נזין ג'ונגנה (ג'האדו טולקו) רינפוצ'ה הוא אחד המורים הטיבטים הבולטים בעולם. נזיר צנוע בעידן גלובלי שדרכונו מתפקע אחרי שנים של נדודים במסע הרצאות בלתי נגמר בין גרמניה, איטליה, צרפת, ארצות הברית, אוסטרליה, סינגפור, יפן ועוד. "הסדר והציות לחוק במדינות המערב מאפשרים פיתוח אישי וקדמה", הוא אומר בביקור בישראל, "אבל אף על פי שבמערב יש שגשוג כלכלי גדול, אני מתרשם שזה לא בהכרח תורם לאושר רב יותר ואנשים עדיין חווים מצוקות נפשיות".



מהי הסיבה לכך? איפה לדעתך טועה המערב?


"בתור בני אדם אנו גדלים בזכות האהבה והדאגה של הורינו. הישרדותנו אינה אפשרית ללא תלות באחרים. חברה אנושית משולה לקן של דבורים שבו כל פרט תורם לרווחת האחרים. הבעיות והמצוקות במערב נעוצות בגישה שחושבת שאנחנו יכולים לחיות בכוחות עצמנו בלבד. זה מוביל לחוסר באהבה ובחמלה. המחשבה הבודהיסטית עוסקת בקשר בין המציאות שלנו כיצורים חיים ופיתוח אהבה וחמלה לאחר".



אז אתה ממליץ לכולנו להפוך לבודהיסטים?


"לא, אין צורך. יש דת בודהיסטית, מדע בודהיסטי ופילוסופיה בודהיסטית. ניתן לעסוק בפילוסופיה ובמדע הבודהיסטיים ללא תרגול הדת".



רינפוצ'ה (62) נולד כבן למשפחת נוודים בצפון טיבט. כשהיה בן 3 הוא הוכר על ידי הדלאי לאמה כגלגול השישי של ג'האדו רינפוצ'ה. כשהוא נשאל כיצד זוהה, הוא אומר: "אין לי זיכרון ספציפי של חיי הקודמים, אבל מי שהיה ג׳האדו רינפוצה בחיי הקודמים הותיר הוראות לגבי המקום והעיתוי שבהם איוולד".



בעקבות דיכוי ההתקוממות נגד הפולש הסיני ב־1959 אספה קבוצה של לאמות בכירים את רינפוצ'ה בן ה־5, ויחד יצאו בדרך חתחתים להודו דרך נפאל. בהודו הצטרף רינפוצ'ה לבית הספר לטולקו, כלומר גלגולים מוכרים. אחרי כמה שנים בכיתה שמלאה ילדים עם עבר שמגיע מאות שנים אחורה, הוא עבר למנזר סרה ג'ה שבדרום הודו, שם למד מ־1972 עד 1990 וקיבל את תואר גשה להארמפה, הדרגה הגבוהה ביותר במסורת הטיבטית. לאורך השנים קיבל גם סמכות והנחיות בעל פה מכבוד הדלאי לאמה ומשני מוריו של הדלאי לאמה, לינג רינפוצ'ה וטריג'נג רינפוצ'ה.



תגיד, מה לומדים במשך 18 שנים? אצלנו אפילו לימודים מתואר ראשון ועד דוקטורט נמשכים מחצית מהזמן הזה.


"הנושאים שאותם למדתי אינם נושאים רגילים, אלא נושאים בעלי משמעות שמשליכה לא רק על התקדמות רוחנית בחיים האלה, אלא גם נוגעת בהתקדמות רוחנית בחיים הבאים, ומה שמעבר להם. לימוד הבודהיזם אינו רק עניין אקדמי בשבילי, אלא לימוד של טכניקת התרגול של שלושת האימונים – פיתוח מוסריות, פיתוח ריכוז ופיתוח חוכמה".



ב־1997 מינה הדלאי לאמה את רינפוצ'ה לראש מנזרו האישי, מנזר נמגיאל שבדהרמסלה. בהמשך מונה לראש מנזר גיוטו, שם נלמדת ונשמרת המסורת הטנטרית. בנוסף לפעילותו בהודו, הוא מרבה ללמד ברחבי העולם, והשבוע הגיע לארץ בהזמנת עמותת ידידי הדהרמה. רינפוצ'ה מספר שלמד על ההיסטוריה המקומית ומדבר בהתפעלות על "עמידתו בגבורה של העם היהודי בתלאות שונות, ועל השמירה האיתנה של המסורת היהודית לאורך מאות שנים".



כשהוא נשאל על המצב הפוליטי כאן, התשובה שלו מיידית, ורלוונטית כמובן לשני הצדדים: "גישה שדוגלת בניצחון של צד אחד ומפלה של האחר - בשילוב אמונה פנאטית - היא גישה שתביא בסופו של דבר להרס של שני הצדדים. אפשר לראות זאת לכל אורך ההיסטוריה. לכן אני חושב ששני העמים מחויבים ללמוד לחיות זה לצד זה. סבלנות היא דבר חשוב מאוד".



"האדם מחפש משמעות - על התהוות תלויה ואי אלימות", סדנה בהנחיית ג'האדו טולקו רינפוצ'ה, שישי־שבת, 5.2־6.2, נווה שלום. לפרטים: dharma-friends.org.il