או חטאו בלעז מיותר, אבל נזהר מלנזוף בהם. יש הפונים אליו כאל סמכות עליונה. לדבריו, פעם התקשר אליו מזכיר הממשלה ושאל אותו אם צריך לומר "בתוך שנתיים" או "תוך שנתיים", כפי שהתווכחו ביניהם נתניהו והשר בעבר, אולי גם בעתיד, בני בגין. “בדיוק הייתי בנהיגה ולא רציתי להשיב בחופזה", מספר קור, המתגלה בדרך כלל כיודע כל. “מה עושים? התקשרתי לעמיתתי ולידידתי, רות אלמגור–רמון, יועצת הלשון של רשות השידור. היא אישרה שאפשר לומר כך וגם כך, כפי שחשבתי".
משפחת נתניהו מכירה אותו היטב. קור הוא אורח מאוד רצוי בחוג לתנ"ך, המתכנס בבית ראש הממשלה. הוא מעלה על נס את אבנר, בנם של ביבי ושרה, שלא נשמע לעצתו להמתין עד גיל 16 כדי להשתתף בחידון התנ"ך העולמי לנוער ושנה קודם לכן השתתף והגיע למקום השלישי המכובד. “איזו נשמה יש לילד", מתפעל קור. “הרי אם היה ממתין שנה אולי היה מוכתר כחתן התנ"ך העולמי לנוער, אבל בהגיע סבו לגיל 90, רצה להסב לו נחת".
זמרים מתקשרים אליך לפני כניסתם לאולפן?
“יהורם גאון. אריק איינשטיין. מירי אלוני. ששי קשת. באחרונה גם מיטל טרבלסי. זה מראה איזה כבוד הם חולקים לשפה העברית. כן, אריק איינשטיין. כשהודה לי על נכונותי לענות לו, הודיתי לו על שמנע ממני עוגמת נפש בהקלטה שגויה של שיר. אריק ירש עברית טובה מאביו, יעקב איינשטיין, שהיה שחקן תיאטרון אהל. כשהוא שר ‘גור ("עוף גוזל") במובן של פחד', הוא הראה כמה ידע לשייט בין העברית המדוברת לבין העברית הגבוהה. אגב, ב'שיר העמק' (“באה מנוחה ליגע"), הוא הקפיד לשיר ‘דממה ביזרעאל', עם שווא ברי"ש, כפי שצריך להיות, שעה שראשי מכללת יזרעאל התעקשו לשגות עם קמץ ביזרעאל".
כששמע פעם שר אחד מציע “לעשות פיילוט" לפני מימוש תעלת הימים, בין הים התיכון לבין ים המלח, הציע באירוניה “לפני שנעשה פיילוט, ננסה פיילה אחת ורק אחר כך נעבור לשתי פיילות" ותהה “למה לומר פיילוט, שזה טייס, כשאפשר לומר ניסוי?".
שלטי הרחובות שטופי הלעז מקוממים אותו. לפני חצי יובל שנים ניסה לפעול למען הנהגת חוק בנידון, והדבר לא צלח בידו. “אני לא רוצה ללכלך מי הכשיל", קור מראה שהוא איננו מתנזר מסלנג. “חברי כנסת הוכיחו שאינם יודעים להקשיב ויש מהם שאוזניהם משמשות לנוי ולא להקשבה".
הוא מנהל מלחמת חורמה נגד ה"או־קיי", ה"צ'או", ה"ביי" וה"אין". אין אצלו "שטרודל" - רק "כרוכית". "פייסבוק" איננה בתחום השיפוט שלו, אבל הוא איננו פוסל על הסף את ה"לייק" ואת ה"וואטסאפ" בטענה שגם ה"טלוויזיה" התקבלה ו"כשאין חלופה טובה בעברית, שואלים משפות אחרות". לא תתפסו את קור מסמס, אלא מקפיד לשלוח מסרונים בלבד.
הרבה ספרים מצויים בביתו בהרצליה. צילומים שמתנוססים על הכתלים מעידים לאן נושבת אצלו הרוח. מצד אחד, מתנוסס דיוקנו של אליעזר בן יהודה, שקיבל מנכדתו רנה. קור מצל"ש את מחיה השפה העברית על שקבע שהארץ קודמת לשפה. ממול מתנוסס הצילום המפורסם של חנן פורת והרב משה לוינגר נישאים בסבסטיה על זרועות אנשי גוש אמונים, לצד הקדשה: “לידידנו היקר, אבשלום קור, על תמיכתו האיתנה ועל עזרתו האמיצה - ממחדשי היישוב היהודי בחברון, עיר האבות". על קיר סמוך, צילום של ימית, “זכר לחורבן".
בפינתו נהג לספר על השמות התנ"כיים המקוריים של יישובים מעבר לקו הירוק ובכך הבעיר את חמת חוגי השמאל. “יש אנשים שזה מפריע להם", הוא מלין. “הם אינם מעוניינים בהשכלה, אלא בניתוק מהעבר".
מבחינתו, הוא ממשיך דרכם של הוריו, שרה, ילידת צ'כיה, ושלמה, יליד לטביה, שהיו בית"רים נלהבים ונפגשו לאחר השואה במחנה הכשרה של בית"ר בגרמניה. שלמה, לימים מראשי "מעריב", מנהל מחלקת המודעות בעיתון והמשנה ליו"ר רשות השידור, מוזכר ביומני בן־גוריון מתש"ח. “קיבלתי הבית"רי קור", כתב המנהיג בתמציתיות אופיינית על מי שעמד בראש 300 בית"רים שעלו ארצה. “הצעתי לו להיות הממונה על קליטה של בית"רים, והוא אמר ‘עכשיו יש מלחמה; קודם נילחם, ואחרי שתהיה מדינה, נטפל בקליטה".
