החוק הראשון שכל רקדן צריך לשנן, הוא לדעת מתי עליו לרדת מהבמה. אבל במקרה של מיכאיל ברישניקוב, אפשר לומר שהוא מצליח להחליט מתי לא לרדת מהבמה, וטוב שכך. בגיל שישים ושבע, הרקדן המהולל חושף לפני קהל המעריצים נתיב תנועה חדש, שבחר עבור גופו המתבגר, נתיב שמבטא יציבות, אלגנטיות ויצירתיות.
ביום שלישי (19.1) ברישניקוב חוזר לתל אביב עם העבודה החדשה שלו, ברודסקי/ברישניקוב, שתועלה במרכז סוזן דלל.
ברישניקוב נולד וגדל בריגה, שהיתה אז חלק מברית המועצות. בשנת 1974, זמן קצר אחרי שהקריירה שלו בלהקת הבלט הידועה 'קירוב', התחילה לנסוק, החליט הכוכב העולה לערוק למערב. עריקתו תוארה בסרט לילות לבנים, שבו שיחק בתפקיד עצמו. זמן קצר לאחר עריקתו, ברישניקוב הוזמן לרקוד בתפקיד ראשי בלהקתו של ג’ורג’ בלנשיין, בלט ניו יורק, שם הפך מייד לאהוב הקהל, על אף שלא היה הרקדן הגבוה ביותר או הגמיש ביותר. הוא זהר בכל תפקיד שניתן לו בזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלו והתשוקה הבלתי מרוסנת לרקוד. נוכחותו הציפה את הבמה באנרגיה.
אבל הרקדן הנודע לא הסתפק רק במחול, וטיפח לאורך כל הקריירה גם את כישוריו הדרמטיים. בשנת 1977 הוא היה מועמד לפרס האוסקר על תפקידו בסרט נקודת מפנה, ושלושה עשורים אחר כך, הוא המציא את עצמו מחדש בדמותו של אלכסנדר פטרובסקי, המאהב הרוסי השרמנטי של קארי ברדשו, בסידרה סקס והעיר הגדולה.
ככל שהלך והתבגר, ברישניקוב, הרקדן האולטימטיבי, התחיל לשלב בין שני המסלולים היצירתיים של חייו - המחול והתיאטרון.
בשנת 2011, ברישניקוב הציג כאן את פאריז, עיבוד בימתי של סיפור מאת איוון בונין. ההתרגשות לקראת בואו היתה רבה והכרטיסים נחטפו. התגובות היו חמות, אבל חלק מהאוהדים חשו שהיה במופע מעט מדי מחול. הקהל, על אף שלא קיבל את מה שציפה לו, היה מרותק.
ארבע שנים אחר כך, ברישניקוב בוחר להתחיל את סיבוב ההופעות העולמי שלו עם העבודה החדשה, ברודסקי/ברישניקוב, בישראל.
במופע היחיד, אותו ביים אלוויס הרמניס, ברישניקוב עורך מעין סיאנס ומעלה מהאוב את חברו הקרוב, המשורר הנודע זוכה פרס הנובל יוסף ברודסקי. למרות ששניהם נולדו וגדלו בריגה, ומסלול הקריירה של בתו הרקדנית של ברודסקי חצה מספר פעמים את זה של ברישניקוב, השנים הפכו לידידים רק אחרי שהרקדן ערק למערב. זמן קצר אחרי הגיעו לניו יורק, ברישניקוב, שהיה אז רק בן 26, הוזמן למסיבה. הוא מספר שבמסיבה הבחין במשורר הנערץ יושב באמצע קבוצה של אמנים ואינטלקטואלים רוסים. “הוא ישב ועישן, פניו היו סמוקים ונאים מאוד.” מספר ברישניקוב בריאיון שנתן באחרונה למגזין לטבי.
“הוא הביט בי, חייך ואמר, ‘מיכאיל, בוא שב, יש לנו הרבה נושאים לדבר עליהם.’ הוא הציע לי סיגריה, הידיים שלי רעדו. עבורי הוא היה אגדה. ”מספר ברישניקוב על המיפגש הראשון עם מי שהפך לחברו הקרוב. אחרי אותו ערב, ברישניקוב וברודסקי הפכו לחברים בלב ובנפש. הם שוחחו אחד עם השני כל הזמן ונהגו לשוטט בעיר ביחד.
עתה, אולי כמחווה ליום השנה העשרים לפטירתו של המשורר, ברישניקוב בוחר לפגוש שוב את רוחו של ברודסקי באמצעות כתביו.
בתחילת המופע ברישניקוב צועד לבמה כשמזוודה בידו, ומתישב. האנרגיה הסוחפת של נעוריו פינתה מקום למשהו אחר, עמוק יותר, אטי ומופנם בהרבה. “זוהי העבודה האישית והחשובה ביותר שעשיתי בימי חיי,” אומר ברישניקוב על המופע.
שהוא משחזר את שיריו של ברודסקי, הרקדן, שמצליח להתבגר בחן אינסופי, מאלתר את התנועה. הבחירה לא ליצור כוריאוגרפיה מובנית מדי, שהיתה החלטה משותפת של ברישניקוב ושל הבימאי, משאירה לרקדן אפשרות לאלתר ולבטא דברים שעולים בו באותו הרגע. “החיים הם אוסף של תנועות קטנטנות,” הוא אומר לקראת סוף המופע. המילים, שנכתבו על ידי ברודסקי, מתארות בצורה מושלמת חיים שעברו בריקוד.
ברודסקי/ברישניקוב, המופע ברוסית עם תרגום בכתוביות לעברית ואנגלית, מרכז סוזן דלל 9-24.1, לכרטיסים www.suzannedellal.org.il