פיקאסו ואיינשטיין נפגשים בבר
אחרי שהוצגה בהצלחה בארה"ב מגיעה קומדיית האבסורד 'פיקאסו בלאפן אג'יל', שיצר סטיב מרטין, לתל אביב. מה קורה כאשר שני גאונים צעירים (איינשטיין בן 25 ופיקאסו בן 20), נפגשים בבר? על פי סטיב מרטין, הם מתווכחים על החיים, האמנות, המדע, והתשוקה, ומעלים תחזיות מופרעות לגבי העתיד. שאר הנוכחים, בהם הסוכן של פיקאסו והמאהבת שלו, הברמן וזוגתו, פילוסוף מזדקן בשם גסטון וממציא טיפש בשם צ'ארלס דאברנאו שמנדימן, מוסיפים תיבול פיקנטי למפגש הקומי. שני לקוחות בלתי צפויים שמגיעים לבר מוסיפים לחגיגה גם מימד של מסע בזמן.
את ההצגה מעלה קבוצת הסטייג', קבוצה של שחקנים מקצועיים דוברי אנגלית, תחת הבמאית אמבר גיטר, שביימה עשרות הפקות בתאטראות הפרינג' של שיקגו.
ההצגה עלתה לראשונה ב- Steppenwolf Theater Company בשיקאגו, בשנת 1993, וגיטר הצליחה להשיג בעזרתו את הזכויות להציגו בישראל. "למדתי בימוי תיאטרון במכללת קולומביה בשיקגו בהדרכתו של שלדון פטינקין, שהיה ראש המחלקה לתאטרון בתחילת שנות ה -90. ביימתי למעלה מ 20 הצגות בשיקגו." מספרת אמבר גיטר, "בשנה שעברה, אחרי שעליתי לארץ, ביימתי לראשונה בתל-אביב את ההצגה 'האופטמן' מאת ג'ון לוגן עבור תאטרון הסטייג', וזאת ההפקה השנייה שאני מביימת בשיתוף תאטרון הסטייג'".
מאז שעלתה לישראל, מבקשת גיטר להביא לכאן הפקות חדשות שהקהל הישראלי טרם נחשף אליהן. "צפיתי לראשונה בהפקה הזו ב-1993 בשיקגו והתאהבתי בה." היא מספרת. "במיוחד רציתי לביים את המחזה, שעוסק בשני גאונים - היהודי אלברט איינשטיין וההצייר האהוב פיקאסו, שדנים בתיאוריות שלהם ומשווים אותן זו לזו. אני רוצה לציין שלמרות הנושא, זהו מחזה מאוד מצחיק, ממש קורע, שזכה בפרס מעגל המבקרים ב 1996".
ברט לאונשטרן מפלורידה, שהגיע בשנת 2011 כשהיה בן 16 לאחד מהמקומות הראשונים ב'אמריקן איידול', עלה לאחרונה לישראל והוא מככב בהפקה. "הוא הגיע אלינו דרך ליעמי לורנס, שחקן מקצועי מלוס אנג'לס וגם מנכ"ל ארגון Keep Olim, שמסייע לעולים חדשים, שמשחק בהצגה." אומרת גיטר. "לברט יש תפקיד גדול בהפקה, שאנו שומרים כהפתעה. אנחנו ברי מזל שהוא הסכים להשתתף בהפקה שלנו".
לגיטר לא מפריעה העובדה שלאונשטרן הוא כוכב ריאליטי. "כישרון הוא כישרון - או שיש לך או שאין לך. מבחינתי אין הבחנה בין תיאטרון אליטיסטי לבין תכנית ריאליטי. כל אחד צריך להתחיל ממקום כלשהו. הריאליטי היא דרך להוציא את הכישרון שלך החוצה. זכייה בתכנית ריאליטי אינה מבטיחה הצלחה, אחרי התכנית צריך לעבוד קשה. ברט עובד קשה ורוצה כל הזמן להשתפר." היא אומרת.
הקהל המובן מאליו של ההצגה הם דוברי האנגלית הגרים בישראל. אבל לדברי גיטר מגיעים גם הרבה ישראלים שאינם ילידי הארצות האנגלוסקסיות. “ישראלים נמשכים אחר תרבות הפופ האמריקאית; הם מכירים ספרות אנגלית, סרטים, מוזיקה ומחזות." אומר גיטר. "כל אמן ישראלי שרוצה להצליח בגדול, יצטרך להיכנס לשוק האמריקאי, ולהבין משחק וטכניקה בסגנון אמריקאי. שחקנים ישראלים נמשכים באופן טבעי אל תאטרון הסטייג' מסיבות אלה."