אותיות מדברות
קור נקרא על שם סביו, אברהם ושלום, שנרצחו על ידי הנאצים. הוא גדל ברחוב ארנון, בלב תל אביב המבוססת. מקור המוזיקליות שלו, הבאה לידי ביטוי בשידוריו ובהופעותיו, בילדותו. מגיל 5 למד לנגן בכינור אצל שכנתו, אליס (עליזה) פניבש, כנרת הפילהרמונית. הרומן הלא ידוע של קור עם הכינור נמשך עד גיל 18, כולל לימודים בקונסרבטוריון ונגינה בתזמורת תיכון עירוני ה'.
“התאהבתי באותיות העבריות לפני שידעתי קרוא וכתוב. כשאבא היה לוקח אותי לבית הכנסת, האותיות בסידור דיברו אלי", מוסיף קור, שגדל במשפחה מסורתית, שבה הוריו קראו לו מהתנ"ך בהיותו בגיל הרך. הוא עד היום שומר מסורת, אבל כמו אביו איננו חובש כיפה. את ילדיו שלח לבתי ספר דתיים.
בגיל 8, בשנת העשור למדינה, נכח עם הוריו בחידון התנ"ך הראשון, שבו זכה עמוס חכם. “במעמד הזה הרגשתי את משק כנפי המלאכים, עד כדי כך הייתי נרגש; גם מספר התנ"ך עם סמל העשור שקנו לי שם", הוא מספר. “לנוכח מנחה החידון, משה חובב, פיללתי שביום מן הימים אהיה אני המנחה. מבחינתי, זה היה גדול מכל החלומות. זכיתי שב–88' הוטל עלי להנחות לראשונה את חידון התנ"ך העולמי לנוער. אני רואה בו יצירה ציונית מדהימה, לאחר שרבים ממשתתפיו עלו ארצה במרוצת השנים".
קור, שתמיד היה ידען גדול, הצטיין בעירוני ה', שם למד לטינית וצרפתית במגמה הלשונית במקביל להיותו כתב “מעריב לנוער". כשהקימו את הטלוויזיה החינוכית, אז הלימודית, נבחר על ידי העיתון להיות אחד מכתביו שראיינו שם בתוכנית ראיונות. ממרואייניו בתוכנית הוא זוכר את שלונסקי ש"דיבר אלינו כדבר מבוגר אל ילדים".
ואתה?
“אין לי בעיה לכרוע ברך כדי ללחוץ יד של ילד ולתת לו תחושה של כבוד".
בתום לימודיו בתיכון, פנה לעתודה האקדמית. הוא שירת כקצין בשריון לאחר לימודיו לתואר ראשון. בגיל 24 התקבל לגלי צה"ל ככתב חדשות, לצד לימודיו לתואר שני. “כשהגעתי לתחנה, לא שיערתי שזה יהיה מקום העבודה שלי כל חיי", הוא אומר. לדבריו, קצין חינוך ראשי דאז, אבנר שלו, העומד זה שנים בראש "יד ושם", הציע לו לשרת בתחנה כקצין. הוא העדיף לעבוד בה כאזרח עובד צה"ל ו"אם לא כן, אינני יודע אם הייתי נשאר בתחנה כל כך הרבה זמן".
פינתו “באופן מילולי" הזניקה אותו לתהילה בדרכו המעמיקה והקלילה גם יחד. “חיפשתי משהו ישראלי צעיר ושובב כאות לתוכנית", הוא נזכר. “בחרתי בשיר ‘במזרח זורח ורד', מאת אלתרמן וסמבורסקי, שזמן לא רב לפני כן הוקלט בתוכנית הרדיו ‘דו רה ומי עוד', שהוקדשה לשירי תנועות הנוער. עד היום אני נשאל כיצד זורח ורד, ואז אני מספר שהוורד של אלתרמן היה השמש הוורודה של הזריחה".
זמן לא רב לאחר מכן השלים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב. במרוצת השנים עסק בהוראה, כולל בקורס לעברית במוסקבה בתקופת הגלאסנוסט. אחד מחניכיו, שהגיע לקורס מחרקוב שבאוקראינה, מוכר כיום כשר זאב אלקין. “העברית שלו מצוינת", משבח קור, הפעיל בוועדות האקדמיה ללשון העברית, אך איננו חבר בה מן המניין.
לצד פינתו בגל"צ הגיש במשך 25 שנה בערוץ הראשון את הפינה “הגיע זמן לשון". מדוע הפסיקו אותה? “כשמשדרים שם דברים בעלי תוכן, כנראה זה הורס להם את האנטנות". לטענתו, לא כעס כשסגרו לו את השיבר. “צריך לשמוח במה שיש", הוא משנן לנו. “אילו הייתי נשאר, לא יכולתי להמשיך לשדר שם, לאחר שבתי, מוריה, זכתה במכרז לניהול רשת ‘מורשת'".
מוריה היא אחת מששת ילדיו, ועמה ישי, יוחאי, ירדנה, מולדת ויהודה. הם ו–16 נכדיו זוכים לקבל ממנו לא מעט מורשת מיד ראשונה, הן בסיפוריו, הן בספרים שהוא רוכש להם. “אני רואה בילדי ובנכדי השליחות העיקרית שלי עלי אדמות", הוא מצהיר.
“העברית אולי איננה השפה היפה ביותר בעולם, אבל היא היחידה בו שהיא שלי", אומר קור לסיום. “מפני חטאינו גלינו מארצנו. נטישת העברית הייתה חטא מרכזי בתולדות עם ישראל. לאחר שאיבדנו את השפה עם התפשטות הלעז, איבדנו את עצמאותנו. עם שובנו לעברית, חזרנו להיות עצמאיים. אסור לחזור על משגי העבר".