אל שפע תערוכות הצילום המוצגות באחרונה, מצטרפת בסוף השבוע תערוכה קבוצתית ייחודית ומסקרנת, Cultures Reflections, המועלת בגלריית נמל יפו. שמונים צלמים מקצועיים וחובבים, מציגים צילומים המשקפים תרבויות שונות מהארץ ומהעולם.
אחת מהן, לדוגמה, היא סידרת צילומים של תומס סולינסקי, המתבונן בעיניים מערביות על מנהגי הדת, פולחן ומסורת של שבטי עמק האומו באתיופיה. סידרה אחרת היא של עדי טרקאי, המציע הצצה נדירה למועדון הגברים Giglio Boys of Brooklyn בווליאמסבורג, שהוקם על ידי צאצאי מהגרים מדרום איטליה, המשמרים בקנאות את זיכרו של בישופ איטלקי אמיץ. הם איפשרו לטרקאי להיכנס לטריטוריה הסגורה שלהם ואיפשרו לו להביא תמונות נדירות.
“חשוב היה לי להאיר בתערוכה הזו מושגים חדשים הבוחנים תרבות, ולא לחזור שוב ליעדים קלאסיים כמו הודו או נפאל, אלא לשלב היבטים מפתיעים ולא צפויים של תרבויות ממקומות שונים ומזווית קצת אחרת.” מרחיבה אוצרת התערוכה, לימור מרגוליס.
התערוכה האקלקטית משלבת בין ז’אנר צילומי הרחוב הדוקומנטריים, לז’אנר הצילום הגיאוגרפי. כל הצילומים מתעדים חברות סגורות, אותנטיות ושמרניות, מכל רחבי תבל, בהם מקומות כמו יפן, פפואה גינאה החדשה, הפיליפינים, קובה, סין, אנגליה, איטליה, יבשת אפריקה ואף מישראל. הצילומים מציעים מבט קרוב על המורכבות של החיים באותן קהילות, הם מסגירים דילמות, שוני ואת המציאות רבת-הפנים שלהן.
כך למשל, מציינת מרגוליס את סדרת הפורטרטים של אביטל הירש, המצלמת נשים שעלו לישראל מארצות שונות בתוך בתיהן. היא עוסקת במי שמשמרות את התרבויות שנטשו מאחור. עוד פרויקט שצולם כאן הוא של יעל אור-לי, שהתמקדה בקהילת העבריים מדימונה, הייחודית כל כך בנוף הישראלי, ובו היא מנסה להתחקות אחר מורכבות הקשר שבין אורך החיים של חברי הקהילה וארגון סביבתם האישית לבין החיים בישראל. “הכל מתוך עניין ורצון ללמוד ולהכיר תרבויות וצורות חיים השונות מהנורמה הישראלית. התוצאה היא מסמך אנתרופולוגי מרתק.” מוסיפה מרגוליס.
התמונות חושפות סיפורים מרתקים ותופעות ייחודיות מרחבי העולם. כמו למשל המשפחות המתגוררות ומגדלות את ילדיהן בבית הקברות של מנילה, בירת הפיליפינים, או בנות שבט מנמיביה המורחות את גופן בבוץ וממודיעות שהגיעו לפרקן ומוכנות להיכנס להריון, בעזרת קליעת הצמות לראשן, או צילום של מאמינים בהודו האוכלים שאריות אדם, נמרחים בעפר הגוויות ומגיעים להארה במדיטציה על הגופה. “זה הטירוף בהתגלמותו” מוסיפה מרגוליס.
מודי שופיל מציג סדרה מתונה יותר, של צילומים מתוך פסטיבל המסכות המתקיים בבאזל בשוויץ, ומקורו בטקס פאגאני שהתחיל לפני כשבע מאות שנה, העבודות של אפרת סלע מאפשרות הצצה אל בני שבט נחש הפרא בפפואה גינאה החדשה, ואמיר לבון מציג צילומים מנחמים של תחנת אוטובוס בנצרת, המהווה נקודת מפגש של זקני עדות ושבטים שונים - כל אחד מהם עם הלבוש הייחודי לו, שהפכו לחברים בעיר של חיים מעורבים.
מרגוליס מנהלת את גלריית נמל יפו השוכנת במבנה עתיק וייחודי שעוצב מחדש על ידי האדריכל, אילן פיבקו. היא מכריזה על 2016 כ”שנת הצילום” ומבטיחה להפיק תערוכות יחיד לצד תערוכות קבוצתיות, תחרויות צילום ופרויקטים מאתגרים אחרים. “תחום הצילום צובר תאוצה עצומה וכולנו נהיו צלמים ומצולמים, האימג’ים הפכו לשפה ראשונה, זה מאד עוצמתי ולא ניתן להתעלם מכך.” היא מנמקת. היא גם משוכנעת, שלתערוכה יש ערך מוסף, מעבר לעובדה שכל הצילומים הם באיכות מעולה. “זהו מסע אישי המאפשר לכל אחד הצצה נדירה אל תרבויות רחוקות. הצילומים מאפשרים לנו להבין טוב יותר את ההתפתחות של האנושות, וגם להבין טוב יותר על החיים של עצמך,” היא מבטיחה.
התערוכה נפתחה בגלריית נמל יפו, רח’ רציף העלייה השנייה 20, הכניסה חופשית