16-17.3, ב- 20:00, במרכז רוזין, רח' דרזנר רמת-אביב ג'
משבר זהות: הכוריאוגרף האוסטרי סימון מאייר מעלה יצירה חדשה בפסטיבל המחול 'ארנבת'
יונתן אסתרקין
פסטיבל המחול 'ארנבת' יתקיים בשבוע הבא בפעם השלישית במרכז 'כלים' בבת ים. זהו פסטיבל אינטימי המאפשר ליוצרים ולקהל לשוחח ולהחליף רעיונות. השנה הפסטיבל יארח יוצרות בוגרות של תכנית הכוריאוגרפיה בכלים, יקיים שיתוף פעולה ראשון עם מרכז 'מחול שלם' בירושלים, וכן יעלה הפקה משותפת עם 'זירת מחול' בניהולו של סהר עזימי.
כחלק מפרויקט החילופים וינה - בת ים, יגיע לארץ לראשונה הכוריאוגרף האוסטרי הצעיר והעולה סימון מאייר, עם יצירתו החדשה Sunbengsitting. מאייר נחשב לאחד מהכוריאוגרפים המעניינים והמבטיחים בסצנת המחול העכשווי האירופית, מציג ומוזמן כדרך קבע להפיק את עבודותיו במיטב פסטיבלי המחול המובילים ברחבי אירופה.
"זו העבודה הכי אישית שעשיתי עד כה," אומר מאייר, “כי היא עוסקת בי ובמעבר שעשיתי, בתחנות השונות בחיים, מנער כפרי שגדל בכפר והאזין למוזיקת כפרית, דרך סטודנט לאופרה באקדמיה הלאומית בווינה, שתוך כדי זה גם ניגנתי בלהקת הבי מטל, ועד הגילוי שלי את המחול המודרני ואמנות הפרפורמנס, ואיך המעברים הללו שעשיתי בחיים באים לידי ביטוי באישיות שלי וביצירה שלי. שני דברים שהם כמובן בעצם אותו דבר".
איך זה מתבטא בעבודה?
“זה מתבטא בעיקר בעיסוק שלי בתמה ‘בית’, כי היא התמה הבסיסית ביותר בשאלת הזהות שאותה אני שואל פה. מי אני? מי מתוך כל האנשים הללו שתיארתי קודם הוא האני האמיתי שלי, אם יש בכלל דבר כזה. ואם יש לי אני אמיתי אז איפה הבית שלי? איפה אני מרגיש בנוח מבחינת תנועה, מבחינת מוזיקה, מבחינת התנהלות, אפילו מבחינת בגדים. זה גם מתחבר בעיני למצב הפוליטי עכשיו באירופה שבו פליטים חסרי בית מגיעים לסביבה בה לרוב האנשים יש בית והכנסה יציבה, אבל אותם אנשים בעלי בית והכנסה יציבה, פוחדים מהפליטים, פוחדים שהפליטים ישנו את הבית שלהם, את הזהות שלהם, בעצם הנוכחות שלהם. כי הם מגדירים אותם כ’אחרים’, ‘זרים’. זהו הפרדוקס שככל שיש לך יותר ככה אתה יותר מפחד לאבד את זה. אלמנט אחר שאני מתמקד בו במופע קשור לשאלות של זהות גברית, מה זה אומר להיות גבר היום? אני מעלה שאלות על האבטיפוס של הגבריות.”
מה מאפיין את סצנת המחול באוסטריה כיום?
“אני חושב שבשנים האחרונות יש באוסטריה איזה ניסיון לחזור ולבחון מחדש את המחול הכפרי הקלאסי, את ריקודי העם, את המסורת שלנו, אבל ממקום הרבה יותר נקי ואובייקטיבי מאשר בעבר, וללא שיוך פוליטי או היסטורי. זו תופעה מבורכת בעיני והיא מתאפשרת בעיקר כי מדובר בדור חדש שכבר איננו דור המלחמה וגם לא הדור של אחרי המלחמה. אני מכיר הרבה רקדנים ויוצרים ישראלים באירופה וחלקם חברים טובים שלי, אני חושב שמה שמאפיין אותם ומה שנותן לי השראה בעבודות שלהם הוא רוחב היריעה, והיכולת שלהם להכניס כל כך הרבה אלמנטים חשובים מהפוליטיקה, מההיסטוריה היהודית ומהאווירה בישראל, לתוך היצירות שלהם, וזה כמובן מטעין אותן בהמון כוח ואנרגיה.“
פסטיבל 'ארנבת', 14-19.3, מרכז כלים למחול, יצחק נפחא 2, בת ים, [email protected]